ראייה מעוותת ומטושטשת? ייתכן ומדובר בממברנה אפירטינלית
אם אתם מבחינים בשינוי באיכות הראייה שלכם, ובעיקר אם קווים, עצמים או פנים נראים מעוותים, ייתכן שמדובר בממברנה אפירטינלית. עם זאת, ממברנה אפירטינלית מתפתחת בדרך כלל בהדרגה. שינוי פתאומי או משמעותי בראייה מחייב בדיקת עיניים בהקדם, כדי לשלול מצבים אחרים.
מדובר בתופעת רשתית נפוצה יחסית בגיל מבוגר, שבמהלכה נוצר קרום דק על פני מרכז הראייה.
כדי להבין מהם הגורמים לתופעה, מי נמצאים בקבוצות הסיכון וכיצד מאבחנים את המחלה ומטפלים בה, דיברנו עם ד״ר אפרים ברקו – רופא עיניים מומחה רשתית, בעל ניסיון באבחון ובטיפול בממברנה אפירטינלית.
מהי ממברנה אפירטינלית?
ממברנה אפירטינלית (באנגלית: Epiretinal Membrane, או ERM) היא שכבה דקה של רקמה הנוצרת על פני הרשתית באזור המכונה ״מקולה״ (Macula), האחראי על הראייה המרכזית והמדויקת.
הממברנה עשויה להתכווץ ולמשוך את הרשתית. כאשר הדבר מתרחש, עלולים להופיע עיוותי ראייה המכונים מטמורפופסיה, טשטוש ופגיעה בראייה המרכזית. בחלק מהמקרים התסמינים נשארים קלים ויציבים, ובמקרים אחרים הם עלולים להחמיר ולהשפיע על התפקוד ועל איכות החיים.
סוגי ממברנה אפירטינלית
ד״ר ברקו מסביר שיש שני סוגים עיקריים של ממברנה אפירטינלית:
- צלופן מקולרי (Cellophane Maculopathy): מצב שבו השכבה המתפתחת על פני הרשתית דקה ושקופה ומזכירה צלופן. בשלב זה היא אינה גורמת בהכרח לעיוות משמעותי של מרכז הראייה.
- פיברוזיס מקולרי טרום-רשתי (Preretinal Macular Fibrosis): מצב מתקדם יותר, שבו הממברנה מעובה ונוטה להתכווץ, לעוות ולמשוך את הרשתית.
למעשה, ניתן לראות את שתי הפתולוגיות האלה כחלקים שונים בספקטרום של אותו תהליך.
בקרו באתר של ד"ר ברקו למידע נוסף על ממברנה אפירטינלית >>>
מה גורם להיווצרות ממברנה אפירטינלית?
״מה שחשוב להבין הוא שהממברנה האפירטינלית קשורה בדרך כלל לתהליך טבעי שמתרחש בעין ככל שאנחנו מתבגרים״, מסביר ד״ר ברקו.
בתהליך ההזדקנות של העין, הזגוגית האחורית מתכווצת ומתנתקת בהדרגה מהרשתית. התהליך הזה מכונה ״היפרדות זגוגית אחורית״ (PVD).
במרבית המקרים התהליך אינו גורם לסיבוך. לעיתים הוא יוצר פגמים מיקרוסקופיים בשכבה הפנימית של הרשתית, המאפשרים לתאים שונים, ובהם תאי גלייה (Glial Cells), להגיע אל פני הרשתית ולהתרבות. תאים אלה עשויים ליצור את הממברנה.
״במקרים רבים הממברנה האפירטינלית מוגדרת אידיופטית, כלומר ללא מחלת עיניים אחרת המסבירה אותה. לפי הספרות הרפואית, היפרדות זגוגית אחורית קיימת בעד 95% מהמקרים האידיופטיים. ממברנה משנית יכולה להופיע גם לאחר חבלה בעין, ניתוחי עיניים או מחלות כמו רטינופתיה סוכרתית, קרע ברשתית ודלקות תוך-עיניות״.
מהם גורמי הסיכון וקבוצות הסיכון העיקריות?
ד״ר ברקו מספר כי ״הספרות הרפואית מאששת את מה שאני רואה בקליניקה: הבעיה מופיעה בעיקר בקרב מבוגרים מעל גיל 50, ושכיחותה עולה במידה ניכרת מגיל 75 ואילך״.
הסיכון עשוי להיות גבוה יותר בקרב מטופלים עם סוכרת. מחקרים מסוימים מצאו גם הבדלים בשכיחות בין קבוצות אוכלוסייה שונות, אך העלייה בגיל היא גורם הסיכון המרכזי.
