בימים אלו ממש, איש העסקים לשעבר גבריאל בוזגלו נמצא בנופש באילת עם "הסבב הראשון" של המשפחות החד-הוריות שהוא לוקח לטיול מידי שנה.
עד סוף החופש, העמותה של איש העסקים גבריאל – "דרכי אליהו", תשלח לשם על פי התכנון 80 משפחות שיזכו לחופשת 'הכל כלול' בלי להוציא מכיסם שקל. הנופש הוא אחד מתוך שלושה פרוייקטים מרכזיים, שעמותת 'דרכי אליהו' מקיימת כחלק מחזון שאפתני למיגור העוני בישראל.
גבריאל בוזגלו היה בעברו בעל מסעדות, אולמות אירועים חברת סליקת אשראי ונכסים בתחום הנדל"ן המסחרי ובאופן כללי איש עסקים מצליח. כל זאת עד שהחליט לעבור לפרויקט הבא של חייו – הקמת מפעלי חסד. ישבנו לשיחה עם גבריאל כדי להבין מה גורם לאיש עסקים מצליח לעזוב הכל, להתפטר, ולהתעסק רק במיזמים התנדבותיים ואיך כל זה קשור למה שלמד בילדות מאביו שהיה סנדלר? ריאיון מיוחד.
עשרה נפשות בדירת חדר וחצי
"בילדותי", משתף גבריאל, "גרנו עשרה נפשות בדירת חדר וחצי בשכונת ג'סי כהן בחולון. אף פעם לא הרגשתי שאנחנו עניים או חסר לנו משהו. זה היה נראה לנו טבעי לחיות ככה, וגם ההורים שלנו תמיד נתנו לנו תחושה שלא רק שיש לנו, אלא מצווה לסייע במה שיש לנו אם רואים שמישהו צריך עזרה. כשאמא שלי הייתה רואה שיש שכנה חולה היא היתה מפרישה חלק מהאוכל שהיא בישלה והייתה שולחת אותי להביא להם שלא יהיה להם חסר.
היה איזה זכרון ילדות שנצרב בך וגרם לך לראות בחסד שליחות?
"כן, היה סיפור ממש מרגש שצרוב בי עד היום. כילד הייתי הולך לסנדלריה של אבא שלי להיות איתו שם. יום אחד הגיע ילד עם הנעליים של אמא שלו ושאל את אבא שלי אם יוכל לתקן את הנעליים בדחיפות כי יש להם אירוע משפחתי הערב ולאמא שלו אין איך ללכת. אבא שלי לקח ממנו את הנעליים, תיקן, החזיר לו וכנראה שם לב שאין להם הרבה אמצעים אז ביקש ממנו מחיר ממש סמלי רק כדי שהילד ירגיש שהוא שילם. הילד תיכנן ללכת אבל אז אבא ראה, שהנעליים שלו גם קרועות והאצבעות שלו יוצאות החוצה.
אבא הסתכל עליו ואמר לו: "יא וואלדי (=הוולד שלי; כינוי בערבית מרוקאית שמשמעותו 'אתה כמו הבן שלי' י.ד.ת) בוא קח את זוג הנעליים האלו במתנה, הם נראה לי בדיוק במידה שלך". אבא הביא לו מאחד המדפים זוג נעליים בשבילו. כשהילד הלך, אני זוכר שממש התפלאתי. אמרתי לאבא שלי: "איך אתה עושה מעשה חסד כל כך גדול? זה לא שיש לך נעליים מיותרות! אנחנו כילדים שלך מקבלים נעליים פעמיים בשנה. אבא שלי הסתכל עלי ואמר לי משפט שנחרט בי: "זה לא חסד, זו דרך". זה היה כל החינוך שלהם על רגל אחת, זה לא משהו מיוחד, זאת הדרך חיים שלנו. זה הכי טבעי לנו לעזור לאחר. לכן, כשברוך ה' הצלחתי בעסקים וראיתי שאני מסודר כלכלית ולא צריך לעבוד, החלטתי להקדיש את החיים שלי לחסד ולעמותה שהקמתי על שמו קראתי 'דרכי אליהו' ולא חסדי אליהו. זאת הדרך שלנו".
30,000 סלי מזון בשנה
איזה סיפור מרגש. מדהים שגם אז בתקופה של צמצום הם מצאו איך לתרום ולסייע, בין אם זה אוכל או בנעליים. איזה פעילויות חסד אתם עושים בעמותה לזכרו?
"חוץ מהפעילות באילת שהמטרה שלה זה לתת למשפחות חד-הוריות את הנופש הזה מכל העומס שיש להורה שמגדל לבד את הילדים שלו, המוטו שלנו הולך לפי הפסוק "לחם לאכול ובגד ללבוש". אנחנו נלחמים בעוני במדינה על ידי סיוע בסלי מזון ('לחם לאכול') ובהלבשה ('בגד ללבוש').
מבחינת סלי מזון, יש לנו 800 מתנדבים בכל רחבי הארץ ממטולה עד אילת שאחראים על חלוקת 30,000 סלי מזון בשנה. אנשים נכנסים לבתים של משפחות ומגלים שיש לידם משפחות שחסר להם דברים בסיסים והם חיים בצמצום תמידי. ברגע שאנשים שמביאים את סלי המזון נחשפים למצב של הבית, הרבה מתנדבים נרתמים לסייע להם בעוד תחומים, החל ממשהו גדול שהם צריכים ועד לדברים שנראים קטנים יותר כמו דאגה שיהיו לילדים שלהם סנדוויצ'ים לבתי הספר".
