// הרב יוני לביא
עכשיו כבר אפשר לסכם: זה היה אירוע נדיר שספק אם נראה כמותו בתקופת חיינו. לא פחות מארבעים ראשי ממשלה, נשיאים, מלכים ומנהיגים מתכנסים למקום אחד ומסכימים על אותו הדבר. אני יודע, זה נשמע ממש כמו חזון אחרית הימים שצריך משיח לפחות בשביל לגרום לו לקרות, אך עובדה היא שכל זה קרה בשבוע שעבר לרגל ציוּן 75 שנה לשחרור מחנה ההשמדה אושוויץ.
מה המשמעות של האירוע הזה עבורנו?
מה עובר בראש ברגע היסטורי שכזה?
הנה ארבעה נקודות למחשבה.
א. "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה"
*************
אלו היו המילים בהן פתח נשיא גרמניה את נאומו המרשים ב'יד ושם'.
ואכן בעולם מפולג ומסוכסך כמו שלנו קשה מאוד למצוא דבר שתהיה עליו הסכמה רחבה שכזו.
מתי הפעם האחרונה שזה קרה?
אולי לפני שבעים ושתיים שנה.
שתי היריבות המרות והנצחיות – ארה"ב וברית המועצות, מצליחות לראשונה להסכים בהצבעה באו"ם על דבר אחד: הקמת מדינת ישראל.
והנה חולפות השנים ושוב העם היהודי הוא זה שמצליח לחבר עולם שלם סביב מכנה משותף אחד. "גוי אחד בארץ".
ב. טוב שנזכרתם
*******
אומנם לקח לכם יותר מידי זמן כדי להתעשת ולהפנים את המובן מאליו אבל מוטב מאוחר מאשר כלל לא:
באיחור אופנתי של עשרות שנים קריטיות נזכר העולם להוקיע את האנטישמיות ולהכיר בזכותו של העם היהודי לחיות בשלווה.
תמימות הדעים הנחרצת של מנהיגי העולם הנאור היום עומדת בניגוד חד לאדישות ולעצימת העיניים המתועבת שלהם לפני שמונים שנה. קשה לשכוח את הפליטים היהודים המנסים להימלט על נפשם מפני הצורר הנאצי אבל אף מדינה אינה מוכנה לתת להם מקלט. דם יהודי נשפך אז כמים והעולם שתק.
לפחות ברמת ההצהרות אותו עולם מכה עכשיו על חטא ומצהיר שלא עוד.
ג. לסמוך רק על עצמנו
********
ולמרות הסעיף הקודם איננו רגועים. התמימות שלנו התפוגגה בעשן המשרפות של אושוויץ. אחד הלקחים החשובים שלמדנו הוא שלמרות כל המילים היפות – ברגע האמת נוכל לסמוך רק על עצמנו!
"טיסה אחת בשבילנו" הוא תחקיר טלוויזיוני מרתק ומטלטל שחובה לצפות בו ועוסק בשאלה נוקבת:
איך ייתכן שמבין אלפי טיסות הפצצה של צבא בנות הברית מעל אירופה הנאצית, לא ראו לנכון להקדיש טיסה אחת ויחידה כדי להחריב את תאי הגזים, הכבשנים או מסילות הרכבת שהובילו מידי יום עשרות אלפי יהודים אל מותם?
אל תצפו לתשובה מניחה את הדעת, כי אין כזו.
את המסקנה היטיב לנסח משה דיין: "גם אם יום אחד יתקיים חזון אחרית הימים התנ"כי ויגור זאב עם כבש, עדיף שאנחנו נהיה הזאב…".
ד. "כי מציון תצא תורה"
*********
ואחרי ככלות הכול בואו לא נשכח לאן אנחנו חותרים.
נוח להם לבקר אותנו ביד ושם, להניד ראש למכותינו ולרחם על מסכנותנו.
אך לעם היהודי יש ייעוד גדול בהרבה.
לא להיות הקורבן של העולם אלא להיות האור שלו.
להקים ממלכת כוהנים וגוי קדוש שתהיה מודל ערכי ורוחני ומופת מוסרי שהעולם כולו יבוא ללמוד ממנו.
כה אמר הנביא ישעיהו ומילותיו מהדהדות מאז בקול גדול:
"וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם. וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱ-לֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו".
אין ספק שהעולם שלנו עוד רחוק משם מאוד.
ובכל זאת הכינוס של השבוע שעבר היה צעד חשוב בדרך לשם וציוּן דרך חשוב בדרך לאור הגדול של ציוֹן.
הכותב הינו מראשי ארגון קהלים ומרבני מרכז ברקאי.