הג'ודוקא הישראלי אורי ששון, פירסם בעמוד הפייסבוק שלו טקסט ארוך בו הוא מסכם את חלק מחוויותיו באולימפיאדת טוקיו. ששון תיאר את ההתמודדות האישית שבדרך כלל מעסיקה אותו ואיך זה היה בעבורו להתמודד הפעם גם במסגרת קבוצתית.
כזכור ששון הודח כבר בקרב הראשון במשחקים האולימפיים לאחר קרב כנגד מי שנחשב לג'ודוקא הטוב בהיסטוריה, טדי רינר הצרפתי. את האוליפיאדת סיים ששון בכל זאת עם טעם טוב אחרי שזכה יחד עם נבחרת ישראל בג'ודו במדליית הארד.
כך כתב אורי ששון:
ג׳ודו הוא ענף אינדיבידואלי. מאז שאני זוכר את עצמי כל מה שאני עסוק בו זה להיות יותר טוב ממני, לפני שאני יותר טוב מהיריב שעומד מולי. מרדף שלא פוסק ולא נגמר.
זה גם קצת הופך אותך לאגואיסט בדברים מסויימים בחיים ואם אתה לא כזה ביסודות שלך, עמוק בפנים זה מפריע לך. אתה לא רוצה להיות מישהו שאתה לא, אבל איך אומרים? ״המטרה מקדשת את האמצעים״. גם הסביבה מתייחסת לזה בלגיטימיות.. כי ככה זה בספורט אישי. כל אחד בעיקר דואג להצלחה שלו.
יש בזה גם צדדים יפים. החוסן המנטלי מתפתח, כשאתה מצליח אתה בעננים כי התהילה היא בעיקר שלך ובכלל רוב השליטה בידיים שלך, מה שמרגיש הרבה יותר בטוח מאשר להפקיד את גורלך בידי מישהו אחר.
באולימפיאדת הזאת, ביום האחרון של קרבות הג׳ודו, זכיתי לחוות ולהיות חלק מהדבר הזה שנקרא ״קבוצה״. פתאום יש אחווה, הדדיות, לכולם יש את אותה המטרה, ואיך שלא תהפכו את זה – זה מגבש. זו הרגשה מדהימה להיות חלק מחלום משותף.
יצא לי לחשוב על זה לא מעט..
כל חיי אני רגיל להשיג דברים ולקבל עליהם תגמול. ונכון, לא ניצחתי את הקרב שלי בטורניר הקבוצתי, אפשר גם להגיד שהחמצתי את אחד מהפנדלים נגד צרפת.
אבל שוב הבאתי את עצמי ונלחמתי באמת עד הרגע האחרון למען הנבחרת ולא רק למעני. מיד לאחר מכן עליתי לקהל ויחד עם כל חבריי לנבחרת צעקנו 'אל אל ישראל' עם כוונה אמיתית מבפנים.
נבחרת ישראל בג'ודו אחרי הזכייה במדליית הארד.
השתדלתי כמה שיותר להרים את החברים שלי שהתכוננו לקרב על הארד נגד רוסיה ובגלל כל הדברים האלה אני מרגיש ראוי על קבלת המדליה הקבוצתית, אפילו שבהתחלה זה לא הרגיש הכי טבעי עבורי.
בזכות הצוות שני הרשקו ועידו בר, אורן סמדג׳ה, גילי ופוגל שהיו אחראים על האסטרטגיות ועל המורל, בזכות הבנות הלוחמות שירה, גילי תמנע, גילי, ענבר ורז והחברים שלי מנבחרת הבנים פיטר, מוקי, קוכמן טוהר וברוך יש לי היום מדליה אולימפית שניה.
וכל מה שאני רוצה זה להודות לכם. ולא רק על המדליה, גם על זה שאולי לראשונה בקריירה שלי הצלחתי לשים את עצמי לא לפני כולם. תודה. ושתהיה שבת שלום לכולם, התגובות שלכם ברחוב וברשתות פשוט מדהימות.