אל רבי דוב, המגיד ממזריץ', הגיעו פעם תלמידים ושאלו כיצד ניתן לקיים את דברי חכמים, ולברך את אלוקים על הרע כפי שמברכים אותו על הטוב. המגיד ממזריץ' שלח אותם לתלמיד אחר – רבי זושא. "הוא יֵדע לענות לכם על השאלה", אמר להם.
התלמידים מצאו את רבי זושא בבית עלוב, קטן ודולף, יושב בבגדים קרועים בקור עז, ובבית כמעט אין מה לאכול, אבל כשהם פנו לרבי זושא וסיפור לו מדוע הגיעו לביתו, הוא אמר להם: "באמת שאני לא מבין למה הרב שלנו שלח אתכם דווקא אליי. מעולם לא היה לי רע!".
טוב, אז רבי זושא היה מסוגל לברך על הרע כמו על הטוב, פשוט כי הוא הרגיש שהכל טוב. ובכל זאת, התלמוד בעצמו אומר שלא צריך לטשטש את ההבדלים. אמנם בעתיד, כשתבוא הגאולה, נראה איך הכל טוב, ורבי זושא כנראה זכה למדרגה הזאת, אבל בינתיים אנחנו מרגישים מצוין שישנם דברים רעים ומצערים בעולם. לכן גם ישנן שתי ברכות שונות – על דברים טובים מברכים "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה", ועל דברים רעים מברכים "ברוך דיין האמת", כלומר מודים בכך שגם הרע נעשה על ידי אלוקים בדין אמת. מה שנדרש מאתנו, הוא להאמין שגם בעומק הרע מתחבא טוב, ולנסות לשמוח בו במידה שאנחנו מצליחים.