בריאות הנפש אחרי 7 באוקטובר – תמונת מצב
מצב מערכת בריאות הנפש בישראל
זה לא סוד שזוועות השביעי באוקטובר הביאו איתן עליה חדה וכואבת, בנפגעי ונפגעות פוסט טראומה, חרדה, דיכאון ועוד, הן באוכלוסייה הצבאית והן באוכלוסייה האזרחית. לצערנו שירותי בריאות הנפש הממשלתיים לקו בחוסר משמעותי של תקציבים וכוח אדם, וזה עוד לפני השביעי באוקטובר.
המערכות הציבוריות לא היו ערוכות לקלוט כל כך הרבה נפגעים ונפגעות בזמן כל כך קצר. זמני ההמתנה ארוכים מאוד וזמן הוא פקטור קריטי בו המצב הנפשי של הנפגעים מדרדר כשהוא נמצא ללא מענה. השירותים הממשלתיים מנסים להדביק את הקצב אך מערכת בריאות הנפש שהייתה דלה מלכתחילה, והוזנחה במשך שנים, לא יכולה לעמוד בו.
נוצר מצב שאנשים ללא עורף משפחתי וכלכלי חזק, שיכולים להרשות לעצמם טיפולים פסיכיאטרים ומסגרות שיקום פרטיות שעולות הרבה מאוד כסף, מוצאים את עצמם מחכים למענה יותר מחצי שנה, ודלות המענים היא יותר חמורה ככל שמתקרבים לפריפריה. חשוב לציין שהנפגעים והנפגעות צריכים מענה מיידי, ומענה דל וחלקי בעיכוב של חודשים הוא ממש סכנת נפשות.
הנתונים בנוגע לנפגעי נפש מאז השביעי באוקטובר
הנתונים הקיימים אינם מדויקים ואין מסד נתונים מסודר אך מחקרים מראים עליות משמעותיות בנפגעי ונפגעות פוסט-טראומה, חרדה ודכאון. דוח של האוניברסיטה העברית מראה עליה בשימוש לרעה והתמכרות לכדורי שינה ובנזודיאזפינים, אופיאטים, התמכרויות למסכים והתמכרויות שונות מבוססות התנהגות.
הדוח גם הוא מראה על עליה בתסמיני הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD), דכאון וחרדה. לפי דוח מבקר המדינה ההערכה היא שכ-3 מיליון ישראלים חוו תסמינים של הפרעות נפשיות אלו מאז השביעי באוקטובר. ורק כ0.6% קיבלו טיפול נפשי דרך קופות החולים ומרכזי חוסן (בתקופה של כשישה חודשים לאחר השביעי באוקטובר).
דוח של מרכז טאוב מראה עלייה משמעותית בבעיות שינה בקרב ישראלים מאז השביעי באוקטובר. מעל ל-60 חיילים התאבדו מאז השביעי באוקטובר, ובין ינואר 2024 ליולי 2025 היו כ-279 ניסיונות התאבדות, ואחוז החיילים שביצעו מעשה אובדני ביחס לאוכלוסייה הכללית עמד על כ-78% ב-2024 בהשוואה ל 42% – 45% בין השנים 2017 ל 2022 ובהשוואה ל17% בלבד בשנת 2023.
כרגע, בצל סיום המלחמה, קיים חשש מגל אובדנות עתידי בעקבות ירידה בתחושת האחדות והמחויבות ההדדית, החמרה בקרע החברתי והפוליטי שפקד אותנו שנים לפני השביעי באוקטובר, וירידה מהכותרות והעניין הציבורי בכל הקשור במצבם החמור של נפגעי ונפגעות הנפש והמצב העגום של השירותים הממשלתיים האמונים על הטיפול בהם.
מה אפשר לעשות בנוגע למצב הנוכחי של בריאות הנפש בישראל?
אפשר להצביע ברגליים, פשוטו כמשמעו, מי שמצב בריאות הנפש חשוב לו יכול להצביע למנהיג או סיעה שמתחייבים לעשות שינוי בנושא, למרות שכולנו יודעים שפוליטיקאים לפני בחירות ופוליטיקאים אחרי בחירות זו חיה אחרת לגמרי, וקשה לבטוח בהם.
אפשר להתאחד אל מול הרשויות בדרישה לשינוי, והדגש הוא להתאחד, שכן הקרע החברתי-פוליטי שהוא נוראי בפני עצמו, רק מעכיר את המצב הקיים. קמו לא מעט התארגנויות אזרחיות עצמאיות של אנשי מקצוע שונים ואזרחים שמטפלים בנפגעים אזרחים, חיילים ומשפחותיהם, ומציעים מענים שונים. אפשר להתנדב או לתרום לארגונים הללו לפי בחירתכם.
מה אפשר לעשות כשהמשבר פוגש אותנו?
בעיצומו של כל המשבר הנפשי שמתרחש בישראל מאז השביעי באוקטובר, חשוב לזכור שיש לא מעט זכויות שמגיעות למתמודדי נפש – אבל בפועל, כמעט אף אחד לא מסביר אותן בצורה ברורה. יחד עם המחסור החמור בשירותים ציבוריים, יש מסלולים רשמיים שיכולים לעזור לאנשים לקבל תמיכה אמיתית: נכות כללית, אחוזי אי כושר, סל שיקום, מסגרות תעסוקתיות ועוד.
מי שרוצה להבין מה באמת מגיע לו, ואיך נראה התהליך בפועל מול ביטוח לאומי ומשרד הבריאות, יכול להיעזר במאמר סל שיקום נכות כללית, שמסביר צעד אחר צעד את ההבדל בין נכות רפואית לאי כושר, איך ניגשים לתביעה, ואיך בודקים זכאות לסל שיקום ותכניות שיקום תעסוקתי.
לסיכום
מצב בריאות הנפש לא פשוט בכלל. הוא לא היה פשוט לפני השביעי באוקטובר, ואחרי השביעי באוקטובר הוא נהיה בעייתי הרבה יותר. יש לא מעט דברים שאפשר לעשות, חלקם מצריכים התמסרות אישית וחלקם התאחדות חברתית רחבת היקף. מה שבטוח אם נבחר להמשיך לריב אחד עם השני במקום למצוא נושאים, מטרות וערכים להתאחד סביבם, זה רק יחמיר את המצב ויחמיר בעיות נוספות. כוחנו באחדותנו.
