הערב, בחזור מהסליחות, נתקעתי כהרגלי ברכב כמה דקות לפני שעליתי הביתה. מן נוהג מטומטם של מכור לטלפון שבמסגרתו בכל פעם אחרי נהיגה אני נתקע במשך כמה דקות ברכב בשביל לבדוק מה פספסתי בזמן הזה. כשנכנסתי לטוויטר ראיתי שיש "ספייס" בהשתתפות אראל סגל. נכנסתי. ולמי שלא חי בבועת הטוויטר (יש עדיין אנשים כאלה בכלל?) אסביר ש"ספייס" זה פיצ'ר שדומה ל'זום' אבל רק עם שמע, ללא וידאו. מקום ליצירת שיח משותף עם הגולשים.
הספייס הזה עסק בנושא של יום כיפור ושאלת השאלות- יום כיפור זה יום דתי, או יום לאומי-חברתי?
___
תחת הכותרת "טקסטים שעושים חשק לחזור בתשובה", העלתה לפני מספר ימים המגישה נוה דרומי פוסט שעלה בפורום החילוני ובו אחד ההורים מבכה על כך שבעבודה שחילקו לילדים בכיתה א' ועסקה במנהגי יום כיפור, צוינו רק המנהגים הדתיים "ולא המנהג החילוני של רכיבה על אופניים". גוועלד, הדתה!.
התגובות לפוסט היו לכאן ולכאן, בעיקר תגובות מזלזלות. אני ראיתי בכך דווקא משהו יפה, מן מחשבה אולי קצת נאיבית אבל גם קצת נכונה, שגם להם יש רצון לקחת חלק ביום הזה.
אז מה זה בעצם יום כיפור? מה המהות של היום הזה? זה יום דתי של חשבון נפש מול אלוקים ועשיית תשובה על חטאים, או שזה בכלל יום שמוקדש לעשיית תשובה בעברות שבין אדם לחברו? אולי בכלל זה יום של חשבון נפש עצמי- מוסרי – לאו דווקא דתי, ואולי זה גם וגם וגם?
___
על כך שיום כיפור זהו יום יהודי אין חולק. למעשה, זהו גם יום דתי למרות שעל כך כן יהיה מי שיחלוק. המקור ליום הכיפורים הוא בתורה. בספר ויקרא מצווה אותנו הקב"ה "אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא. מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה'. וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה". הסיבה לכך מופיעה מיד לאחר מכן – "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם, לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם, לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ".
אם כן, המקור לאותו היום, מסביר לנו למעשה גם את מהות היום – תשובה וכפרה על העוונות. אבל במבט נוסף נגלה שזה הרבה יותר מורכב.
__
לפני שנתיים הייתי חזן ביום הכיפורים בבית כנסת בשכונת 'נוה צדק' בתל אביב. בית כנסת נמצא במרחק מטרים ספורים מחוף הים וכמעט כל מי שהלך לים עצר בדרך לכמה דקות בבית הכנסת. אנשים, נשים וטף, עם הטלפון בכיס והאופניים שנקשרו בחוץ, עם האיירפודס באוזן או אפילו עם בקבוק המים ביד – כמעט כולם עצרו לכמה דקות של מפית נייר על הראש והתייחדות עם הבורא.
מה בעצם השיגו אותם אנשים ביום הזה? רגע קודם לכן הוא היה עם הטלפון ביד, ורגע לאחר מכן הוא אכל פיצה עם סלמי. גם לו תהיה כפרה? יום הכיפורים מיועד גם לו?
והתשובה היא שברור שכן.
___
ערב יום הכיפורים, דקות ספורות לאחר שנכנס החג ומתחיל הצום, נפתח ארון הקודש וחשובי הקהל מחזיקים בידיהם ספרי תורה. אפשר לחוש בחרדת הקודש באוויר. ובכל הרגע הנעלה הזה אנחנו לא מבקשים בריאות, לא מבקשים פרנסה וגם לא שלום או ביטחון. החזן מכריז בקול רם – "על דעת המקום (הקב"ה) ועל דעת הקהל, אנו מתירים להתפלל עם העבריינים".
סירייסלי? זה מה שיש לכם לומר ברגעים הנעלים האלה? ובכלל, ההלכה היהודית מלמדת אותנו שבמקום שבעלי תשובה עומדים אפילו צדיקים גמורים לא יכולים לעמוד. אם כן, אותו עבריינים שבאו לבית הכנסת לעשות תשובה הם כבר לא עבריינים, אז למה צריך היתר מיוחד להתפלל איתם?
אני חושב שהתשובה לזה פשוטה. כן, יום כיפור מיועד גם ל"עבריינים". לאלו שבאים לבית הכנסת לכמה דקות של חיבור ומיד אחר כך ממשיכים למסעדה. לאותם אלו שבשבילם אחד מהמנהגים המקודשים ביום הוא מנהג הרכיבה על האופניים, וגם לאותם אלה שה"תשובה" רחוקה מהם והלאה. ברגעים הנעלים ביותר ביום אנחנו מכריזים בגאון ש"אנו מתירים להתפלל עם העבריינים" – גם להם יש מקום בבית הכנסת, גם להם יש את החלק שלהם ביום הזה.
___
ולמעשה, אותם אלו שמתעקשים לקבוע את "מנהג הרכיבה על האופניים" כאחד ממנהגי היום, הם המאמינים הכי גדולים שיש.
אראל סג"ל סיפר שלפני כמה שנים עמד לפניו בבית הכנסת אדם צעיר ועל כתפיו ילדו הקטן. בשעה שהקהל צעק בתפילת נעילה "השם הוא האלוקים" ואותו אבא צעיר צעק יחד איתם, התכופף אליו הבן ושאל "אבל אבא, אמרת שאין אלוקים?"
ר' הלל זקס זכר צדיק לברכה נהג לצטט את דברי הרמב"ם שאין היום מושג כזה אפיקורס אמיתי. שהרי בן אדם שכל הזמן צועק נגד משהו הוא המאמין הכי גדול שיש. אם הוא לא היה מאמין הוא לא היה צועק נגד. אני למשל לא מאמין בחייזרים, אבל אין לי שום בעיה עם מי שמאמין בזה ומעולם לא חשבתי לצאת נגד או לתקוף אותם. אם הייתי מאמין בזה אבל זה לא היה מסתדר עם האג'נדה שלי כבר מזמן הייתי חבר בכיר ב"פורום מכחישי החייזרים".
אותו דבר בדיוק הם בני הקיבוצים שמתעקשים לעשות מנגל ביום הכיפורים או אלו שבנפשם לקדש את מנהג רכיבת האופניים. אם הם לא היו מאמינים, נראה לכם שכל כך היה חשוב להם לצאת נגד? הם יכולים ללמד את כולנו שיעור באמונה ודבקות במטרה.
_
ובשולי הדברים, יום הכיפורים הוא קודם כל זמן של חשבון נפש פנימי. לא משנה איך אתם מציינים את היום הזה – בתפילה מעומק הלב והכאה על חטא, ברכיבה על אופניים וקפיצה לביקור בבית הכנסת, או שבכלל ברביצה מול הנטפליקס וחשבון נפש פנימי-מוסרי. איך שלא יהיה, אל תפספסו את היום הזה. כי מה שמייחד אותו זה שיש בו מקום לכולם.