משה פייגלין חוזר לזירה: האם זהות תצליח להפוך רעיון לכוח פוליטי ב-2026?
משה פייגלין חוזר בחודשים האחרונים לשיח הציבורי והפוליטי עם קמפיין מחודש, תשתית שטח שנבנית מחדש, ומסר חד יותר מזה שהציג בעבר. אחרי שנים שבהן נשאר בעיקר קול רעיוני מחוץ למוקדי הכוח המרכזיים, נראה שכעת הוא מבקש לעשות צעד נוסף: לא רק להשפיע על השיח, אלא לנסות לתרגם אותו שוב לכוח פוליטי ממשי. לפי האתר הרשמי של זהות וקמפיין הגיוס שלה, המהלך החדש מוצג תחת המסר ״מחזירים את המדינה לעם״, עם דגש על התארגנות, תרומות ופעילות שטח.
המהלך הזה לא נולד ביום אחד. בינואר 2025 פייגלין כבר סימן כיוון ברור, ובהמשך, באפריל 2025, הושק קמפיין הבחירות של זהות לקראת 2026. לפי דיווח ב״כיפה״ ולפי דפי הקמפיין הרשמיים, הקמפיין לווה בקריאה ל״ברית חדשה״ בין העם להנהגה ובמהלך גיוס המונים שיצא לדרך עם שאיפה לבנות מחדש תנועה ולא רק רשימה.
זה כבר לא רק מסר – זו בנייה מחדש של תנועה
מי שמביט על מה שקורה סביב זהות היום רואה ניסיון מסודר לבנות מחדש מנגנון. לא רק סרטון, לא רק כותרת, אלא קהילות תומכים, אירועי שטח, גיוס חודשי, והפעלה מחודשת של פעילים. בדפי זהות הרשמיים וברשתות שלה מופיעות קריאות להצטרף, לתרום ולהיות חלק מ״נבחרת השגרירים״, ובפברואר 2026 פורסמו גם הזמנות למפגשים ולאירועים פיזיים.
חלק מהפעילות מתרכז גם דרך האתר הרשמי של מפלגת זהות, שבו ניתן לעקוב אחרי הקמפיין, התרומות והיוזמות האחרונות. זה חשוב, משום שפייגלין לא מנסה כרגע להיראות כמו מועמד שקופץ לרגע למסך – אלא כמו מי שמבקש לשקם תנועה עם עמוד שדרה רעיוני וארגוני.
המסר נשאר – אבל הדגש השתנה
הבסיס הרעיוני של פייגלין מוכר כבר שנים: זהות יהודית, ריבונות, חירות אישית וכלכלית, צמצום בירוקרטיה, ופוליטיקה שלא מסתפקת בניהול שוטף אלא מבקשת להציב כיוון לאומי ברור. אלא שכיום, אחרי 7 באוקטובר, נדמה שהמסר שלו מקבל צורה חדה יותר. פחות ויכוח תיאורטי, ויותר טענה שבלי זהות לאומית ברורה, בלי ריבונות ובלי הכרעה, המדינה תמשיך להתנהל מתוך חולשה. המסר הזה מופיע הן באתר זהות והן בהתבטאויות פומביות שצוטטו עם פתיחת הקמפיין.
במובן הזה, פייגלין מדבר אל ציבור שמרגיש כי השפה הפוליטית הרגילה כבר אינה מספיקה. הוא מנסה לחבר בין זהות לבין הישרדות, בין ריבונות לבין ביטחון, ובין חירות לבין הנהגה. עבור מי שמחפש קו עקבי ובלתי מתנצל, זו בדיוק נקודת הכוח שלו. זה כבר לא רק ״מה הוא חושב״, אלא ״האם יש היום יותר אנשים שמוכנים לשמוע את זה אחרת״. ההערכה הזאת היא פרשנות, אבל היא נשענת על הפעילות המוגברת, ההנעה בשטח והאופן שבו הקמפיין מציג את עצמו מאז 2025.
למה דווקא עכשיו הוא חוזר
החזרה של פייגלין אינה נובעת רק משאיפה לשוב לכנסת. היא קשורה גם לרגע הציבורי שבו ישראל נמצאת. אחרי המלחמה, אחרי תחושת הטלטלה הלאומית, ואחרי האכזבה שחלקים רבים בימין מביעים כלפי המערכת הקיימת, יש יותר פתיחות לשמוע קולות שבעבר נתפסו כשוליים יותר. פייגלין נהנה בדיוק מהפער הזה: הוא עדיין אינו מועמד מרכזי בסקרים הפומביים, אבל הוא כן מצליח להחזיר לשולחן מסרים על זהות, ריבונות, והנהגה מסוג אחר. ההשפעה הזו ניכרת בעיקר באופי הפעילות סביבו ולא בהכרח במדידה אלקטורלית רחבה.
פייגלין: ״אל תשאלו למה חזרתי – תשאלו מי צדק״
מאז החזרה של פייגלין לשיח הפוליטי, אחת הטענות המרכזיות שמופנות כלפיו נוגעת למה שקרה אחרי בחירות 2019. אלא שפייגלין עצמו בוחר להפוך את השאלה: לא למה חזר, אלא למה יותר ויותר אנשים מרגישים היום שהאזהרות שלו התממשו. בסרטון הבא הוא מתייחס ישירות לביקורת, מסביר את ההחלטות שקיבל אז, ומנסה להציג את החזרה שלו לא כמהלך אישי – אלא כתוצאה של מציאות שהשתנתה באופן דרמטי מאז 7 באוקטובר.
