למדנו שמונה פרקים מתוך הלכות ברכות, ומלבד הפרק שאנחנו לומדים היום, נותרו שניים נוספים. כשנלמד אותם נוכל לברך על המוגמר. ומה מלמד הרמב"ם בפרק שלנו? "אין מברכים על המוגמר" הוא כותב, "עד שתעלה תמרתו". רגע, 'לברך על המוגמר' זה לסיים משהו בהצלחה, לא? אז איזה 'תמרתו' בדיוק יש למוגמר הזה? עד שלא נבין כנראה לא נוכל ממש לברך על המוגמר.
מתברר שלביטוי הזה במקורו יש משמעות שונה מזאת שמשמשת אותנו כיום. בערבית ובארמית, שמן של הגחלים נגזר מהשורש 'גמר'. המוגמר הוא הכינוי לבושם שהיו שמים על גחלים, כך שהריח התפשט בחלל החדר. שם הפועל של בישום החלל או בישום בגדים באותה טכניקה הוא 'לגַמֵר'.
חכמים תיקנו ברכות מיוחדות על ריח טוב, ומה שהרמב"ם אומר בהלכה שציטטנו הוא שלא מברכים על הבשמים שעל הגחלים לפני שעולָה מהם תמרת עשן. כשמתחיל העשן לעלות ולהתפשט, ניתן לברך ולהריח.
האם, אם כך, השימוש שאנחנו עושים בביטוי 'לברך על המוגמר' הוא פשוט טעות? לא, הוא שימוש מושאל בביטוי המקורי, שימוש שאנחנו מוצאים גם אצל חכמי ישראל שבוודאי הבינו את המשמעות האמיתית של הדברים. את המוגמר היו רגילים להביא בימי קדם בסיום הסעודה, ואולי גם זה חלק ממה שסייע להתקבלות הביטוי במשמעות של סוף מוצלח