12:29 23/10/2017
מבזקים
דף הבית > מורשת > הבשורה שבצרעת

הבשורה שבצרעת

תפקידם של המצורעים הוא לבשר לאחיהם על הגאולה והתקווה ולחולל מציאות מעשית חדשה

בפרשה הקודמת- "תזריע", עסקנו בתופעת הצרעת ומשמעויותיה. בפרשת "מצורע" אבקש לדון במצורע.
פרשתנו ניצבת בחודש ניסן בשבת שלפני חג הפסח. חודש ניסן הוא חודש הגאולה, שבו נגאלנו ממצרים.
ניתן לזהות שני תהליכים של גאולה.
הראשון, הוא תהליך הגאולה האינדיבידואלי אותו עובר המצורע, ממצב של טומאה לעבר מצב של הטהרות, שיש בו ממד של גאולת הגוף והנפש של האדם הפרטי.
השני, הוא התהליך הקולקטיבי של שלוש גאולות קולקטיביות שראשיתן בגאולת מצרים, שהיא גאולת הגוף והיא אותה ברית מצרים שהיא ברית הגורל בין הקב"ה לעם ישראל, וביטויה הם באתוס של היציאה ממצרים מעבדות לחירות.
בהמשך מופיעה גאולת הרוח, שהיא אותה ברית סיני במתן התורה. זאת היא ברית היעוד המעניקה זהות רוחנית לעם ישראל.
סיומו של תהליך הגאולות, בגאולת המשילות והריבונות של עם ישראל בארצו, היא ברית ערבות מואב שקבעה את ירושת הארץ והישיבה בה.
ניתן לראות כאן מנעד של בריתות ומנעד של גאולות – מגורל ליעוד ולמשילות, מגוף לרוח ולמשילות.

גאולה היא בשורה טובה.
דומה שמה שמחבר את שני התהליכים הללו היא הבשורה.
האם יתכן לומר שצרעת הנתפסת כדבר שלילי ולא ראוי, יש בה ממד של בשורה ותקווה המעניקים יסוד לאופטימיות?
האם יתכן לומר שהאדם המצורע שנתפס כאדם חריג, מנודה ולא ראוי, יש בכוחו להביא בשורה של גאולה שיש בה עוצמה?

אם נחפש, נראה כי גם בפרשת שמות נזכרת מחלת הצרעת. שם מבשר הקב"ה לבני ישראל את בשורת הגאולה, באמצעות אות הצרעת שניתן למשה: "ויאמר ה' לו עוד הבא נא ידך בחיקך ויבא ידו בחיקו ויוציאה והנה ידו מצורעת כשלג. ויאמר השב ידך אל חיקך וישב ידו אל חיקו ויוציאה מחיקו והנה שבה כבשרו" (שמות, ד', ו'-ז').

מצורעים, אילוסטרציה
מצורעים, אילוסטרציה

בפרשתנו, אנו נוכחים בבשורה שבצרעת: "וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמור. כי תבואו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם. ובא אשר לו הבית, והגיד לכהן לאמור, כנגע נראה לי בבית" (ויקרא, י"ד, ל"ג- ל"ה).
רש"י בפירושו לפסוק אומר: "ונתתי נגע צרעת- בשורה היא להם שהנגעים באים עליהם, לפי שהטמינו אמוריים מטמוניות של זהב בקירות בתיהם כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, ועל ידי הנגע נותץ הבית ומוצאן".
במילה נגע יש גם משמעות של ענג. אותן אותיות, אבל בסדר שונה. במילה משבר יש גם משמעות של מבשר. אותן אותיות, גם בסדר שונה.
בשפה הסינית, המילה משבר נכתבת כצרוף של שתי מילים: סכנה + הזדמנות.
זהו אותו רעיון של שבר – לשבור שבר אוכל, בתוך המילה משבר. זוהי אותה משמעות מיוחדת של אירוע הלידה, כשהיולדת יושבת על המשבר, שהוא אותו קו תפר שבין הריון ללידה.
הרעיון המשותף לכל הנ"ל הוא הפיכת הקושי להזדמנות. הפיכת הלימון ללימונדה.