בנוסף, אנשים שפיתחו ממברנה בעין אחת נמצאים בסיכון מוגבר לפתח אותה גם בעין השנייה. מצב דו-צדדי מופיע בכ-10% עד 20% מהמקרים, ולכן חשוב לבצע מעקב בהתאם להמלצת רופא העיניים.
מהם תסמיני הממברנה האפירטינלית?
התסמינים המרכזיים הם ירידה בחדות הראייה והופעת עיוותים בראייה, שעשויים להיות משמעותיים.
״מטופלים שמגיעים אליי לקליניקה עם חשד לממברנה אפירטינלית מספרים שחפצים שונים נראים גליים או עקומים ושפנים נראות מעוותות. בדרך כלל עיוותי הראייה בולטים יותר מהירידה בחדות הראייה״, מדווח ד״ר ברקו.
ייתכנו תסמינים נוספים, ובהם טשטוש ראייה, בעיקר בשדה המרכזי, ראייה כפולה בעין אחת ועצמים שנראים גדולים או קטנים מגודלם האמיתי. תופעות אלה עלולות להקשות על פעולות שגרתיות כמו קריאה, עבודה מול מסך, זיהוי פנים ונהיגה.
אצל מטופלים רבים לא יופיעו תסמינים כלל, והממברנה תתגלה במהלך בדיקת עיניים שגרתית. מרבית המקרים שאינם גורמים להפרעה משמעותית בראייה אינם דורשים טיפול מיידי, אך יש להמשיך במעקב לפי הנחיית הרופא.
איך מאבחנים את הבעיה?
״כשמטופל מגיע אליי לקליניקה, אני מתחיל קודם כול מלשמוע אותו. הדיווח על התסמינים וההיסטוריה הרפואית, מה שאנחנו מכנים ״אנמנזה״, הוא חלק חשוב בתהליך האבחון. רק לאחר מכן מתחילים בבדיקות העיניים עצמן״.
האבחון כולל בדרך כלל בדיקת קרקעית העין לאחר הרחבת האישונים, באמצעות מנורת סדק ועדשה ייעודית. הבדיקה מאפשרת לרופא להתרשם מהמראה ומהמיקום של הממברנה על פני הרשתית.
בדיקה מרכזית נוספת היא טומוגרפיה אופטית ממוחשבת (OCT), המספקת תמונת חתך מפורטת של הרשתית. היא מאפשרת להעריך את עובי הממברנה, את מידת המשיכה והעיוות שנגרמו לרשתית ואת חומרת המצב.
״במרפאה שלי אני מבצע צילום OCT כחלק מהבירור כאשר עולה חשד לממברנה אפירטינלית. הבדיקה מאפשרת לזהות ממברנות בשלבים מוקדמים ולהעריך ממצאים שלא תמיד ניתן לראות בבדיקה הקלינית בלבד״.
האבחון צריך להיעשות על ידי רופא עיניים, ובמקרים המתאימים מומלץ לפנות לרופא המתמחה במחלות רשתית.
איך מטפלים בממברנה אפירטינלית?
לדברי ד״ר ברקו, במקרים רבים אין צורך לטפל מיד בממברנה אפירטינלית.
כאשר הממברנה דקה ואינה גורמת להפרעה משמעותית בראייה, אפשר בדרך כלל להסתפק במעקב. ממברנות רבות נשארות יציבות לאורך זמן, ותדירות הבדיקות נקבעת בהתאם לממצאים ולמצבו של המטופל.
כאשר הממברנה מתעבה, מתכווצת וגורמת לפגיעה ניכרת בחדות הראייה, לעיוות משמעותי או לקושי בתפקוד היומיומי, רופא העיניים עשוי להמליץ על ניתוח ויטרקטומיה עם קילוף הממברנה. אין כיום טיפות עיניים או תרופות שמסירות את הממברנה עצמה.
במהלך הניתוח מסירים את הזגוגית ומקלפים בעדינות את הממברנה מפני הרשתית, במטרה להפחית את המשיכה על המקולה ולשפר את עיוותי הראייה. ההחלטה על הניתוח מתקבלת באופן אישי, לפי חומרת התסמינים, ממצאי בדיקת ה-OCT והתועלת הצפויה לעומת הסיכונים הכרוכים בהליך. גם קצב ההחלמה ומידת השיפור בראייה משתנים בין מטופלים.
הבהרה רפואית: התוכן המופיע במאמר זה מוגש כמידע כללי בלבד ואינו מחליף ייעוץ, אבחון או בדיקה על ידי רופא עיניים מוסמך. כל מקרה רפואי הוא אישי, ולכן חשוב להיוועץ ברופא המטפל לצורך בחינת המצב, קבלת הסברים על אפשרויות הטיפול וקבלת החלטה רפואית. במקרה של שינוי פתאומי או משמעותי בראייה יש לפנות לבדיקה רפואית בהקדם.
