יש שתי נשים שמחוזרות מאוד בשבועות האחרונים, ונדמה לי שהן נהנות מכל רגע של חיזור. מימין – איילת שקד ומשמאל – ציפי לבני.
מכירים את הדרמה הידועה על הבחורה שמאוד חפצה ביקרו של גבר מסוים, אבל הוא מפנה לה גב? בצר לה, ומתוך רצון להתחתן בכל מחיר היא מחפשת חתן אחר, אבל אף שידוך לא ממש נראה לה, לכלה המיועדת.
כך איילת שקד. היא מאוד רצתה ליכוד. אלמלא מערכת הבחירות שנכפתה על כולנו, שקד כבר הייתה עמוק בתוך מסע גיוס והתפקדות למפלגת השלטון. רצה הגורל והתכניות השתבשו. שקד חפצה בשריון בעשירייה. כך גם לא מעט בכירים בליכוד ורבים מחברי המרכז שמבינים ששריון לשקד משמעותו התחזקות אלקטורלית. מה שכחלון לא הצליח להביא למפלגה – שקד תביא, אומרים בליכוד.
אבל נתניהו לא ממהר להכניס את שקד בדלת הקדמית למפלגתו, וככל שחולף הזמן קטנים לכך הסיכויים, זאת למרות סקרים פנימיים שמעידים שהיא יכולה לחזק את הליכוד בכשלושה מנדטים. אז שקד מחפשת חתן פוליטי אחר, והנה בא לו האקס המיתולוגי, נפתלי בנט. השניים סיימו את מערכת הבחירות הקודמת בטונים צורמים. שקד תלתה את האשמה בכישלון הימין החדש בבנט, ובהרפתקה שהוא גרר אותה אליה. היה נדמה שהרומן שם גמור, אבל אז בא ליברמן והחליט שנלך לבחירות חדשות.
שני הדחויים בימין, בנט ושקד, מצאו עצמם שוב בשיחות ובמגעים לריצה משותפת. לא מאהבה עזה, אלא מהצורך להיתלות האחד בשני כדי לחזור שוב למשחק הפוליטי. הם מבינים שהמומנטום פג, שאין סיכוי שהימין החדש יצליח הפעם אחרי שכשל בבחירות הקודמות. מי שחושב שמעל מאה אלף המצביעים של המפלגה ישמרו לה גם הפעם אמונים – חי בסרט.
גם בנט מבין את זה וחפץ באיחודים. עם פייגלין התנהלו מגעים, אבל כולם מבינים שפייגלין לא צפוי ובכלל לא בטוח שהחיבור הזה יעבוד. שקד מעדיפה לרוץ בגוש מפלגות ימין, יחד עם הרב פרץ, סמוטריץ' וחברי עוצמה יהודית. היא גם מתחילה להפנים את העובדה שהמקסימום שתקבל שם זה את המקום השני והבטחה לתיק בכיר בממשלה. אם תרצה – תקבל גם את תיק המשפטים, עד כמה שהדבר תלוי בהם.
שקד לא תרצה לרוץ לבד עם בנט שוב. הפסד נוסף בקלפיות יצייר אותה כלוזרית, יחליש את כוחה ואת תדמיתה וזה הדבר האחרון שהיא צריכה עכשיו. מנגד, החיידק הפוליטי פועם בה ולא מאפשר לה לקחת פסק זמן של כמה שנים. היא לא פוסלת את האפשרות להתמודד באיחוד מפלגות הימין, להיכנס לכנסת ולממשלה ואחר כך לבדוק את הדרך הנכונה מבחינתה להגיע לליכוד. רק משם היא יכולה להגיע לבלפור, וזה הרי היעד הסופי.
בשמאל הולכים על מיחזור
נעבור שמאלה למחוזרת השנייה, ציפי לבני. בשמאל בכלל החליטו ללכת חזק על מיחזור. עמיר פרץ שגבר על צעירי העבודה, אהוד ברק שחוזר בגיל 77, ועכשיו ציפי לבני שהתאיידה מחיינו הפוליטיים רק לפני כמה חודשים.
לא נראה לי שיש יותר מדיי מתגעגעים, אבל בשמאל מאמינים שמדובר בנכס אלקטורלי. גם פרץ וגם ברק מעוניינים בה, והיא שוהה כרגע בחו"ל, נהנית מהחיזורים, אבל מעוניינת בשלב זה לחזור לכנסת רק אם יהיה איחוד משמעותי בשמאל.
היום ייפגש פרץ עם ברק, לשיחה נוספת על איחוד אפשרי. מי שחשב שברק יוותר בקלות כזו על הובלת המחנה טועה. הוא לא בא להיות מספר שתיים, בטח לא של פרץ. קרבות האגו יהיו קשים. אולי גם שם זה ייגמר בסוף ברוטציה.