הדבר איננו מקרי: בשנה האחרונה מתריס הניה כנגד אבו מאזן ומאתגר אותו בדרך להנהגת העם הפלסטיני, בין אם יהיה זה באמצעות ההשתלטות על אש"פ ובין אם מחוץ לארגון הגג הפלסטיני.
בשנה האחרונה עורך אסמאעיל הניה מסע מדיני ברחבי העולם הערבי, מסע שהחל כאשר יצא מרצועת עזה והתחייב בפני המצרים, כי לא יבקר בטורקיה או באיראן. כזכור, השתתף הניה בהלווייתו של קאסם סולימאני ואף נישק את ידיו של עלי ח'מינאי, בצעד שעורר עליו כעס רב בעולם הסוני. מצרים הענישה אותו ומנעה ועדיין מונעת ממנו לשוב לרצועה ומונעת גם את יציאת אשתו, אם עבד, אליו לקטאר.
גם הסעודים כעסו ועצרו עשרות אנשי חמא"ס בממלכה אבל הדבר לא הפריע להניה שיצא גם למלזיה. הניה ביקר בטורקיה וברוסיה, לא לפני שיצא להביע תנחומים בנסיכות עומאן, וזאת בזמן שאבו מאזן מקיים שם, שעות קודם לכן, ביקור רשמי כמנהיג העם הפלסטיני.
ברמאללה רתחו על ביקורו של הניה בעומאן, ביקור שנגס במעמדו של אבו מאזן מול העולם הערבי כולו.
רמאללה אף שיגרה איגרות למדינות ערב ובהן הבהירה כי אסמאעיל הניה איננו מייצג את הפלסטינים, אלא את חמא"ס בלבד.
בימים האחרונים ביקר הניה בביירות, לראשונה מאז 1993, אז ביקר בעיר לאחר שגורש מישראל לצד עוד 416 בכירי חמא"ס. הניה הגיע לביירות כדי להשתתף בפסגת ראשי הארגונים הפלסטינים אולם ניצל את הביקור כדי לקיים שיחות מדיניות כאילו היה המנהיג הפלסטיני העליון.
הניה נועד עם נביה ברי, ראש הפרלמנט הלבנוני, עם חסן דיאב, ראש הממשלה הלבנוני היוצא, עם וליד ג'ומבלאט, ואיך לא, גם עם חסן נצראללה, איתו ישב כדי לתאם את אסטרטגיית ההתנגדות ל"תכנית המאה" ולישראל.
הניה שחרר הצהרות מדיניות והחמיא לסוריה, שעדיין סוגרת את שעריה בפני חמא"ס, החמיא לביירות המדממת על היותה בירת ההתנגדות ואפילו לא היסס לקרוא לסעודיה ולליגה הערבית להחרים את הסכמי השלום ונירמול היחסים בין ישראל לעולם הערבי.
הניה לא היסס אפילו לאיים על האמירויות כי הן צפויות "לסבול מאוד" מהסכם השלום וזאת דווקא בזמן שאבו מאזן מרכך את ההתבטאויות והעמדות כלפי האמירויות, לאחר שקיבל "כרטיס צהוב" ואיומים ממצרים, מסעודיה ומהאמירויות.
אבו מאזן נאלץ אפילו לפרסם הודעה נשיאותית, שאוסרת על הפגיעה בסמלי ריבונות של מדינות ערביות ובשליטים. הניה לא נשמע ומפגין קו מדיני משלו….
יותר מכל תפס את תשומת הלב של רמאללה ביקורו של אסמאעיל הניה במחנה הפליטים עין אל חלוה, שליד צידון. המחנה נחשב למרכז עוצמה הגדול ביותר של אוכלוסיית הפליטים בלבנון ובעבר היה ממעוזי הפת"ח. הניה זכה לכבוד מלכים אבל זה, לא מפתיע את אבו מאזן, בוודאי: לפני חמש שנים הניחו אנשי המודיעין של אבו מאזן דו"ח על שולחנו ובו התריעו מפני הנסיגה בכוחה של פת"ח במחנות הפליטים ועל עלייה משמעותית בכוחו של חמא"ס. אנשי המודיעין אמרו לו לאבו מאזן, כי בעתיד הלא רחוק, כאשר ואם יתבקשו שינויים בהרכבו או באופיו של אש"פ, תזכה חמא"ס ליתרון ענק.
