"צופה אני ורואה נשמה חדשה באוקראינה, נשמה חדשה, זכה וטהורה שלא היתה מעודה בזה העולם השפל.." את הדברים האלה אמר רבי נחמן בשנת תקס"ב. באותו זמן לא ידעו החסידים כי הכוונה לרבי נתן מנמירוב מי שלימים הפך לתלמידו המובהק של רבי נחמן.
רבי נתן היה מועמד באותו זמן להיות אב בית דין באחת הקהילות החשובות. אך באותה תקופה הוא היה שבור ורצוץ וחיפש רבי שיקרב אותו להשם באמת. הוא התפלל ובכה והתפלל עד שנפל על הארץ ונרדם. בחלומו הוא רואה סולם, הוא מנסה לטפס אבל נופל שוב ושוב ולפתע הוא רואה אברך צעיר עם פנים רכות שאומר לו, טפס, טפס אך החזק עצמך היטב! רבי נתן ניעור מהחלום שנסך בו תקווה גדולה כי תפילתו התקבלה. שנה לאחר מכן הוא כבר מבין את זה לבד כשהוא פוגש לראשונה את רבי נחמן שהיה אז אדמו"ר צעיר בן 30. נפשו של רבי נתן נקשרה בתורותיו של רבי נחמן והוא עזב הכל והלך אחריו.
רבי נחמן בעצמו העיד שאלמלא רבי נתן לא היה נשאר ממנו אפילו עלה (דף) אחד. שום דיבור של רבי נחמן לא היה מתפרסם בעולם ללא רבי נתן, עכשיו נסו לדמיין את זה.
רבי נתן עסק כל ימיו בלימוד וכתיבת התורות של רבו. הוא נדד מעיר לעיירה ומכר מחברות בכתב ידו והן בעצם היו הכתבים הראשונים של ליקוטי מוהר"ן שראו אור.
חייו של רבי נתן כמו גם של חסידים אחרים ידעו מרורים באותה תקופה רבת תהפוכות של רדיפות ומחלוקות בין חסידים ומתנגדים. רבי נתן סבל את הכל בשתיקה ובענווה והמשיך בהפצת תורת רבו לכל דורש. הוא הרי יודע שלהיות מתנגד זה לא ענין בלתי הפיך. גם הוא הרי היה מתנגד.
החסידים מספרים שלאחר השיעורים שמסר רבי נחמן הם היו יושבים ומדברים ביניהם, ואילו רבי נתן היה הולך ליער ומתפלל להשם יתברך שיזכה אותו לקיים את התורות הללו שלמד זה עתה.
לימים הוא הגשים את החלום של רבו וחיבר את "ליקוטי תפילות", ספר שלם של תפילות שחיבר רבי נתן לאחר ששמע את השיעורים של רבי נחמן.
או כפי שמכנים זאת החסידים, "לעשות מהתורות תפילות", שיהיו נגישות לכל אדם גם כאשר ליבו סגור לחלוטין כרגע. התפילות הללו מסודרות כמעט לכל מצב וענין שאדם עובר ונכתבו בדם ליבו של רבי נתן.
אחד החיבורים החשובים שכתב רבי נתן בחייו הוא "ליקוטי הלכות". סדרה של שמונה כרכים שנוסדה בעת שרבי נתן למד "שולחן ערוך" על הסדר. "ליקוטי הלכות" זה מפגש בין ההלכות ב"שולחן ערוך" ובין התורות של רבי נחמן. את הפירושים הנפלאים כתב רבי נתן בשפה שוות נפש ומלאת אור.
פעם רבי נתן אמר שהוא לא יודע מה ההבדל בין חמיו למשה רבנו ע"ה, גם חמיו למד תורה כל חייו. כאשר הוא פגש את רבי נחמן הוא הבין הכל והסביר כך, יש מרק שמוגש עם כל הירקות שבעולם אבל הוא קר, ויש מרק שמגישים לך אותו חם. וזה רבי נחמן. אש בוערת בעבודת השם. זכרון יום המיתה היה אבן יסוד בעבודת השם של רבי נתן, והיא אשר עוררה אותו לא לאבד אף יום בלא תורה, תפילה וחסד.
דרך לימוד התורה שלו היתה, פשטות ותמימות, ללא פלפולים וקושיות.
דווקא מתוך הלימוד הזה הוא הגיע לעמקות וחידש חידושים שהיו לפלא.
לאחר פטירתו של רבי נחמן אמר אחד החסידים כי הוא זכה ויש אצלו את הכובע של רבי נחמן, ענה לו רבי נתן שהוא זכה בראש של רבי נחמן.
בסרט המפורסם "אושפיזין" מובא משפט שהוא יסוד בחסידות ברסלב "כל מקום שאתה מוצא חיסרון זה בגלל שלא התפללו או שלא התפללו על זה מספיק".
באחת הנסיעות של רבי נתן מעיר לעיר הוא התפלל כדרכו בהתלהבות רבה. העגלון ירד מהעגלה בוכה וסיפר לנוכחים שנסע עימו אברך שהתפלל בכזו דבקות שאפילו הסוסים בכו.
אבל ברסלב כידוע זה גם שמחה ועין טובה ולא רק דמעות דקדושה. סיפר אחד החסידים שפעם אמר לו רבי נתן שאם יהיה תמיד בשמחה הוא לא יראה פני גיהנום.
רבי נתן נפטר בעשרה בטבת, היה זה בערב שבת מיד לאחר הדלקת נרות והוא בן 65. לפי ההלכה לא ניתן להזיז את הנפטר וכך הוא נשאר עד צאת השבת שבה נערך מסע קבורה המוני עבורו, אפילו המתנגדים החריפים ביותר השתתפו במסע הלוויה. החסידים מספרים כי היתה זו השבת היחידה שבה היתה לרבי נתן נחת בעולם הזה מאז התקרב לרבנו ועל כך נרדף עד אחרון ימיו.
צוואתו לחסידים היתה "העיקר תחזיקו עצמכם יחד באהבה גדולה. כי אתם אנשים כשרים אלא שאתם שלימזלניקים (שלומיאלים)". (שרפי קודש).
רבי נתן טבע את השימוש במילה "אשרינו" השגור על פי חסידי ברסלב באומרו: "אשרינו שזכינו להתקרב לרבנו, אשרינו שאין אנו מתנגדים לרבנו! וחזר שוב ושוב על מילים אלו עד שהפכו המילים לשיר והשיר הזה מיוחס לרבי נתן עד היום.
"אשרינו!".