דונקי: משחק הקלפים שנולד במילואים ומחזיר צחוק למשפחה

אחרי הונאה שטלטלה את הבית, סגירת משרד והתחלה מחדש כמעט מאפס, מייקל ברג, עורך דין ויזם בנשמה – מצא את עצמו בתוך שגרה שלא משאירה מרווח נשימה: מילואים שנמשכים ונמשכים. בין שמירות, עייפות וקפה שחור, הוא צייר דמות של חמור קומיקאי שלא מפסיק לנסות – והפך אותה למשחק קלפים מהיר שכל משפחה יכולה להתחיל לשחק תוך דקה. עכשיו מגיעה גם גרסה משודרגת, והסיפור שלו לא מתיימר להיות סינדרלה – אבל כן מספר משהו מדויק על התמדה.

גילוי נאות: הכתבה מבוססת על שיחה עם היוצר ועל חומרים שסופקו על ידו, כולל סרטונים מהמשחק. אין באמור המלצה צרכנית.

איך נולד דונקי במילואים

יש רעיונות שנולדים עם זמן, שקט ותוכנית מסודרת, ויש רעיונות שנולדים דווקא כשאין שום דבר מזה. כשאתה עייף, עמוס, וכל מה שאתה מחפש הוא רגע קצר שינקה את הראש. דונקי נולד בדיוק שם: בתוך מילואים, בין שמירות לשיחות קצרות של ״יאללה, חייבים משהו שיחזיר אותנו רגע לעצמנו״. זה התחיל כציור ודמות, והמשיך למשהו שאפשר לפתוח בבית ולגלות שהוא עושה דבר אחד פשוט אבל נדיר: מחזיר צחוק לשולחן.

דונקי על השולחן: משחק קלפים מהיר שמתחיל תוך דקה.

המשבר שלפני המשחק: הונאה, סגירת משרד והתחלה מחדש

מייקל הוא עורך דין, אבל הוא לא מתאר את עצמו כמי שחי רק בתוך המקצוע. לדבריו, הראש שלו תמיד נמשך ליזמות וליצירה – לבנייה של משהו מאפס. ואז, לפני כמה שנים, הגיע אירוע ששינה את כל המפה: המשפחה נפלה קורבן להונאה. לא רק כסף נעלם; האמון בבית נסדק, המתח עלה, והיחסים נפגעו. ״ניסיתי לעזור ולתקן,״ הוא מספר, ״ובדרך שילמתי מחירים אישיים. עדיין ניסיתי להאמין שיש באנשים טוב, גם בתקופה שבה זה הרגיש לי רחוק.״

מבחינתו, המציאות לא נתנה זמן להתאושש. ״היום אני כבר שנתיים במילואים,״ הוא אומר, ומוסיף את המשפט שכמעט נשמע לא הגיוני – אבל נאמר לגמרי יבש: ״כן כן, בצו 8.״ בגיל 40 הוא מצא את עצמו עושה ריסט: סוגר את המשרד, עובר לעבוד כשכיר בעבודה שפחות התאימה לו, ומנסה בעיקר לעבור יום אחרי יום. לא מתוך דרמה, אלא מתוך צורך תפעולי של ״להחזיק ראש מעל המים״.

״דונקי הוא אני״: הדמות שהתחילה כציור והפכה למנגנון הישרדות

בשלב מסוים הופיעה דמות אחת – חמור קומיקאי, עקשן, קצת עצבני, כזה שממשיך גם כשהכול מסתבך. ״דונקי הוא בהרבה מובנים אני,״ מייקל אומר. מבחינתו זו לא ״דמות חמודה״, אלא תרגום של מצב נפשי לדימוי: ממשיך למרות רעש, עושה טעויות, מתעצבן, נופל וקם. לפני שזה היה משחק, זה היה דרך לשרוד את השבועות הארוכים שבהם הכול מרגיש כבד מדי.

