המשימה: לתפוס את רוצח ההמונים
בשנת 1946 קיבל קארל אברהמס, איש מודיעין במשטרה הצבאית הבריטית את משימת חייו: לעצור את הרוצח האכזרי בהיסטוריה האנושית – רודולף הס.
משימתו הראשונה של צוות החיפוש היתה למצוא את אשתו של רודולף הס ולדלות ממנה פרטים על מקום מחבואו. לאחר מבצע בילוש מסובך, הם מצאו את העקבות שהובילו למקום מסתורה של הדוויג, וחקרו אותה הלוך ושוב, ולאחר לא פחות מ-1600 שעות חקירה נשברה אשתו של הצורר והסגירה את מקום מחבואו: בחווה הסמוכה לגבול הדני ליד גוטרופל, תחת השם פרנץ לאנג. מיד עם קבלת המידע הצוות יצא למשימה הבאה והמורכבת: לכידת הס והבאתו לדין. לאחר שעות רבות ומתישות גם המשימה הזאת הוכתרה בהצלחה. כשנתפס הס אכן הציג תעודת זהות מזויפת תחת השם פרנץ לאנג, אך לאחר שקרל אברהמס התעקש לבדוק את טבעת הנישואים שענד, ומצא שבחלקה הפנימי חרותים השמות "רודולף" ו"הדוויג"- נשבר הס והודה בזהותו. בחקירתו סיפר הס בקור רוח מזוויע: "אני עצמי אירגנתי, לפי הוראות שקיבלתי מהימלר במאי 1941, את ההמתה בגז במחנה, מיוני־יולי 1941 ועד סוף 1943, התקופה שבה הייתי מפקד אושוויץ".
מטעמים מובנים, לא יכל קארל לעדכן את אשתו על פעולותיו המדויקות, אך השתדל לעדכנה ככל האפשר. במכתב ששלח לאשתו יומיים לאחר שלכד את הס כתב: "אחרי חודשים של עבודה מתישה יש לנו סקופ גדול שאולי תקראי עליו בעיתונים בקרוב. איני יכול להגיד לך יותר מזה, רק שאנחנו עובדים לתוך הלילה".
רק 11 ימים לאחר מכן חשף בפני אשתו את האמת: הוא הצליח לתפוס את רודולף הס. הוא תיאר את הס כ"חזיר הגדול ביותר שהיה אי־פעם" וסיפר כמה היה קשה לו להסתכל בפניו של האיש המתועב הזה. "היה סיפוק גדול לתפוס אותו. החקירה שלו הייתה חוויה שאני לעולם לא אשכח. היא נמשכה שלושה ימים בהם לא ישנתי. האווירה הייתה מוזרה ולא מציאותית כאשר שמענו אותו מודה שהיה אחראי באופן אישי ופיקח על המתה בגז ושריפתם של מעל 2.5 מיליון בני אדם – רובם בני עמנו היהודים".
רוצח ההמונים שפיקד על המחנה בו נרצחו 2,000 איש בפחות משעה מגז הציקלון B נלכד ב־11 במארס 1946 על ידי היחידה של המשטרה הצבאית הבריטית, שאחד מחייליה היה גיבור הסיפור – הסמל היהודי קרל אברהמס.לאחר שנלכד הס ונחקר על ידי קארל וחברי היחידה שלו, הוא נמסר לידי הפולנים ונדון למוות בתלייה וב־16 באפריל 1947 מת הס ברחבה שלפני הכניסה לקרמטוריום במחנה אושוויץ.
ביומן המחנה של הס, שהעביר אברהמס ליד ושם, נכתב בין השאר: "כרוניקה של אושוויץ: 12.12.42 – 2,000 יהודים, גברים, נשים וילדים, הגיעו ממחנה המעבר. לאחר סלקציה 1,578 בני אדם הומתו בתאי הגזים". במסמך אחר שכתב הס לאשתו, ונתפס גם הוא על ידי אברהמס, סיפר הרוצח על ביקור משפחתו במחנה, בתיאור מזעזע: "היו אלו יומיים יפים עם הילדים. הביקור במחנה, הרכיבה על הסוס האציל, וניהול שיחות רציניות ועליזות. אושוויץ".
"הגיע הזמן שידעו מי זה סבא שלי"
"אני בטוחה שסבא היה גאה בי. עליתי לארץ ב־1996 וכיום אני חיה חיים יהודיים בירושלים, חסידת חב"ד ואם ל־7 ילדים" מספרת רבקה בגאווה.
היא מצרה על כך שסבה לא זכה להוקרה מספקת על תפיסתו של הרוצח: "הייתי בהלם שכל השנים יד ושם לא פירסמו את הסיפור הזה. אני חושבת שהוא היה צריך לקבל אות הוקרה מיד ושם", ומסכמת: "75 שנה אחרי שחרור אושוויץ הגיע הזמן שבישראל ידעו על החייל היהודי הבריטי שבעזרת שני ניצולי שואה מאושוויץ הצליחו להביא צדק ולאתר אדם רשע כזה".
לסיפורו של סבה התוודעה רבקה דונין רק לפני שבע שנים כאשר אביה סיפר לה על קורותיו של אביו. הוא לקח אותה ל'יד ושם', שם הראה לה את אסופת המכתבים והמסמכים שסבתא העבירה ל'יד ושם' על פי בקשתו של סבה עצמו. דונין מציינת כי ב'יד ושם' ניתן למצוא בין השאר גם את וידויו של רודולף הס עצמו, הוידוי בו הוא מספר על לכידתו.
"אחרי שסבא שלי נפטר סבתא שלי מצאה מכתב שבו הוא כותב שהוא רוצה שהמסמכים יעברו ליד ושם", היא מספרת ומציינת כי עד כה לא ברור לה מדוע אביה שמר את סיפורו של סבה בסוד במשך שנים ארוכות.