מלחמת יום כיפור צרובה עמוק בתודעה הלאומית הישראלית. אלה שחוו אותה בארץ וילדיהם זוכרים אותה עד היום כאירוע מכונן ומשנה תפיסה. נוסף על מי שחווה את המלחמה כיהודי בישראל, היו כאלה שחוו אותה כיהודים דווקא במדינות ערב בהן נלחמה מדינת ישראל. אחד מהם הוא אליהו אליהו.
אליהו אליהו הוא גיבור ישראל שישב בכלא הסורי לאחר שבשנות ה-70 עסק בהברחת יהודים מסוריה לישראל, הברחות שגרמו לכך שיעצר ויוחזק שנים ארוכות בכלא הסורי הנודע לשמצה. אני משוחח איתו כדי לשמוע מה עבר על היהודים בסוריה בזמן יום כיפור. מלחמה שבה השתתפה מצד אחד ישראל שאליה מנעו מהם הסורים לעלות, ומהצד השני סוריה, מדינה שידועה כי רדפה את יהודיה. כשאני מבקש ממנו לתאר לי את האווירה ואת החוויות הקשות של יהודי סוריה בזמן המלחמה הוא משיב:
"במלחמת יום כיפור היינו בבית הכנסת בחלב שבסוריה ולא ידענו מה קורה בחוץ. אחרי שחרית מפה לאוזן שמענו שהמלחמה החלה. אחרי שבוע של לחימה, הסורים ניסו להפציץ את בתי הזיקוק בחיפה. בזמן מלחמת יום כיפור, פעלו ליד בית הכנסת בחלב שתי מספרות אחת ליד השנייה. מספרה אחת שהייתה שייכת לספר מוסלמי, ואחת של ספר יהודי בשם 'מרדכי שהינו'. בזמן המלחמה, כשמרדכי בא לחנות כדי לפתוח אותה, הספר המוסלמי שאל אותו אם הוא שמע שהסורים הפציצו את בתי הזיקוק בחיפה. היהודי ענה לו בהלצה: "בשעה ארבע תשמע בחדשות שמטוסי ישראל מפציצים את שדה התעופה בחלב". למרבה ההפתעה, באמת בערך בזמן הזה הפציצה ישראל את שדה התעופה בחלב".
הסורים מענים את היהודים
ההלצה שאמר מרדכי סיבכה אותו. אליהו ממשיך: "הספר המוסלמי התקשר לשירות המודיעין הסורי – המח'בראת, והודיע להם שזה במדויק מה שאמר לו מרדכי. מרדכי נבהל מאד כשהוא שמע את זה. לא עבר הרבה זמן וכוחות הביטחון הסורים כיתרו את הרחוב, תפשו את מרדכי ולוקחו אותו לביתו לאחר שערכו חיפוש בחנות שלו. בבית הם חיפשן את "מכשיר הקשר" שלו. כי היו משוכנעים שהוא מרגל, והוא נגרר לחקירות ועינויים. אחרי שבועיים בערך הבינו שהוא דיבר סתם ושחררו אותו, אחרי שלמד לקח שלא ישכח בחיים".
היו עוד מקרים שבהם נטפלו ליהודים בגלל הזיקה שלהם למדינת ישראל?
"בוודאי, אני זוכר שליד בית הכנסת הגדול שנבנה עוד בימי יואב בן צרויה שר צבא דוד המלך, גרה לה אישה זקנה עם בעלה וילדיה, קראו לה שרו מרעשלי. בזמן המלחמה, אותה אישה אמרה לבנה: "אבני תרד לבית הכנסת תנעל את הדלת שים אבן גדולה ותעלה". היא ביקשה ממנו לעשות זאת כיוון שהיה חשש ממשי שהסורים יערכו פרעות בבית הכנסת. היא זכרה עדיין את הפרעות שביצעו הסורים ביהודים בשנת-48 עם הקמת מדינת ישראל, כששרפו את בית הכנסת ועשו פוגרום ביהודים.