הניה קרא באחרונה אפילו למלך עבדאללה לנקוט תפקיד פעיל יותר בפיוס הפנים הפלסטיני ואף קיים שיחת "זום" עם הנהגת האחים המוסלמים בירדן, בצעד שגרם לחוסר נחת בארמון המלך.
הניה מבקש באחרונה להעביר מסרי הרגעה לירדן לפיהם כוונותיה של חמא"ס בגדה המערבית אינן עוינות את המלך.
הניה מכוון הכי גבוה שאפשר: בשנה שעברה הוא בלע בשקיקה את כל הצפרדעים, שהניח מולו אבו מאזן כתנאי לקיום בחירות לפרלמנט הפלסטיני, אלא שהניה הולך על כל הקופה ואמר לו לאבו מאזן, כי הוא מוכן להתמודד איתו "ראש בראש" גם על הנשיאות הפלסטינית.
הבחירות נדחו אבל הניה איננו מחכה והוא כבר מתנהג כמעט שנה, כמנהיג הפלסטיני הבכיר בזירה.
הניה צפוי להתמודד בקרוב בבחירות ללשכה המדינית של חמא"ס. מולו יעמוד ח'אלד משעל, שהיה ראש הלשכה עד 2017 וכעת חמוש בתמיכה קטארית ובתקציבים גדולים גם צאלח עאורורי, סגנו, שחמוש ביחיא סנואר, הממונה מטעמו של הניה על הרצועה. שני אלו חמושים זה בזה. אחים לנשק – תרתי משמע.
עארורי איננו מחבב אתה נהיה וככה גם מנהיג החמא"ס ברצועה, יחיא סנואר, שעלה לגדולה על חורבות משעל בסיוע הזרוע הצבאית. שני אלו מאחדים כוחות גם מול הניה וגם מול משעל.
מוסא אבו מרזוק, בכיר אחר בחמא"ס, אמר באחרונה כי "הניה עושה כל מה שאומר לו עארורי ובכל עניין מסכים איתו".
כך יוצא שסגנו של הניה בלשכה המדינית והממונה מטעמו על הרצועה עושים נגדו יד אחת. מקורות ערביים טוענים שעארורי ניסה לסכל את השתתפותו של הניה בפסגת הטרור בביירות, כדי למנוע ממנו נקודות זכות במאבק בבחירות וזה נראה צעד תגמול על כך שהניה עצמו סיכם עם הקטארים את הסכם הרגיעה האחרון ברצועה ואכף אותו על סנואר, כדי למנוע ממנו הישגים בדרך לבחירות.
גם בחמא"ס יש מאבקי כוח מלוכלכים.
הניה מבין כי כדי לזכות בהנהגת החמא"ס עליו להתקרב מאוד לטורקים ולכן ביקר שם באחרונה ולא פעם אחת. גורמים מדווחים, כי כל ראשי חמא"ס מתחרים ביניהם על "הכרטיס הטורקי".
הניה גייס בסבב הביקורים האחרון שלו סכומי כסף גדולים מטורקיה ומאיראן וכפי הנראה העביר מיליון דולר לפחות למחנות הפליטים הפלסטינים בלבנון.
הניה גם נושא ונותן כעת עם ארדואן על הנפקת תעודות זהות טורקיות ודרכונים לראשי חמא"ס כדי שאלו יוכלו לנוע בקלות יתרה ברחבי העולם.
יש להניה עוד עבודה רבה לעשות. כלכלת הרצועה, הקורונה, בחירות אפשריות ועוד. באחרונה הוא גם מנסה לפתוח את שעריה של סוריה, ממנה גורש החמא"ס ב-2011 משום שלא תמך באסד במהלך מלחמת האזרחים בסוריה, אבל בינתיים יכול הניה לציין בסיפוק התקדמות בהקמתה של "אמירות" חמא"סית ברצועת עזה.
הניה גם יכול לזקוף לזכותו מערכת יחסים סבירה עם המצרים, שלמרות הכל, מעדיפים אותו ואת סנואר, ובלבד שלא יאלצו לדבר על עתיד הרצועה עם ח'אלד משעל, שנודד בין קטאר לטורקיה.
גורמים בחמא"ס אומרים, כי הניה מודע לכך שהכסף הקטארי לא יזרום תמיד וכי בסופו של דבר תהיה הרצועה זקוקה לעורף המצרי ולכן הוא מנסה לשמור על מערכת יחסים סבירה עם המצרים.
