כולם יודעים ש"פיקוח נפש דוחה שבת", כלומר שמחללים שבת כדי להציל אדם בסכנה. למעשה, פיקוח נפש דוחה כמעט את כל המצוות. התורה אומרת שאדם צריך לקיים את המצוות "וחי בהם", ומכאן למדו חכמים שבמקרה של התנגשות בין המצוות לעצם החיים, נדחות המצוות מפני החיים.
טוב, אבל נניח שכדי להציל חולה אפשר למצוא פתרון שלא יכלול חילול שבת, כמו שימוש בילד שלא הגיע לגיל מצוות או אדם שאינו יהודי, זה הטוב ביותר, לא? לא, אומרים חז"ל. כשצריך לעשות מלאכות שבת בשביל חולה, לא עושים את זה על ידי גויים ולא על ידי קטנים, אלא דווקא על ידי יהודים בוגרים, ואם אפשר אפילו על ידי תלמידי חכמים.
למה? הרמב"ם מסביר שאם נשתמש בגויים או ילדים, הרואים עלולים לחשוב שמותר תמיד לעשות מלאכות שבת בדרך כזאת, וזה ממש לא נכון. אבל אם פעולות ההצלה ייעשו על ידי גדולים שמחויבים במצוות, יהיה ברור לצופים שזה רק כי מדובר בהצלת נפשות. מפרשים אחרים הציעו הסברים אחרים להלכה הזאת. אחד ההסברים קצת הפוך מהסברו של הרמב"ם, ולפיו קבעו חכמים שלא לתת לגויים או ילדים לעסוק במלאכות של פיקוח נפש, כדי שיהיה ברור לצופים שההיתר לחלל שבת עבור אדם בסכנה הוא היתר גמור, ולא יתלבטו בכך אם ייתקלו בסיטואציה דומה.