היה אצלם בבית באותו זמן יהודי נוסף בשם דוד. יחד עם תופיק, בנה של שרו, הם ירדו למטה וחסמו את דלת בית הכנסת עם אבן כפי שהורתה להם הגברת שרו. השכנים הסורים ראו אותם, ולרוע המזל זה היה בסמיכות להפצצה ישראלית על שדה התעופה בחלב. נפוצה שמועה שהסורים הפילו מטוס ישראלי, ושעכשיו מחפשים את הטייס. השכנים אמרו שהם החביאו את הטייס והם נלקחו לחקירה עונו. לאחר שבועיים הם שוחררו".
אליהו מוסיף "אני זוכר גם מקרה נוסף שקרה כאשר בעקבות המלחמה החלה הפסקת חשמל. היה יהודי בשם 'סלים מירו' שהדליק עששית בגלל הפסקת החשמל. גם עליו השכנים התלוננו שהוא נתן סימן למטוס הישראלי שהפציץ את השדה וגם אותו עינו. כל אלה רק חלק מהסיפורים שקרו".
סוריה – כלא רחב ממדים
רדיפת היהודים בסוריה לא פסחה על אליהו, שבזמן מלחמת יום כיפור נעצר ועונה, מכיוון שעסק בהברחת יהודים מסוריה. דבר זה נחשב לעבירה על החוק מכיוון שליהודים אסור היה לעזוב את המדינה שהיתה עבורם לכלא רחב ממדים. אני מבקש מאליהו לספר לי את הסיפור שהביא למעצרו בזמן מלחמת יום כיפור והוא משיב:
"יום בהיר אחד, שמעתי לפתע דפיקה בדלת. כשפתחתי אותה נכנסו הביתה שני גברים, שהביאו אתם מצה של פסח כדי להוכיח שאפשר לבטוח בהם. הם הציגו את עצמם בפניי: "שלום אני יחיה וזה שיך קילו, הרון שמוש שלח אותנו, ואנחנו רוצים לפתוח את הקו לטורקיה". הרון שמוש היה יהודי מהעיר איסקנדרון בטורקיה שעבד בשיתוף פעולה עם המוסד מגיל צעיר, והקו לטורקיה שהם הזכירו הוא קו ההברחות של יהודים מסוריה דרכה. משנת 65 נסגר הקו לטורקיה, אחרי תפיסת המבריחים. מסיבה זו, ההברחות של יהודים מסוריה התחילו להתבצע דרך לבנון .הם המשיכו: "עכשיו, בגלל שהבריחה דרך לבנון נעשתה קשה, חייבים לפתוח את הדרך לטורקיה, גייסנו 3 בחורים מחלב כדי לראות שהכל בסדר ואפשר לעבור את הגבול בין טורקיה לסוריה. הבחורים בדרך לגבול סוריה-טורקיה".
המבריחים שיך קילו ויחיה, שאחד מהם היה טורקי ואחד מהם כורדי עזרו ליהודים לברוח מסוריה עבור בצע כסף. יחד עם אותם בחורים יהודים הם יצאו לעבר גבול סוריה, יום לפני שהם ניסו לעבור את הגבול, היתה התנגשות בין מבריחים לבין חיילים הטורקים וחייל טורקי נהרג. בשל כך הטורקים סגרו את הגבול טוב. כאשר הגיעו המבריחים והבחורים לצד הטורקי, הטורקים התחילו לירות והמבריח בקש מהם לשכב על האדמה, הוא אמר שהוא חייב לברוח ושידאגו להם מהמוסד. אחד הבחורים ששמו היה אלברט נעמד, הרים ידיים ונפצע ביד. החיילים הטורקים כתרו אותם ולקחו אותם למאסר בצד הטורקי של הגבול.