״דונקי הוא אני: חמור שמנסה וממשיך גם כשהכול מסתבך. הוא מצחיק, הוא עושה טעויות, והוא לא עוצר.״ – מייקל ברג, יוצר המשחק.

המשפט שהדליק הכל: ״אולי כדאי שתייצר את זה״

הדחיפה להפוך את הרעיון למשהו אמיתי הגיעה ממשפט קטן. בסוף שבוע אחד במילואים חבר ראה את הדמות, את הרעיון, ואמר לו כמעט כלאחר יד: ״אולי כדאי שתייצר את זה״. לא ״כשיהיה לך זמן״, לא ״כשתהיה מוכן״, לא ״כשזה מושלם״ – פשוט: תוציא.

מייקל מתאר שמאותו רגע משהו זז בגישה. הוא הפסיק לדבר על ״יום אחד״ והתחיל לעבוד כמו שזה: גרסה ראשונה, תיקונים, עוד גרסה. הוא עיצב קלפים, בנה דמויות, בדק חוקים, שיפר קצב משחק, והתקדם בלי להמתין לרגע שבו הכול ירגיש סגור.

כשהחיים ממשיכים להקשות: רגעי בית, פרידה וריסטארט

אחד הקטעים החזקים בסיפור שלו לא קשור ליזמות אלא לבית. הייתה תקופה שבה הוא קיבל אישור מיוחד לצאת מהיחידה ולהגיע לארוחה משפחתית במסעדה – חגיגת יום נישואין של ההורים. הוא הגיע באיחור, הם כבר היו אחרי, אבל מבחינתו זה היה רגע של ביחד, רגע של אוויר.

דווקא שם, בתוך אותו ״סוף סוף אוויר״, הגיע עדכון נוסף על אותה פרשה שטלטלה את המשפחה: הסתבכות נוספת סביב נכס שהיה אמור להיות שלו. ״ידעתי שזה יקרה,״ הוא אומר, ״אבל התזמון היה הכי לא נכון.״ הוא חזר ליחידה, ולדבריו בתוך זמן קצר הגיעו עוד הסתבכויות. כשחזר הביתה, בת הזוג שאיתה שיתף את מה שעובר עליו ביקשה להיפרד.

הוא מתאר תקופה של בדידות וחוסר יציבות, שבה הכול מתערבב: עומס, אשמה, עייפות ודאגות. ואז, באחד הלילות, הגיע רגע שקט שהוא קורא לו ״רגע של חסד״: קפה שחור, תקרה, ומשפט אחד של כניעה – ״אלוהים, תעשה מה שאתה רוצה – אני נכנע.״ לא כסוף הוליוודי, אלא כעצירה שממנה אפשר לזוז.

מהציור למדף: מרעיון לחפיסה שאנשים קונים

הניסיון הראשון לא היה מושלם, וגם ההתקדמות לא הייתה ״התפוצצות״. אבל דווקא מתוך הדרך הגיע רגע שנתן לו הוכחה שיש פה משהו אמיתי: הזמנה גדולה מגוף עסקי מוכר. מבחינתו זה היה הסימן שזה לא רק רעיון ״חמוד״, אלא מוצר שאנשים רוצים בידיים שלהם.

מכאן זה כבר נהיה מסלול של מוצר אמיתי: ייצור, לוגיסטיקה, מכירה, שירות. ״אתה מתחיל כמי שצייר קלפים,״ הוא אומר, ״ואתה מגלה שאתה גם תפעול, גם מכירות, גם תמיכה – ובין לבין, גם להמשיך להיות בן אדם.״

אז מה זה דונקי בפועל

בשורה אחת: דונקי הוא משחק קלפים מהיר למשפחה ולחברים, שבו בכל תור מניחים קלף שווה או גבוה לקלף האחרון, ומי שנתקע שולף – עד שמישהו נשאר אחרון ומוכרז ״דונקי״.

