בכותרות של אתרי הספורט אמש בשעה 14:00 התחלפה הידיעה הראשית מיד בכותרת: "תם עידן חוגג בבית"ר ירושלים", חלקם גם הוסיפו "סוף ידוע מראש" וחלקם היו מקוריים מידי וכתבו "חוגג כבר לא חוגג".
האמת, כולם צודקים. בתור אוהד בית"ר אני לא יודע אם לשמוח מהעזיבה של הבעלים שהגיע בקול תרועה "להציל את בית"ר ירושלים" או להתבאס כי כרגע לא כל כך ברור לאן פניה של הקבוצה מועדות.
הפעם, אני בוחר טיפה להתבאס, לא כי אני חושב שחוגג הוא אוהד בית"ר שרוצה רק את טובתה, הרי ברור שבסוף מדובר באיש עסקים שרוצה להצליח ועל הדרך הגיע בטיימיניג מושלם לקבוצה של המדינה. אלא כי אני באמת לא יודע מה יהיה, הרי בשנים האחרונות התחלפו מספר בעלים בבית"ר ואף אחד לא שרד (חלקם בצדק גדול גם) אז מה ישתנה בעתיד?
התקשורת אוהבת לחלק את אוהדי בית"ר ירושלים ל-2: 80-20
80% אוהדים שאוהבים לאהוב את בית"ר, את הסמל ואת מה שהיא מייצגת בעבורם. ויש עוד 20% שאוהדים את הקבוצה בדיוק מאותם סיבות אך רק פי כמה בכל מישור ואולי פה מסתתרת הבעיה. ה-80% אומנם אוהבים מאוד את בית"ר אבל לא יעשו מספיק כדי להראות זאת גם בזמנים קשים וה-20% שאנשים רבים אוהבים להגדיר כ"קיצוניים", אוהבים את בית"ר עד כדי כך שהם לא מוכנים לראות שום שינוי או תוספת כלשהי בקבוצה שעלולה לפגוע מבחינתם בסמל. ובסוף, קיצוניים יותר או פחות, לכולם אכפת מהקבוצה.
אוהדי בית"ר זה לא רק שחור או לבן (אן שחור צהוב), הם הרבה יותר מזה: יש את החייל הצעיר שרוצה לקחת את החברה למשחק ביציע ושתתרגש יחד איתו מעוד שער של אורי מגבו בדקה ה-90. יש את האבא שמחכה שהקטנים שלו יגדלו, לקנות להם צעיף וחולצה וללמד אותם את השיר "אני אוהב אותך בית"ר" ויש את האוהד (כמוני) שמתרגש לפני כל משחק וכבר מודע מראש שלטוב או לרע, התוצאה תשפיע עליו במקרה הטוב להמשך השבוע ובמקרה הפחות טוב לזמן הקרוב. ובתכלס, את אף אחד מהאוהדים לא מעניינת הפוליטיקה הקטנה והריבים עם ההנהלה, המטרה של כולנו היא לראות את בית"ר מצליחה.
אז מי כמוני יודע שלהיות אוהד כדורגל ועוד של בית"ר ירושלים זה לא פשוט, האמינו לי שסבלנו מספיק בשנים האחרונות ועדיין גם אחרי הפסדים, חוסר יכולת או עוד שחקן "נשמה" שעבר להפועל, עדיין אני בטוח שעתיד הקבוצה תלוי בנו, השחקן ה-12, אנו גדולים יותר מכל שחקן ומכל בעלים כי להבדיל מאחרים, אנו מגיעים ללא שום אינטרס אלא נטו מאהבה. אז עכשיו, אחרי שתם לו עידן משה חוגג, ארצה להודות לו על כל מה שהוא נתן והשקיע (והוא השקיע) ומקווה שיגיע בעז"ה מישהו אחר, כזה שיהיה אכפת לו מהקבוצה, מהאוהדים ובעיקר מהסמל, כזה שלא יפחד לעשות פה שינוי משמעותי ויצליח לקחת אותנו למקום טוב יותר כי מגיע לנו.
אז כמו שאמרתי, זר לא יבין זאת, למרות שכרגע ההווה קצת מטורף והעתיד לוט בערפל, צריך לזכור את העבר ולבית"ר יש עבר מדהים (לטוב ולרע). עבר מלא בהצלחות, כישלונות, ריגושים ואליפויות כשהמשותף לכולם הוא שגם בתקופות הכי קשות ידענו לצאת מזה, ביחד. אז עוד רגע דרבי ראשון מזה שנים, הגיע הזמן לקום, להילחם ולהחזיר את בית"ר למקום שהיא ראויה להיות בו. בהצלחה לכולנו ויאללה בית"ר.