שיך קילו חזר לחלב, שם אני חברתי אליו, ואילו יחיה הלך להרון שמוש בטורקיה. אני ושיך קילו הלכנו לבית מלון וביקשנו שיחה, רצינו לדבר בטלפון עם הרון שמוש. אחרי משהו כמו שעה או שעתיים של מריטת עצבים, קיבלנו את השיחה, אמרתי להרון: "שלחנו לך את הסחורה והיא התקלקלה בטורקיה" הוא ענה לי: "זה בסדר, אני מטפל בזה ואין לך מה לדאוג".
ימים של מתח
"כך זה נמשך שלושה ימים שבמהלכם כל יום אנחנו הולכים ומחכים לטלפון. לא ידענו שאחד מהבחורים נפצע. ביום הרביעי ענה לי יעקב הבן של הרון והרגיע אותי, הוא אמר לי: "אבא לא פה אבל הוא מטפל בזה אין לך מה לדאוג".
"הסורים רצו לחטוף אותו אך המוסד התערב"
"בבית החולים שאליו הביאו את אלברט הפצוע, הוא טופל ליד חולה סורי. משפחתו של הסורי באה לבקר אותו, וסיפרו להם שזה יהודי שברח מחלב. הם צילמו אותו ושלחו לגורמים בסוריה. הסורים רצו לחטוף אותו אך המוסד התערב, שחרר את הבחורים ולקח אותם.
באותו זמן בחלב, המח'בראת הסורים שלחו מישהו להוריו של אלברט, אותו בחור שנפצע וצולם. סוכן המח'בראת התחיל לעשות הצגה, הוא סיפר להם שהבן שלהם פצוע והוא יעזור להם להחזיר אותו. הוא התחיל לרחרח ולחפש פרטים עליהם כאשר הם לא יודעים בכלל שבנם פצוע. יום למחרת הוא חזר אליהם. כאשר הוא היה אצלם בבית, נכנס זכי בן דוד של הבחור. הבלש עשה את עצמו כאילו הוא חושב שזכי הוא נציג המח'בראת, והוא מפחד שימסרו אותו לבולשת הסורית. זכי רצה להרגיע אותו אמר לו: "אני הייתי מבריח אני מכיר את כל המבריחים הייתי 5 שנים בבית סוהר".
ביום השני למלחמת יום כיפור, באו מהבולשת לזכי אמרו לו: "תבוא בבקשה לקצין לשתות כוס קפה", כשהוא מגיע לקצין הוא רואה שם שני דודים שלו שהילדים שלהם ברחו, הסורים התחילו להרביץ לו ולהם. מכיוון שהם לא יכלו לסבול את העינויים הם אמרו להם שאני ואחי יהודה מבריחים יהודים מסוריה. מהר מאד עצרו גם אותי ואת אחי".
"בירכתי שהחיינו, חזרה בי הנשמה"
ידעתם מה מתרחש במלחמה כשהייתם בכלא?
"שבועים לתוך המלחמה ואנחנו בכלא, שומעים חדשות שהסורים ניצחו וכבשו את ישראל שנמחקה מעל פני המפה. אחרי שבועיים העבירו אותנו לכלא בדמשק. באותו כלא פגשנו עצור ערבי סורי. שאלנו אותו מאיפה הוא והוא ענה שהוא מהכפר הסורי ג'בתא אלח'שב. שאלנו אותו מה הוא עושה פה בבית סוהר, והוא ענה שהישראלים כבשו את הכפר שלו. בירכתי שהחיינו, חזרה בי הנשמה".
אליהו, שאת סיפור הבריחה שלו מסוריה מספר שנים לאחר מכן הבאנו כבר בעבר באתר ערוץ 20, יבלה את יום כיפור הקרוב בחיק משפחתו האהובה, בירושלים שבה הוא מתגורר כיום, לאחר שהגשים את חלום העליה לארץ ישראל. למעשה הוא לא הגשים רק את חלומו שלו ואת חלומם של עוד מעל לחמישים יהודים סורים שאותם הצליח להבריח מסוריה לארץ.