הזמר והיוצר דוד ד'אור, ביקר הבוקר (ג') את איציק סעידיאן המאושפז בבית החולים, יחד עם שר הביטחון גנץ וזיו שילון. בטקסט מרגש במיוחד שכתב ד'אור הוא מתאר את הפגישה המטלטלת עם איציק, הדברים שנאמרו וגם מספר על התחושות שעטפו את כולם מיד בתום המפגש.
במהלך הביקור סיפר ד'אור לסעידיאן על שיר שכתב בעקבות סיפורו, אותו הוא בחר לבצע יחד עם 4 זמרים – שחלקם הלומי קרב וחלקם נפצעו בעבר.
הטקסט המיוחד ששיתף דוד ד'אור:
היום ביקרתי את איציק סעידיאן היקר בבית החולים. כשראה אותי, הפנה פניו לעברי ושלח מבט חם שניכרה בו התרגשות, אך גם כאב עמוק. לצידי בחדר עמד שר הביטחון בני גנץ יחד עם זיו שילון – שולחים לאיציק מבט אוהב ומחזק. מחוץ לחדר שמעתי שאומרים שבדרך נס, הוא מתחיל לתקשר מעט עם הסביבה אך הוסיפו שהסכנה לא חלפה והדרך להחלמה עוד ארוכה מאד. הבטתי באיציק דרך המסיכה והוא הביט בי חזרה מהנהן בראשו, כמו אומר לי שלום. קשה היה לשיר לאיציק, שרתי בקול נחנק, מתאפק להסתיר את הרעד. שרתי לו שיר שכתבתי בעקבות זעקתו קורעת הלב.
זעקה שטילטלה עם שלם. סיפרתי לו שבזמן כתיבת השיר הוא היה במחשבתי, כל הזמן. אמרתי לו שאינני מתיימר ולו לרגע להבין מה עבר ומה עובר עליו, אך הרגשתי שאני מוכרח להביע את רגשותיי בדרך שאני מכיר הכי טוב, דרך המוסיקה. היה לי חשוב לקבל את ברכתו, כדי לדעת אם בכלל לשחרר את השיר לעולם.
וכשסיפרתי לו שאני מארח בשיר 4 זמרים נפלאים, חלקם הלומי קרב וחלקם פצועים ששרים יחד איתי, הוא הביט בי ואמר בקול חלוש משהו שלא הבנתי. אימו, שאינה משה ממיטתו יומם ולילה, התקרבה אליו כדי לשמוע מילים שרק אמא יכולה להבין: "הוא מאד אוהב את השיר", אמרה בחיוך גדול, "הוא מבקש לומר לך תודה רבה".
"אני מרגיש זכות גדולה לשיר לך", לחשתי קרוב לאוזנו. לפתע נראה היה לי שאיציק מתאמץ מאד להישאר ערני למעננו.
אסור לשהות זמן רב מידי לצד מיטתו – למרות המסיכות, עדיין הוא מאד חשוף. כשיצאנו מהחדר, פגשתי בפניהם הנרגשות של בני גנץ וזיו שילון, חיבקתי את זיו חיבוק חזק, רעדתי. אם מישהו מבין מה עובר על איציק, הרי שזה זיו.
אחות בית החולים אמרה שלא יכלה לעצור את הדמעות וחיבקתי גם אותה. כששר הביטחון לחץ את ידי בחוזקה, הרגשתי לרגע מעין חיבור אנושי, סולידריות של כל הנוכחים בחד -. אחדות קטנה שיצרה זעקה כל כך גדולה. מי יתן ואיציק יחלים במהרה,יחד עם כל הפצועים, בגוף ובנפש, אמן.