כיצד המצורע הופך להיות מבשר?
ההפטרה של פרשתנו נותנת תשובה לכך. הסיפור שבהפטרה מחבר את שני התהליכים שציינתי קודם. את תהליך הגאולה האינדיבידואלי של האדם המצורע, עם התהליך הקולקטיבי של גאולת עם ישראל.
ההפטרה של פרשתנו, מספר מלכים ב', פרק ז', עוסקת באירוע המתרחש בתקופתו של הנביא אלישע. העיר שומרון, בירת מלכי ישראל, במצב מלחמה נגד ארם. העיר נתונה במצור כבד וברעב מכפיר. הכול נראה רע, ייאוש משתרר ואובדת כל תקווה. בתוך הייאוש והחשיכה הגדולה, מבצבצת לה קרן אור של תקווה. הנביא אלישע מבטיח כי בתוך יום אחד תוצף שומרון באוכל. הנביא סתם ולא פירש.
במציאות קשה זאת, יושבים בשער העיר שומרון ארבעה מצורעים, שכן מצורעים מודרים מהמחנה ומהעיר. גם הם רעבים. במצב של ייאוש, הם מחליטים להסגיר עצמם למחנה ארם האויב. הם מגיעים למחנה ולהפתעתם, המחנה מלא אוכל, אך ריק מאדם.
המצורעים משביעים את רעבונם. אך ברגע זה הם נזכרים באנשי השומרון הנצורים והנתונים ברעב וייאוש. הם אותם תושבי העיר שומרון שהדירה אותם מעירם ומקהילתם.
המצורעים מחליטים לעשות מעשה ולשמש אנשי בשורה למען אחיהם תושבי העיר שומרון: "ויאמרו איש אל רעהו, לא כן אנחנו עושים. היום הזה יום בשורה הוא ואנחנו מחשים וחיכינו עד אור הבוקר ומצאנו עוון. ועתה לכו ונבואה ונגידה בית המלך" (מלכים ב', ז').
ארבעת המצורעים הם אנשי בשורת הגאולה לתושבי השומרון הנתונים ברעב ועל סף החידלון.
המצורעים אינם דואגים לעצמם, בבחינת "את נפשי הצלתי". הם אף לא עושים חשבון עם אחיהם שגרשו אותם מחוץ לעיר. הם אינם נוקמים בהם. המצורעים אינם מתמהמהים. הם מבינים שנועד להם תפקיד היסטורי משמעותי, של מבשרי הגאולה, הישועה, התקווה והתקומה לעם ישראל הנתון במצור בשומרון.
המצורעים הופכים להיות שליחי הנביא אלישע איש האלוקים. הם אלו שאותם בחר הנביא אלישע להיות שליחי האלוקים, לבשר לאחיהם על הגאולה והתקווה ולחולל מציאות מעשית חדשה, כיפתח בדורו וכשמואל בדורו. המצורעים הופכים להיות מבשרי הגאולה והמעבר הדרמטי משואה לתקומה.

הציונות אף היא גאולה
אנו עדים במאות ה-19 וה-20 למנעד רחב על הספקטרום של מבשרי הציונות והגאולה: הרצל, וולפסון, מקס נורדאו, פינסקר, הרב קוק, הרב מוהליבר, הרב קלישר, הרב אלקלעי ואחרים.
מבשרי גאולת הציונות, נתפשו לא אחת כמצורעים וטמאים. הם אף זכו להתנגדות עזה, להחרמה והדרה, על ידי ציבורים בעם ישראל בגולה, ערב השואה.
הרב יואל בן נון בספרו 'נס קיבוץ גלויות' (2011), מספר על ההתנגדות למצורעים מבשרי הציונות: "גם במונקאטש (קודמתה של סאטמר) היה, ושם אמרו: "כתוב בתורה בפרשת ציצית: ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, "אחרי לבבכם" – זה הרצל ('הרץ' באידיש = לב), "ואחרי עיניכם" – זה הרב קוק ('קוק' באידיש = ראייה)".
במקום אחר בספרו, מספר הרב יואל בן נון: "סיפור נוסף יש לי ממורי ורבי (הרב צבי יהודה הכהן קוק). הוא הציב על השידה בחדרו, את תמונתו של בנימין זאב הרצל, בין תמונותיהם של גדולי הרבנים, מהגר"א ועד אביו הראי"ה קוק… כשהרהבתי עוז ושאלתי אותו מה עושה תמונתו של הרצל בין תמונת הרבנים? חייך, האריך בהסבריו ולבסוף ענה: "אולי זה לא מוצא חן בעיני מישהו, אבל אותו שלח ה', להתחיל להוציא אותנו מהגלות" .