מי שרוצה לראות את המשחק כמו שהוא ולהבין בדיוק מה מקבלים, יכול להיכנס לאתר הרשמי של דונקי.

איך משחקים

במרכז יש ערימה. בכל תור חייבים להניח קלף ששווה או גבוה מהקלף האחרון שנזרק. מי שלא יכול – שולף. המטרה היא להיפטר מכל הקלפים שלך, ומי שנשאר אחרון עם קלפים מוכרז כ״דונקי״. זה כל הרעיון, וזה בדיוק מה שהופך את המשחק לנגיש: בלי זמן התארגנות, בלי ״ללמוד״ חוקים שעה.

מה מוסיפים הקלפים המיוחדים

לצד החוקים הבסיסיים, יש קלפים מיוחדים שמכניסים טוויסטים של הפתעה והומור. הם שוברים את הסדר ״בדיוק בזמן״, ויוצרים את אותם רגעים ששולחן משפחתי אוהב: ״רגע, מה עשית לי עכשיו?!״ החלק הזה גם מכניס אסטרטגיה קלה, בלי להפוך את המשחק למסובך.

״כשהסיפור יצא החוצה, גם המדיה הרימה – הנה הקטע שפורסם.״

״דונקי 2״: אותה נשמה, גרסה משודרגת

אחרי שהגרסה הראשונה פגשה קהל אמיתי (לא רק חברים מפרגנים), הגיע שלב השדרוג. מייקל מספר שמה שעבד חידדו, מה שהיה חסר השלימו, ומה שבלבל שיפרו. כך נולדה גרסה משודרגת עם יותר תוכן, יותר איזון, ויותר ״רגעים״ שמרגישים כמו שדרוג אמיתי – לא רק עוד הדפסה.

לדבריו, גם איכות החומרים והתחושה ביד קיבלו תשומת לב: קלפים עמידים יותר, ערבוב נוח יותר, ודגש על שימוש בטוח, כדי שהמשחק יוכל לשבת בסלון בלי חשש, גם כשילדים משחקים. את ההשקה של הגרסה השנייה הוא בנה דרך מכירה מוקדמת, והפעם לדבריו – הקהל כבר היה שם, והביקוש הגיע מהר.

״זה לא סיפור של מזל. זה סיפור של עבודה והתמדה. לא חיפשתי שלמות – חיפשתי גרסה ראשונה שתתחיל לזוז.״ – מייקל, יוצר ״דונקי״

סיפור של התמדה

מייקל לא מנסה למכור ״חלום״. הוא אומר במפורש שזה לא סינדרלה, וגם לא ״הצלחה״ שמסדרת את החיים. גם היום יש מחשבות, דאגות, ימים טובים ופחות, ובמקביל השגרה של המילואים עדיין שם. אבל בתוך כל זה נכנס משהו חדש לחיים שלו: יצירה שעומדת על המדף, מוצר שאפשר להחזיק ביד ולהגיד ״זה יצא ממני״, ואנשים שבאמת פותחים אותו בבית וצוחקים.

מה הצעד הבא ולמי המשחק מתאים

מה שמיוחד במשחק הוא הכניסה המהירה בלי חוברת חוקים, עם קלפים מיוחדים שמייצרים הפתעות וצחוק גם אצל מי שבדרך כלל ״לא בקטע של משחקים״.

לדברי מייקל, השלב הבא הוא הרחבת ההפצה גם לחנויות, למתנות לארגונים ולוועדי עובדים. ובמקביל הוא רומז שכבר מתבשל משהו נוסף: משחק קופסה חדש שנמצא בפיתוח. כי דונקי, כמו הדמות שעל הקלפים, לא עוצר – הוא מתקדם וממשיך לסיבוב הבא. המשחק מתאים למשפחות, חברים וערבי צוותים, והסגנון שלו מהיר וקל להיכנס אליו, עם טוויסטים שמבלגנים את הסדר (בקטע טוב) ויוצרים הרבה צחוק בזמן קצר.