סגנונות שונים בקפוארה – ישראל פיגא

היכרות עם הסגנונות המרכזיים בקפוארה

בקפוארה קיימים מגוון רחב של סגנונות ותתי סגנונות. חלקם נפוצים יותר וחלקם פחות. במאמר זה נעבור בקצרה על שלושת הזרמים העיקריים, אנגולה, ריג׳ונאל (אזורי) וקונטמפורינה. את שלושת הסגנונות האלו מלמד ישראל פיגא אך הוא מתמקד בעיקר בקונטמפורניה שהוא מעין שילוב של אנגולה וריג׳ונאל.

קפוארה אנגולה

קפוארה אנגולה הוא הסגנון המסורתי ביותר מבין השלושה והראשון שנוצר, לכן הוא גם נחשב לסגנון המקורי של הקפוארה. זה הסגנון שהתפתח בהסוואה על ידי העבדים שנחטפו מאפריקה לברזיל. הם שילבו בתוך הסגנון הזה ריקודים, משחק ומוזיקה, בכדי לא לעורר את חשד האדונים לכך שהם מפתחים אומנות לחימה. סגנון זה עבר מדור לדור, ובזרם זה יש דגש מהותי על הטקסיות השזורה באומנות הקפוארה.

קפוארה אנגולה מאופיינת בתנועות משחק איטיות במנח גוף קרוב לקרקע ושימוש ערמומי בתחבולות על מנת להונות את האויב, הבעות פנים ותזמנון מחושב וחכם. אם אתם מכירים קצת אגרוף, אפשר לדמות את התחבולות בקפוארה (Malicia), להטעיות באגרוף. תנועות המשחק בסגנון האנגולה הן עגולות וגמישות, ופחות חדות, טכניות וכוחניות.

מכיוון שבסגנון זה עומדים קרוב לקרקע, הוא משלב לא מעט גלגולים וטכניקות התחמקות. בקפוארה אנגולה סגנון וקצב המוזיקה הוא יחסית איטי, אופן השירים והניגון במעגל המשחק (רודה) הולך לפי מסורת ובעל סדר קבוע. זהו הסגנון המסורתי ביותר ומתאים לאלו המחפשים את האספקט הרוחני והפאן התרבותי שבאומנויות הלחימה. למרות שזה לא הסגנון העיקרי שלו, ישראל פיגה למד את השיטה הזו במשך שנים ושואב הרבה מהאלמנטים המסורתיים השזורים בה.

קפאורה אזורית

מתורגם מאנגלית (Capoeira Regional), קפוארה ריג׳ונאל, היא הסגנון המודרני הראשון של קפוארה. סגנון זה פותח בשנות ה-30 של המאה הקודמת, על ידי מסטרה בימבה, אחד המורים החשובים ומרכזיים ביותר בתולדות הקפוארה. בזכותו הפכה הקפוארה לאמנות לחימה מוכרת, נחשבת ומוערכת, כשלפניו היא נתפסה באופן שלילי והייתה נרדפת ואף לא חוקית.

סגנון זה הרבה יותר מובנה מהאנגולה, הוא גם דינמי ומהיר יותר, עם דגש על טכניקה ויעילות תנועה, תוך אימוץ טכניקות גם משיטות אחרות. מנח הגוף בסגנון זה הוא גבוה יותר מאשר באנגולה, הוא כולל שימוש בבעיטות חזקות, שימוש בכוח וזרימה מהירה של תנועות.

סגנון זה שם יותר דגש על יעילות התנועות בקרב מאשר על הטעיות ותכסיסים מנטליים. קצב המוזיקה הוא מהיר יותר, ופחות טקסי בהשוואה לאנגולה. מי שמתעניין בקפוארה אך מחפש יותר את הדגש על לחימה, יעילות בשטח ומאמץ פיזי, זה הסגנון בשבילו. לישראל פיגה ניסיון רב שנים בסגנון הזה. לבסוף אהבתו הכפולה לסגנון האנגולה וסגנון הריג׳ונאל יחדיו, הובילה את ישראל פיגה להתמקד בקפוארה קונטמפורניה, שהוא שילוב של שתי השיטות יחדיו.

קפוארה קונטמפורניה

קפוארה קונטמפורניה (או קפוארה עכשווית בתרגום לעברית), הוא הסגנון הנפוץ, המוכר והידוע ביותר כיום (בעיקר בארה"ב, אירופה וגם בישראל). הוא משלב אלמנטים גם משיטת האנגולה וגם משיטת הריג׳ונאל ופותח לקראת סוף המאה העשרים. סגנון זה משלב בין משחקי המוח התחבולות של סגנון האנגולה המסורתי, לבין המהירות, יעילות התנועה והכוח של סגנון הריג׳ונאל. סגנון זה שם דגש חזק על אקרובטיקה עכשווית ומשלב סלטות, עמידות ידיים ועוד.

חלק מהיותו סגנון עכשווי, הוא משלב גם תנועות מסגנונות אחרים לגמרי, בהן יוגה ואפילו ברייקדאנס. המוזיקה והקצב משתנים לפי מה שקורה בתוך המעגל, מאיטי למהיר ולהפך, ובעלי מגוון מוזיקלי רחב יותר. זהו סגנון שמשלב בין שני העולמות ומתאים מאוד למי שרוצה לשלב את המסורת והרוח מצד אחד, ואת הספורטיביות ויעילות הקרב מצד שני. ישראל פיגה בחר להתמקד בסגנון הזה ולהעביר אותו הלאה, מתוך אהבתו לסגנונות האנגולה והריג׳ונאל.  

לסיכום

אלו שלושת הסגנונות העיקריים בקפוארה על קצה המזלג ישנם סגנונות נוספים ותתי סגנונות ואפילו קיים סגנון שנקרא מיליטאר שעבר התאמה בכדי שיהיה מתאים לשימוש על ידי הצבא הברזילאי. קפוארה קונטמפורניה היא השיטה שבה בחר ישראל פיגא להתמקד ולהעביר את שיטה זו לתלמידו, שכן היא משלבת את הסגנון המסורתי והמודרני, ששניהם בעלי ערך רב עבור ישראל פיגא ושניהם תורמים המון לפיתוח הגוף והנפש.

קרדיט תמונה: 1MEDIA / Freepik