נז״א: כך הפך הסרט לכלי משפטי ודיפלומטי נגד ישראל
חמאס קרא להשתמש בעדויות הסרט בחקירות בינלאומיות, משרד החוץ הפיץ מסרים לשגרירויות וצה״ל הורה לבחון היבטים משפטיים וביטחוניים. אלה התפתחויות מתועדות, אבל הן עדיין אינן מוכיחות שבית דין אימץ את הסרט או שנגרם נזק מבצעי.
חמישה ימים אחרי בכורת הסרט ״נז״א״ בפסטיבל ונציה, חמאס כבר קרא לגופים בינלאומיים להשתמש בעדויות המופיעות בו לצורכי חקירה ומיצוי דין. בישראל, במקביל, התגבשה תגובה שכללה את משרד החוץ, דובר צה״ל והמערכת המשפטית הצבאית.
המחלוקת על אמינות העדויות, המפורטת בניתוח באנגלית של טענות נז״א והראיות הפומביות, היא רק חלק מהסיפור. השאלה הנוספת היא כיצד הסרט משמש בזירה הבינלאומית, מה ישראל עושה בתגובה ואילו השלכות כבר אפשר לתאר כעובדה.
ההבחנה המרכזית היא בין שימוש בסרט לצורך הפעלת לחץ לבין תוצאה משפטית או ביטחונית. קריאה לפתיחת חקירה, הפצת דף מסרים ובחינת חשד להדלפה הן פעולות ממשיות. הן אינן, כשלעצמן, הוכחה לקבלת טענות הסרט, לחשיפת סוד צבאי או לפגיעה ביכולת מבצעית.
חמאס ביקש להפוך את הסרט לחומר לחקירה
ב-15 בספטמבר פורסמה ב-ynet קריאת חמאס לבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג לאמץ את העדויות המופיעות בנז״א ולהשתמש בהן בחקירות הנוגעות למלחמה ברצועת עזה. הארגון טען כי הסרט אינו צריך להישאר חומר לצפייה בלבד, אלא לשמש גורמים בינלאומיים במסגרת הליכי חקירה ומיצוי דין.
לפי ההודעה שצוטטה בתקשורת הישראלית, חמאס ביקש להפוך את החומרים למניע נוסף לחקירה ולמיצוי דין. הוא הדגיש את העובדה שהדוברים מוצגים כאנשים שפעלו בתוך המערכת הצבאית והביטחונית הישראלית.
זהו שימוש מפורש בסרט לקידום דרישה משפטית נגד ישראל. הארגון אינו מסתפק באימוץ המסר הציבורי של הסרט, אלא מבקש שגופים אחרים יפעלו בעקבותיו.
אולם הודעת חמאס אינה החלטה של בית דין. היא אינה מלמדת כשלעצמה שנפתח הליך בעקבות הסרט, שהחומרים הוגשו באופן פורמלי או שהתקבלו כראיות. נכון למועד הפרסום, לא פורסמה החלטה שיפוטית המאמצת את עדויות ״נז״א״ בעקבות הקריאה הזאת.
גם עצם התמיכה של חמאס בסרט אינה מוכיחה מעורבות בהפקתו, במימונו או באיסוף העדויות. אלה טענות נפרדות, המחייבות ראיות נפרדות.
ההתרעה מרומא והעותק שלא הגיע
אחד הפרטים המשמעותיים בפרשה נוגע למידע שעמד לרשות הגופים הישראליים כאשר החלו להגיב.
בדיווח של איתמר אייכנר ועינב חלבי ב-ynet מ-15 בספטמבר נמסר כי שגרירות ישראל ברומא התריעה בפני משרד החוץ כחודש לפני ההקרנה. לפי הדיווח, נעשו ניסיונות באמצעות ידידים ועורכי דין למנוע את ההקרנה או להביא להצגה מאזנת, אך הנהלת הפסטיבל דחתה אותם.
אותו דיווח ציין כי הרשויות הישראליות לא הצליחו להשיג עותק מלא או תמלול. דובר צה״ל נחשף לעיקרי הסרט באמצעות דוח של נציגת התרבות בשגרירות, שנכחה בהקרנה. בהמשך ביקש מהיוצרים, יובל אברהם ורחל שור, לאפשר לנציגי הצבא לצפות בסרט המלא.
הדיווח מתאר פער בין התרעה מוקדמת על עצם ההקרנה לבין גישה לתוכן שעליו התבקשה המדינה להשיב. הוא אינו מספק הסבר מלא לשאלה מדוע לא הושג עותק או מי היה אחראי לכך.
