ואף מילה על אוהדי סכנין שביזו את דקת הדומייה
לאוהדי סכנין ולערבים רבים אחרים כבר התרגלנו. הם שמחים על תאונות עם יהודים הרוגים, הם שורקים בוז בעת שירת התקווה, יורים זיקוקין ביום הזכרון לחללי מערכות ישראל ומבזים טקסי זיכרון נוספים.
כך קרה בסוף השבוע במהלך המשחק בין הפועל רעננה לבני סכנין. במהלך דקת הדומייה לזכר הרוגי אסון נחל צפית, בחרו אוהדי סכנין לשרוק בוז, לבזות את האירוע ובעצם להבהיר כי הם שמחים על מותן של תשע נערות כבנות 17-18 ומותו של נער נוסף.
עם שלם מתאבל וכואב, אבל בציבור הערבי מברכים על השיטפון שהרג עשרה פרחים יהודים.
הביזיון הגדול ופשע השנאה הזה מצד אוהדי סכנין, הוא רק קצה הקרחון של הבעיה. התקשורת כולה סתמה פיה ו"שכחה" לדווח לעם ישראל על האירוע. אין כותרות בחדשות, אין טורי ביקורת. שום כלום. באחד מהאתרים כתבו בתוך גוף הכתבה בחצי שורה שמצער שאוהדי סכנין "לא כיבדו את דקת הדומייה לזכר אסון הרוגי הנחל".
אם הייתי הבעלים של הפועל רעננה, הייתי מורה באותו הרגע לשחקנים לרדת מכר הדשא ולהפסיק את המשחק. הפסד טכני? לא נורא. הרווח הגדול יהיה שיבינו הערבים שהמשחקים נגמרו ומעתה לא ניתן להם יותר לבזות אותנו. את חיינו. את עמנו. אתכם. כולכם. והאמינו לי, אף אחד לא היה מעז להוריד נקודות לרעננה והנושא היה עולה לשיח הציבורי וגורר תגובות רבות מכולם – מהנשיא, דרך ראש הממשלה, השרים ועד ראשי הכדורגל בישראל. סכנין, היתה סופגת עונש קשה.
רק תחשבו לרגע איך היו נראות הכותרות אם היו אלה אוהדי בית״ר ירושלים שהיו צועקים מן היציע… אתם לא צריכים לחשוב יותר מידי. אתם יכולים לשחק קצת עם גוגל ולמצוא את הכותרות. הרבה כותרות. חלק מכלי התקשורת ממתינים לרגע שבו יוכלו לתקוע את האוהדים הירושלמים – אוהדים שהפכו שק חבטות לכל אירוע שיש בו רק ריח של מה שהם קוראים לו בתקשורת "גזענות".
גזענות אמיתית, שנאה לאחר ורצון לראות את כולנו קבורים בעומק הים, לא זכו לכותרות אתמול ולא בבוקר הזה. מבחינת כלי תקשורת שונים, מותר לערבים לבזות אותנו. מותר להם לאחל למותם של ילדים ולשמוח על אסונות של יהודים.
אוהדי סכנין מציגים את המצב האמיתי בשטח. ערבים רבים שונאים אותנו, מייחלים למותנו. לא מדובר בקומץ, לא מדובר ב"קיצוניים". מדובר ברבים במגזר. רבים מהם ראיתם אתמול ביציע אוהדי סכנין. הם המייצגים האמתיים. לצערנו.