טענות נשמעו, כי גם כי בעקבות ביקורו בטהראן (בלחץ של עארורי?) העביר הניה מסרים מרגיעים ומתנצלים למדינות ערב הסוניות המתונות. ככה זה כשאתה רוצה לרקוד בכל החתונות כולן ובו בזמן.
אלא שהצרות בחמא"ס והאתגרים הם כאין וכאפס לעומת הבעיות שנערמות על שולחנו של אבו מאזן, האיש הזקן שנמצא בתקופת הדמדומים שלו.
האיש, שעלה לשלטון לאחר מות ערפאת וקבע את אסטרטגיית "האינתיפאדה המדינית" ופסל את המאבק המזוין בישראל עומד ללכת, מחר או מחרתיים… האסטרטגיה של אבו מאזן זוכה ברמאללה לכינוי "מדיניות ההמתנה", מונח שנאמר בביקורת ובלעג על האיש שהעדיף להמתין מחוץ לזירה ולא להיות שחקן פעיל. ההמתנה הזו גבתה מהפלסטינים מחיר כבד מאוד: משרדי אש"פ בוושינגטון נסגרו, תקציבים אמריקאים לפלסטינים נמחקו, התקציבים לאונר'א כמעט ונעלמו, שגרירות ארצות הברית הועברה לירושלים, הכנס הכלכלי בבחריין נערך למרות היעדרות הפלסטינים, "תכנית המאה" פורסמה, הסכם שלום נחתם עם האמירויות, הפלסטינים הסתבכו עם הליגה הערבית, סעודיה מאשרת לישראל לטוס במרחב האווירי ובחריין מאותתת על הסכם קרוב וכמוה גם סודן.
ואם לא די בכל "האסונות" האלו, הרי שאבו מאזן אחראי גם להתפרקות הזירה הפלסטינית במשמרת שלו נקרעה רצועת עזה והפכה לישות עצמאית, במשמרת שלו הפך אסמאעיל הניה למדינאי פלסטיני שעורך מסעות, במשמרת שלו התפרקה פת"ח ל-3 מחנות: המחנה של דחלאן שהקים את "פתח השניה", המחנה המקופח של מרואן ברגותי ואנשיו והמחנה השלישי, הוא מחנה אנשי הפת"ח הרש'פיים.
גורמים ברשות מדווחים על מצב כלכלי מחפיר לאחר שגם הליגה הערבית סירבה לבקשת הרשות הפלסטינית לקבלת רשת ביטחון בסך 100 מיליון דולר מידי חודש. מדינות ערב אף סירבו להעניק לרשות הלוואה על חשבון כספי המיסים שטרם הועברו מישראל. “גם קופות אש”פ מתרוקנות בעקבות המשבר הכלכלי ברשות”, אמר עזאם אל אחמד, מבכירי פת”ח.
על פי גורמים ברשות, הרי שסעודיה בולטת מאוד בהיעדר כל סיוע מטעמה לרשות הפלסטינית ורק אלג’יר עדיין מעבירה סכומי כסף קטנים. הרשות אף פנתה לסין לקבלת הלוואות ובאחרונה אף קיבלה סכומי כסף בסך עשרות מיליוני דולרים מהאיחוד האירופי. ממקורות עולה, כי סעודיה עדיין העבירה עד לאחרונה כספים למנגנוני הביטחון.
זוהי מורשת אבו מאזן וככה יכתבו אותה היסטוריונים פלסטינים.
סוף 2020: מי שהיה נושא הכלים של אחמד יאסין, זה שדחף את עגלת הנכים שלו והחליף לו את החיתולים, מסמן כעת את דרכו לרשות ההנהגה הפלסטינית. אם יזכה בבחירות ללשכה המדינית של חמא"ס בסוף השנה, ימשיך הניה במסעו המדיני כשמולו אבו מאזן, חולה, תשוש בן 85, שנמוג אט אט לתוך עצמו ומשאיר מאחוריו מורשת עגומה וירושה קשה.
מי שהיה התקווה הגדולה אחרי מות ערפאת צפוי לסיים את דרכו בהנהגה הפלסטינית בכישלון מהדהד ואולי לסלול את הדרך לחמא"ס להנהגה.
ברוך ידיד – ראש הדסק לענייני ערבים ברוץ 20