מבחינת התגובה הציבורית, לפער הזה יש משמעות ברורה: תגובה לקטע שפורסם יכולה להתמודד עם הטענה המופיעה בו, אבל אינה שקולה למענה לכל העדויות, ההקשרים וההסברים שבסרט המלא.
מנגד, ״הגרדיאן״, השותף בהפקת הסרט, מסר בתגובה שצוטטה ב-ynet כי העדויות אמיתיות וכי הסרט מבוסס על עבודת תחקיר ממושכת. זו עמדת הגוף המפיק, והיא חלק מהמחלוקת, לא הכרעה עצמאית בה.
דף מסרים לשגרירויות: תגובה מתועדת, לא מדידת נזק
לפי דיווח נוסף ב-ynet מ-15 בספטמבר, משרד החוץ הפיץ לכל שגרירויות ישראל דף מסרים שנועד להנחות את הדיפלומטים בתגובה לסרט. המהלך תואר כחלק ממאמץ משותף עם מערך ההסברה הלאומי, דובר צה״ל וגופים ממשלתיים נוספים.
המסמך דחה את טענות הסרט על מדיניות התקיפות בעזה, התייחס לאנונימיות המרואיינים והציג את עמדת ישראל שלפיה החלטות על מטרות ותקיפות מתקבלות בידי בני אדם ולא באופן עצמאי בידי מערכות בינה מלאכותית.
קו דומה מופיע בתגובה הרשמית של דובר צה״ל לסרט נז״א. הצבא דוחה את ההאשמות, טוען שלא ניתן לאמת מבחוץ את זהות המרואיינים ואת תפקידיהם, ומעלה שאלות לגבי הגישה שלהם למידע שעליו הם מעידים.
הפצת הנחיות לשגרירויות ממחישה שהתגובה לסרט הפכה למשימה של מערך החוץ. עם זאת, לא פורסמו נתונים על היקף כוח האדם שהוקצה לכך, על העלות או על פעילות דיפלומטית אחרת שנפגעה.
לכן אפשר לתאר מאמץ דיפלומטי מתועד, אך לא להציג אותו כמדידה של נזק. בוודאי שאין בכך לבדו הוכחה לפגיעה בהסכם, ביחסים עם מדינה מסוימת או בשיתוף פעולה ביטחוני.
״האג״ אינה כתובת משפטית אחת
הקריאה להשתמש בסרט מחייבת הבחנה בין שני בתי הדין היושבים בהאג.
בית הדין הפלילי הבינלאומי, ICC, עוסק באחריות פלילית של בני אדם. אליו כוונה הקריאה של חמאס להשתמש בעדויות במסגרת חקירות. בית הדין הבינלאומי לצדק, ICJ, עוסק בין היתר בסכסוכים בין מדינות. בו מתנהל ההליך שהגישה דרום אפריקה נגד ישראל לפי האמנה למניעת רצח עם.
אין מדובר באותו תיק, באותם בעלי דין או באותו מסלול משפטי.
כבר בהליך שיזמה דרום אפריקה הובאו התבטאויות פומביות של גורמים ישראליים וסרטונים שפרסמו חיילים. הדיווח ב-ynet הזכיר בהקשר הזה אמירות של בכירים, חברי כנסת ואנשים נוספים. הדבר מדגים כיצד חומר שפורסם לציבור יכול להיכלל בטיעונים משפטיים. הוא אינו מוכיח שכל אמירה מתקבלת כנכונה, או שהמשקל שמבקש לייחס לה מגיש החומר הוא המשקל שייתן לה בית הדין.
גם לוח הזמנים דורש הקשר. לפי הצו שקבע את מועדי ההגשה בתיק דרום אפריקה נגד ישראל, דרום אפריקה רשאית להגיש את תשובתה עד 22 בנובמבר 2027, וישראל את תשובתה הנוספת עד 22 במאי 2029.
המועדים נקבעו במאי 2026, לפני בכורת ״נז״א״. הסרט לא יצר את לוח הזמנים הזה, והתאריכים אינם מועדים לפסק דין.
הם מצביעים על הליך ממושך שבו ימשיכו הצדדים להציג טענות וחומרים. אין בהם קביעה ש״נז״א״ ישמש בהליך, ובוודאי לא תחזית שלפיה הסרט יגרום לישראל הפסד משפטי.
