זו לא הפצצה, טיפשון
הוויכוח בישראל ובעולם על מדיניות ההתמודדות עם איראן נתפס בטעות כוויכוח טקטי על הדרך הנכונה למנוע מאיראן לפתח פצצה גרעינית. ההנחה היא ששני הצדדים מעוניינים באותה מטרה – למנוע מאיראן את השגת הפצצה – ונקודת המחלוקת נוגעת רק לאמצעים: השמאל דוגל בדרכי שלום, והימין – באמצעות כוח.
ואולם הנחה זו שגויה.
הגנה או התקפה
נשק גרעיני, ככל נשק, הוא אמצעי להשגת מטרה מדינית. כמו טנק מערכה או מפציץ אסטרטגי, גם לפצצת האטום יש תכלית אסטרטגית. לאיזו תכלית משמשת תוכנית הגרעין האיראני? מה מטרתם הרחבה של מוביליה? לאן הם חותרים?
התשובה על שאלות אלו מתועדת היטב. משטר האייתוללות שואף להגמוניה במזרח התיכון. בשל כך הוא השקיע למן הרגע הראשון הון עתק ברשת ענפה של ארגוני טרור. מערך זה נועד לבסס את ההגמוניה, ותוכנית הגרעין נועדה לספק לו מטרייה אסטרטגית.
אם הנשק הגרעיני שיש לישראל, לפי פרסומים זרים, נועד למנוע את השמדתה כחלק מהתפיסה ההגנתית של המדינה, הרי שהנשק האיראני נועד למטרה הפוכה: לתגבר ולחזק את המדיניות ההתקפית, שהיא עילת קיומו של המשטר.
משחקים לידיים שלהם
כיוון שתכלית הנשק הגרעיני האיראני היא חיזוק יכולותיה ההתקפיות, יש לנתח בהתאם לכך את אפשרויות ההתמודדות עם המשטר האיראני. איזו מדיניות מספקת מענה למטרה האמיתית של המשטר, ואיזו משחקת בדיוק לידיים שלו?
המדיניות ה'ניצית', שהמייצג שלה בישראל הוא בנימין נתניהו ובארצות הברית ממשל טראמפ, כיוונה לפירוק ההגמוניה של איראן. במסגרת זו יש למשטר הסנקציות תפקיד חשוב: הן נועדו לא רק להקשות את השגת הפצצה אלא לייבש את מערך גרורות הטרור, לבלום את התפשטות המהפכה ואולי אף להקריס את המשטר. חיסולו של קאסם סולימאני, האיש שהקים וניהל את מערך הגרורות, הוא הסמל והשיא של המערכה הזאת.
המדיניות ה'יונית', לעומת זאת, פועלת הפוך בדיוק. בניסיון נואש למנוע מאיראן לפתח את הפצצה אדריכלי הסכם הגרעין מתכוונים להסיר את הסנקציות ולהזרים מיליארדי דולרים למערכת הפיננסית האיראנית המוכה. כסף זה, כפי שראינו בימי אובמה, תדלק את מערך הטרור האזורי. קבלת האייתוללות אל חיק האומות ונורמליזציה של המשטר, אפילו בהנחה שהן יעכבו את פיתוח הפצצה (והן ככל הנראה לא יעשו זאת), משחקות הישר לידי האסטרטגיה רבתי של איראן.
המלכודת האיראנית
פצצה גרעינית מטבעה לא נועדה לשימוש אלא לצורכי הרתעה וליצירת מנופים מדיניים בין-לאומיים. תחת הלוגיקה של חסידי ההסכם כבר השיגו האיראנים את כל מה שהם צריכים מתוכנית הגרעין גם בלי לבצע ניסוי גרעיני אחד. עצם קיומה של התוכנית מאפשר להם לסחוט את המערב ולשדרג את מעמדם באופן דרמטי.
כשביידן מתחייב למנוע מהם את הפצצה "בכל מחיר" אבל נמנע מהפעלת סנקציות או מהצגת אופציה צבאית ריאלית ואמינה, ה'מחיר' שהוא מדבר עליו הוא מחיר שרק המערב ישלם. עוד הקלות, עוד ויתורים ועוד נסיגות. כל עוד ממשלת בנט–לפיד משתפת פעולה עם הקו הזה, אנחנו רק שוקעים עוד ועוד במלכודת האיראנית.
עקיבא ביגמן הוא ראש דסק התחקירים בערוץ 20.