בחירתו של ג'ו ביידן לנשיאות ארצות הברית מלמדת עד כמה השיטה הדמוקרטית פגיעה, חשופה למניפולציות וחסרת מנגנוני הגנה. זה נכון לארה"ב כפי שזה נכון לישראל ולמעשה בכל דמוקרטיה.
בימים כתיקונם, לג'ו ביידן לא היה סיכוי להיבחר לנשיאות אלמלא כוחות עצומים בארצות הברית אשר שמו כיעד להפיל את דונלד טראמפ ובכל מחיר. הנחה זו מתחזקת לאור העובדה שביידן היה מאז ומתמיד דמות אפרורית, לא שירת בצבא – מקדם הצלחה משמעותי בהוויה האמריקאית, והסתבך בפרשיות מביכות שהיה בהן כדי לקבור קריירה של כל פוליטיקאי מתחיל.
בהינתן כי מרכיב המשפחה משמעותי בעיצוב דמותו של המועמד, ביידן מגיע עם משא משפחתי כבד. די במעלליו של בנו, האנטר ביידן, אשר היה מעורב בפרשת שחיתות מול השלטונות באוקראינה ובהן אף סיבך את אביו. האנטר היה מכור לסמים ואלכוהול ובנוסף להתנהלותו הבעייתית נמצאו תמונות בעלות אופי מביך במחשבו האישי. את כל אלו פטר גו האב במילים: "הבן שלי, כמו הרבה אנשים, סבל מבעיית סמים, אך הוא תיקן את זה. אני גאה בו".
כנגד ג'ו האב הוגשה תלונה ע"י גברת טרה ריד אשר עבדה כמתמחה במשרדו בשנות התשעים כי תקף אותה מינית. גם גברת נוספת בשם לוסי פלורס, פוליטיקאית מנבאדה, סיפרה שבשנת 2014 ביידן חיבק אותה מאחור ונישק אותה על ראשה: "הרגשתי שתי ידיים על הכתפיים שלי. קפאתי. הוא המשיך בנשיקה איטית מאחורי הראש שלי". עוד שש נשים נוספות טענו כי ביידן הטריד אותן, אך העדיפו שלא להגיש תלונה. כדי להיווכח בהתנהלותו הבעייתית עם נשים, אין צורך להפליג בדמיונות אלא להכניס לגוגל את המילים: נשים + ג'ו ביידן ושלל סרטים עולים בהם ביידן נראה נוגע, מנשק אובססיבי ומפגין חיבה מוגזמת.
לא רק ידיים ארוכות, אלא גם פה משולח רסן. ידוע שבארה"ב שפת התקינות הפוליטית (Politically Correct) היא המפתח להצלחה, כל שכן בקשר ליחסים שבין לבנים לאפרו אמריקאים, תחום רגיש שכל מי ששוגה בו מסתכן באבדן מקום עבודתו ופגיעה בשמו הטוב. כאמור, כלל זה נכון על כולם, חוץ מעל ביידן. שתי אמרות זכורות לו, הראשונה כי "כל התלמידים העניים הם בהכרח שחורים", והשנייה: "אזרח שחור (Black כך במקור, ש"י) שאינו מצביע לו מאבד את הלגיטימיות להיות שחור". באמירות אלו, לא רק שהתנשא על האפרו אמריקאים שלא מצביעים לו אלא גם השתמש במונח שאינו מקובל יותר: "שחור" – שמגלם בחובו זיכרונות היסטוריים טראומטיים של עבדות והפלייה.
אולי כל המתואר בזאת מוסבר ביכולות הקוגניטיביות של הנשיא החדש והראייה היא שבכל אימת שהתראיין ללא קבלת השאלות מראש או ללא טלפרומפטר, הדברים שיצאו מפיו נשמעו מבולבלים, חסרי סדר וקשר לוגי ביניהם. בראיון שנערך עמו ברשת MSNBC , כמה מעוזריו של ביידן ממש התחננו שהריאיון יסתיים לאחר שהוא אמר שמיליוני אמריקאים מתו מהקורונה, נתון שגוי ורחוק מהמציאות.
די בכל אלו כדי להסיר את האיש מכל תפקיד ציבורי, אך במקרה זה נהיר כי המועמד ביידן לא זכה בזכות עצמו אלא בזכות הנסיבות. הוא זכה במתמודד כדונלד טראפ, שנוא נפשם של האליטה האמריקאית אשר עשתה הכל כדי לסלקו. במילים אחרות אפשר לומר כי ביידן לא ניצח כפי שדונלד טראמפ הופל.
קואליציה של אינטרסים התאגדו כדי לעזור לביידן: תנועת MeToo לא דרשה את סילוקו בגין התנהגות לא מכבדת כלפי נשים, טוויטר ופייסבוק הגבילו פרסומים אודות האנטר ביידן ואפילו חסמו באופן זמני את חשבונה האישי של דוברת הבית הלבן קיילי מקנאני שניסתה לשתף את אותם פרסומים בטוויטר. חשבונות רשמיים של הניו יורק פוסט (עיתון שמרני) והקמפיין של טראמפ נחסמו באופן תדיר בטענה כי הם מפרסמים פרסומים מוטעים. הגדיל להודות טרנס סמואל, עורך החדשות של רשת הרדיו הציבורית האמריקנית, ה-NPR כי הוא נמנע מלפרסם פרסומים נגד ביידן בטענה כי אלו הסחות דעת ותו לא.
הפרסומים אודות שני המועמדים היו מגמתיים. על אף וביידן נמנע מלהופיע בציבור ומול התקשורת, פורמאלית בגלל הקורונה אך בפועל בהוראת יועצי התקשורת שלו, הוא קיבל חשיפה תקשורתית רצינית על כל משפט שאמר. מאידך טראמפ, גם אם אמר דברים רציניים הפוקוס התקשורתי היה על אמירותיו הפחות חשובות, עוויתות פניו, עימותיו עם עיתונאים ותנועות גופו.
כך בונים תודעה, העצמה חיובית מול העצמה שלילית. פעם קראו לזה שטיפת מוח, היום המילים יותר נקיות: הבניית מציאות, פוליטיקה מונחת תקשורת, המציאות היא וירטואליה תקשורתית, ועוד…
לא מן הנמנע כי לאחר שהצליחה לסלק את טראמפ מתפקידו, העיתונות האמריקאית תפרסם בעתיד את כל האמת על ביידן ובכך תנקה את מצפונה, אך מבחינת הפוליטיקה האמריקאית ולטראמפ אישית זה יהא מאוחר מדי.
וכל הסיפור הזה נוגע לפוליטיקה הישראלית. גם בארץ יש מומחים בעיצוב תודעה שגישתם לראש הממשלה נתניהו נובעת משנאה מזוקקת. זה כבר לא משנה מה ביבי יעשה או מהן זכויותיו לפי חוק, מבחינתם כל דרך להפילו ראויה וכל האמצעים לכך כשרים. להשגת היעד ישחקו בתודעתנו, יסתירו מידע שנוח להם ויפרסמו פרסומים אחרים, אמיתיים או שקריים, הכל כדי לקדם אג'נדה שהיא רק לא ביבי.
אין בכל האמור בזאת כדי להגן על טראמפ או ביבי, הם לא העניין. יש צורך שנגן על עצמנו ע"י עיניים פקוחות, גישה ביקורתית ושאינה מקבלת כל פרסום או מידע כמובן מאליו. רק כך נשמש כקיר מגן על הדמוקרטיה הישראלית.