"כולה שלהם" – פרויקט חנות הבוטיק
"החלק השני של הפעילות זה המרכז הלבשה שלנו. מדובר במקום שמעוצב כמו חנות בוטיק יוקרתית, שבשביל למנוע בושה כל משפחה שרוצה לבוא קובעת מראש תור ונכנסת למקום לבד והחנות כולה שלהם. אנחנו מצידנו לא דורשים איזה טפסים מהרווחה, אתה צריך בגדים? תבוא".
זה ממש חשוב. במיוחד בימים אלו של החופש, שילדים לא הולכים עם תלבושת אחידה וחלקם חסרי אמצעים, ובמיוחד בימינו שהופעה חיצוניות ממש תופסת מקום מרכזי. איך אתה מוודא שלא יגיע מישהו ופשוט ירוקן לך את המקום מבגדים?
"יש לנו הגבלה שאנחנו עושים בשביל זה. אנשים יכולים להגיע פעם בחודשיים ובכל פעם לקחת 2 פרטי לבוש לכל אחד מבני המשפחה שמופיע להם בספח של תעודת הזהות. הכל אצלנו רשום מבחינת תעודת זהות וכו' כדי לעשות מעקב ולהיות מסודרים לטובת כלל האנשים שרוצים וצריכים לבוא לקחת בגדים. עוברים שם בשנה למעלה מ-25,000 איש. חייבים שהכל יהיה מסודר".
25,000?! זה אלפי בגדים יוקרתיים כל חודש. העמותה מקבלת מימון?
"העמותה כיום עדיין לא מתוקצבת על ידי המדינה, אבל יש גם כספים של תרומות, וגם הרבה אנשים צדיקים, שעובדים כספקים של בגדי מותגים שמסייעים לנו בתפעול של המקום ומספקים לנו מלא בגדים ונעליים. לא מזמן סגרתי את המקום למשך שלושה ימים והבאתי רק חיילים מהבוקר עד הלילה, הגיעו 3,000 חיילים שקבלו כל אחד סט שלם של בגדים ונעליים, אתה יודע איזה כמויות זה? בלי הספקים שנרתמים ולוקחים כל אחד חלק במה שהוא יכול לא היינו יכולים לעמוד בזה".
"התרומה שהכי ריגשה אותי"
אם כבר ציינת את התורמים, היתה איזו תרומה שממש ריגשה אותך?
"מה שנוגע בי זה לא גובה התרומה אלא מה שעומד מאחוריה. היתה תקופה שלפני החגים ולפני פסח קבלתי טלפון ממישהו שהמספר שלו הסתיים ב-770 והוא כל פעם שאל אם אני צריך מיץ ענבים או יין. אמרתי לו שישלח בשמחה ונחלק בסלי מזון לחג. כל פעם היתה מגיע משאית ופורקת לי איזה שני משטחים של בקבוקים ונוסעת. האיש הזה סיקרן אותי, כי לא הבנתי מאיפה הוא נפל עלי ולפי המספר זה היה נראה שהוא איזה חב"דניק. התקשרתי לחבר שהוא בכיר בחב"ד ושאלתי אותו אם יש אצלו מישהו עם המספר הזה? הוא בדק ואמר לי, כן – ברשימות שלי הוא מופיע כמישהו עם חמישה ילדים שמקבל ממך סלי מזון. אמרתי לעצמי, עכשיו אני חייב להבין מה קורה פה.
התקשרתי לאותו בן אדם ואמרתי לו: "תודה רבה על התרומה, אתה ממש עוזר לנו, תגיד – מה גורם לך לתרום לנו?" והוא אמר לי: "דע לך, אני אשתי עובדים מאוד קשה ובקושי מצליחים לסגור את החודש. יש לנו מצווה שנקראת "מעשר" שאומרת שעשירית מהרווחים צריך לתת לצדקה. בגלל שאני מקבל ממכם סלי מזון אני יודע שאתם עמותה שעושה צדקה ולכן אשתי ואני חוסכים את כספי המעשרות שלנו מפסח עד ראש השנה ולהיפך וכל פעם שולחים לכם שכל האנשים שאתם מביאים להם סלים יעשו קידוש מהתרומה שלנו".
איזה מרגש! זה ממש כמו הסיפור בהתחלה על אבא שלך. בן אדם שחי בצמצום, ועדיין מוצא את הדרך לעשות חסד. אם מישהו שהכתבה הגיעה אליו רוצה לקבוע תור למרכז הלבשה לקחת בגדים או רוצה להתנדב בחלוקת סלי מזון או לתרום לעמותה – מה עליו לעשות?
לקביעת תור במרכז הלבשה להתקשר בשעות הפעילות בין 09:00-15:00 בימים א'-ה' ל 1-700-700-802. לתרומות ושאר שאלות לשלוח וואצאפ ל: 0535900995.
לתגובות לכתב ורעיונות לאייטמים משמחים מייל: [email protected] וואצאפ 050-4717764