"אותו שלח ה', להתחיל להוציא אותנו מהגלות". הרצל
"אותו שלח ה', להתחיל להוציא אותנו מהגלות". הרצל

המשוררת רחל, ממניעים אחרים, נדרשת אף היא בשירתה לסוגיה של המצורעים מבשרי הציונות והגאולה, וקושרת זאת אף היא להפטרה של פרשתנו. כך היא כותבת: "בשכבר הימים האויב הנורא את שומרון הביא במצור. ארבעה מצורעים לה בישרו בשורה. לה בישרו בשורת הדרור. כשומרון במצור – כל הארץ כולה, וכבד הרעב מנשוא. אך אני לא אובה בשורת גאולה, אם מפי מצורע היא תבוא. הטהור יבשר וגאל הטהור, ואם ידו לא תמצא לגאול, אז נבחר לי לנפול ממצוקת המצור, אור ליום בשורה הגדול". הנה נרקמת לה לכאורה קואליציה, בין חסידי מונקאטש, לבין רחל המשוררת החילונית. אך אין כמובן לחשוד בציוניותה ואהבת ארץ ישראל של רחל.
שירה של המשוררת רחל נותח על ידי חוקרי שירה וספרות, באופן רב אנפין ומגוון – מדוע רחל כתבה את מה שכתבה ומה הייתה המשמעות של השיר מבחינת?
שמעתי מהרב יוקי מאיר אחייני היקר, ששמע מהרב דני שילה, ששמע מאורי מילשטיין ההיסטוריון הצבאי ובנה של אחייניתה של רחל המשוררת – ששירה זה של רחל אודות ארבעת המצורעים, הוא שיר תיגר שנכתב בעקבות המשא ומתן בימים ההם, בין תנועת העבודה לבין התנועה הרוויזיוניסטית, שהיתה שנואת נפשה של רחל ושבעיניה הם נתפסו כמצורעים והם לא היו ראויים בעיניה להביא הגאולה והתקומה של מדינת ישראל.
מעניין אם רחל הייתה כותבת בנחרצות שירה זה, אם הייתה חיה כיום בפרספקטיבה היסטורית בחלוף השנים.

פרשת מצורע והפטרתה בחודש ניסן חודש הגאולה, מציבות לנו מראה על בשורת הגאולה והציונות, שנושאיה הם אנשים הנתפסים כמצורעים. שכן אנו נוטים לראות ולתפוס רק את חיצוניותו של המצורע, אנו רואים את הנגע החיצוני, אבל ממעטים לנסות לראות ולהתבונן בפנימיות של האדם הנתפס כמצורע. יתכן שהפנימיות באדם המצורע, היא המרחב הנקי הטהור והאמיתי, שיש בו כנראה את האנרגיה הראויה, להביא את הבשורה, לחולל את השינויים ההיסטוריים, ככלי לשליחות האל לשנות את ההיסטוריה.
יפה להיזכר בדבריו של פרופ' ישראל אלדד שייב (1910-1996) שאמר: "95% מהאנשים מדברים היסטריה ורק 55% מהאנשים עושים היסטוריה".
כולנו בחודש ניסן מצפים לגאולה השלמה ולביאת המשיח. כך גם רבי יהושע בן לוי, כפי שמסופר במסכת סנהדרין, דף צח' ע"א, שכרך את גורלו בחולי צרעת. הוא מוצא את המשיח יושב בפתח העיר רומי, שוכן בקרב חולי צרעת.

"בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל".
שבת שלום ומבורך וחג פסח כשר ושמח.

ד"ר זאב ווה פרידמן

ד"ר זאב ווה פרידמן

מנכ"ל המרכז הישראלי לאפוטרופסות – הקרן לטיפול בחסויים. לשעבר, מנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו. בשנת 2008 נבחר ד"ר זאב פרידמן כמנכ"ל המרכז הישראלי לאפוטרופסות – הקרן לטיפול בחסויים. ד"ר פרידמן בוגר תואר ראשון במינהל חינוכי ופסיכולוגיה באוניברסיטת בר-אילן; תואר מוסמך (M.S.W) בעבודה סוציאלית, מינהל ותכנון חברתי מטעם אוניברסיטת בר-אילן. תואר שלישי Ph.D במדעי החברה, באוניברסיטת תל-אביב. עבודת הדוקטורט שלו עוסקת בפיתוח מודל תיאורטי ויישומי של הגורמים המקדמים והמעכבים תהליך יישומו של מיזוג ארגוני במגזר הציבורי בכלל ובשירותים החברתיים בפרט.
לתגובות

אולי יעניין אותך גם

מעצר יהודים הונגרים, בודפשט 1944. צילום: הארכיון הגרמני הפדרלי

'ביד ושם' הצליחו לזהות שמות 80% מקורבנות השואה בהונגריה

בפרויקט מחקרי שנמשך כעשור הצליח צוות החוקרים לאתר 225 אלף שמות חדשים מבין שמות הנספים. 4.5 מתוך 6 מיליון שמות הקורבנות נמצא כעת בארכיון 'יד ושם'