בין שולי הסקרים למרכז הדיון
הפער הגדול הוא בין תהודה רעיונית לבין כוח אלקטורלי בפועל. פייגלין וזהות אינם מוצגים כרגע כשחקן מרכזי בסקרים הציבוריים הרחבים, אבל זה לא אומר שאין כאן תופעה פוליטית מעניינת. בפוליטיקה הישראלית, רעיונות משפיעים לא פעם הרבה לפני שהם הופכים למספר דו-ספרתי של מנדטים. עצם העובדה שפייגלין מחזיר לדיון מושגים כמו זהות, ריבונות, הכרעה והנהגה אחרת – ושיש סביבו שוב תנועה של תומכים, שגרירים, תורמים ומשתתפים – מלמדת שיש כאן יותר מעוד ניסיון להופיע בכותרות.
גם מי שלא בטוח שזהות תהפוך למפלגה גדולה, יכול לזהות שפייגלין מנסה לעשות דבר אחר: להזיז את השיח ימינה, לחדד אותו, ולהעמיד מול הציבור שפה פוליטית פחות זהירה ויותר עקרונית. זו לא רק שאלה של ״כמה מנדטים״, אלא של ״איזו שפה מצליחה לחזור למרכז״. הקביעה הזו היא ניתוח, אבל היא נתמכת באופן שבו הקמפיין הרשמי ממסגר את עצמו ובמוטיבים שחוזרים לאורך הפעילות הציבורית של זהות בחודשים האחרונים.
למי הוא מדבר
הקהל שפייגלין מנסה לאסוף סביבו אינו מקרי. נראה שהוא מכוון בראש ובראשונה לימין אידיאולוגי, לדתיים-לאומיים שמחפשים הנהגה בלי טשטוש, למאוכזבי ליכוד, ולאנשים שמבקשים שילוב בין לאומיות ברורה לבין חירות אזרחית וכלכלית. קשה למדוד את זה במספרים פומביים גדולים כרגע, אבל קל יותר לזהות את זה דרך סוג השיח, אופי הקריאות לפעולה, והמסרים שמופיעים בקמפיין הרשמי ובערוצים שלו.
זו אולי נישה, אבל זו נישה עם אנרגיה. לא בהכרח הרוב, אבל בהחלט ציבור מחויב, שיכול במקרים מסוימים להפוך לכוח פוליטי משמעותי אם יצליח להתארגן נכון. לכן, מבחינת פייגלין, השאלה אינה רק כמה אנשים שומעים אותו – אלא כמה מהם באמת מוכנים להתגייס, לתרום, לשתף, להגיע, ובעיקר להצביע. הפסקה הזו היא ניתוח מערכתי, הנשען על אופי הקמפיין והמבנה הארגוני שמוצג בערוצים הרשמיים.
יותר ממפלגה – ניסיון להחזיר שפה פוליטית אחרת
מה שמבדיל את פייגלין מפוליטיקאים רבים אחרים הוא שהוא לא משווק רק רשימה לכנסת, אלא שפה שלמה: הנהגה, חירות, זהות, ניצחון, אמונה בעם ומדינה שפועלת מתוך ייעוד ולא רק מתוך תגובה לאירועים. מי שרוצה להבין את הקו הזה לעומק יכול למצוא אותו גם דרך ערוץ היוטיוב הרשמי של משה פייגלין, שבו הוא מפרסם שידורים וסרטונים באופן קבוע.
הקו הזה הוא גם מקור הכוח שלו וגם מקור המבחן שלו. הכוח – משום שהוא ברור, עקבי ומעורר הזדהות אצל מי שמאס בפוליטיקה טקטית. המבחן – משום שפוליטיקה ישראלית נמדדת בסוף גם ביכולת לחבר קהלים רחבים ולהפוך תפיסת עולם להצבעה ממשית. אבל ייתכן שדווקא כאן מונח ההימור הגדול של פייגלין: שאחרי שנים של שפה פוליטית מרוככת, יש כיום יותר ישראלים שמעדיפים לשמוע עמדה ברורה, גם אם היא חדה, על פני עוד מסר שנשמע כמו כולם.
האם זה יכול להפוך לכוח בקלפי
זו השאלה הגדולה באמת. הקמפיין של פייגלין מראה שיש פעילות, שיש מסר, שיש תומכים, ושיש ניסיון אמיתי לחזור למשחק. אבל בין שיח ער ברשתות ובאירועים לבין תוצאה ממשית בקלפי יש עדיין מרחק.
ובכל זאת, לפעמים מה שנראה בהתחלה כתנועה קטנה מצליח להפוך בהדרגה לכוח משמעותי יותר – בעיקר כשהוא פוגש ציבור שמרגיש שאין מי שמדבר בשמו עד הסוף. אם זה יקרה, פייגלין עשוי למצוא את עצמו לא רק כדמות רעיונית שמחדדת את השיח, אלא כמי שמצליח סוף סוף לתרגם את העקביות שלו גם למנדטים.
אם זה לא יקרה, עדיין ייתכן שהוא ישפיע בדרך אחרת: על השפה, על סדר היום, ועל השאלות שהימין הישראלי שואל את עצמו לקראת הבחירות הבאות.
האם 2026 תהיה השנה שבה זהות תישאר קול אידיאולוגי בולט – או תהפוך סוף סוף לכוח פוליטי ממשי? על כך יכריעו החודשים הקרובים.
קרדיט תמונה: zehut.org.il