מה צה״ל בודק, ומה עדיין לא נקבע
ב-14 בספטמבר הורה הרמטכ״ל אייל זמיר לבחון צעדים משפטיים והיבטים של ביטחון מידע הקשורים לסרט. בין היתר נבחנה האפשרות שחומרים מסווגים הועברו ליוצריו, והוכרז על צוות רב-ארגוני לגיבוש דרכי התמודדות.
בדיווח מ-15 בספטמבר על בדיקת העברת החומרים והבקשה לסיוע מהשב״כ, הביא ערוץ 7 פרטים שפורסמו ב-i24. לפי אותו דיווח, גורמים בצה״ל פנו לשב״כ, אך בשירות הבהירו שבאותו שלב הם ממתינים לפנייה רשמית, לאחר ההליך המשפטי הנדרש.
ההבחנה כאן אינה סמנטית. בדיקה במחלקת ביטחון מידע, פנייה לסיוע, חקירה פלילית וממצא על חשיפת חומר מסווג הם שלבים שונים. אין להתייחס אליהם כאילו כולם כבר הושלמו.
לפי הדיווח במעריב על הנחיות הרמטכ״ל, הבחינה המשפטית אמורה לעסוק גם בהשלכות האפשריות על ביטחונם האישי של החיילים ועל ביטחון המדינה. המילה החשובה היא ״אפשריות״: מדובר בנושא לבדיקה, לא במסקנה שפורסמה.
נכון למועד הפרסום, אין ממצא פומבי המזהה פגיעה מבצעית מסוימת שנגרמה מהסרט, שיטה מודיעינית שאבדה בגללו או כוח שסוכן בעקבות מידע שנחשף בו.
גם הדחייה של טענות הסרט ובדיקת חשד להדלפה אינן מכריעות זו את זו. מידע אמיתי יכול להיות מוצג בהקשר שנוי במחלוקת; טענה שגויה יכולה להופיע לצד פרטים נכונים. כדי לקבוע מה אירע, נדרש לזהות את החומר ולבחון בנפרד את תוכנו, סיווגו והדרך שבה הועבר.
גם התגובה הישראלית הפכה לחלק מהסיפור
הסיקור הבינלאומי לא התרכז רק בעדויות שבסרט. הוא עסק גם בצעדים שנשקלו נגד היוצרים.
רויטרס דיווחה ב-16 בספטמבר על הודעת בנימין נתניהו כי יפעל לקידום חקיקה לשלילת אזרחות ממי שמשמיצים חיילים. מדובר בהצהרה על קידום חקיקה, לא בהחלטה שכבר שללה את אזרחותם של יוצרי הסרט.
במאמר מערכת ב״הארץ״ תוארו גם הפגנות מול בית הוריה של רחל שור וקריאות מאיימות נגד היוצרים. עצם פרסום הדיווחים הללו מוסיף לסיקור נושא נפרד: היחס לעיתונאים ולקולנוענים בעקבות פרסום טענות נגד הצבא.
איומים אינם מוכיחים שהסרט נכון. באותה מידה, מחלוקת על אמינות הסרט אינה מוכיחה שבוצעה עבירה המצדיקה ענישה. שאלת התוכן ושאלת התגובה אליו דורשות בירור נפרד.
מבחינת הזירה הבינלאומית, המשמעות היא ששני סיפורים מתפתחים במקביל: הטענות על פעילות צה״ל בעזה, והצעדים שננקטים בישראל בעקבות פרסומן. אין עדיין נתונים המאפשרים לבודד את השפעתו התדמיתית של כל אחד מהם.
בין לחץ ציבורי לתוצאה משפטית
האירועים שאחרי בכורת ״נז״א״ מתעדים קריאה של חמאס לשימוש משפטי בסרט, תגובה של מערך החוץ ובחינה צבאית של היבטים משפטיים וביטחוניים. הם אינם מתעדים החלטה שיפוטית שאימצה את הסרט או ממצא פומבי של נזק מבצעי.
גם חשש לפגיעה בחיילים או ביהודים בחו״ל אינו תחליף לתיעוד של פגיעה הקשורה לסרט. קשר כזה מחייב אירוע מזוהה וראיות, ולא רק התבטאות כללית על הסתה.
המשמעות לישראל אינה תלויה רק בשאלה מה נאמר על המסך, אלא גם בשאלה מה נעשה עם הדברים לאחר מכן. כרגע מתועדים ניסיונות להשתמש בהם, לצד תגובות ובדיקות. השלב שבו טענה קולנועית הופכת לממצא משפטי או ביטחוני מחייב בירור נוסף שאי אפשר לדלג עליו.
