המספרת המרהיבה של רונאלדו מול יובנטוס. צילום: Real Madrid official website

 

הספורט מאז ומתמיד היה תחום השוואתי. אנחנו עוסקים ללא הרף בניסיונות להשוות בין שחקנים מאותו תחום, מאותו הדור, לעיתים אנחנו מרחיקים לכת ומשווים בין שחקנים מתקופות אחרות בהיסטוריה ואף משווים בין שחקנים מתחומים אחרים לגמרי. אנחנו זקוקים להשוואות כדי שנוכל להתחבר עם העבר ולסדר את הראש לגבי כל הספורטאים שאנחנו מכירים, אך גם כי אנחנו רוצים קצת לטפוח על האגו של הקבוצה/הספורטאי שאנחנו מעריצים.

בתחומים אחרים, פוליטיקה למשל, אף אחד לא חושב להשוות בין בנימין נתניהו למנחם בגין או דוד בן גוריון בשאלת מנהיגות. בשבוע שעבר, רונאלדו כבש שער מהסרטים. מספרת אדירה ששודרה שוב ושוב בשל יופייה האסתטי. מעריציו מיד הכריזו כי זהו אחד השערים הגדולים בכל הזמנים. חלקם ראו במו עיניהם רבים מהשערים שהוא כבש במהלך הקריירה (ויש 649 כאלה) ולהשוות ביניהם. המתנגדים, או בשמם הפשוט יותר "אוהדי מסי", הלכו לראות את השערים של הפרעוש ומצאו שערים יפים יותר, לפחות לדעתם.

ליונל מסי. צילום: FC Barcelona official website

 

בכך ניצת שוב הוויכוח מי השחקן הגדול בעולם, או בכל הזמנים. אף אחד לא חשב פשוט לעצור, ליהנות מהדבר היפה הזה ולהתפעל שאנחנו חיים בתקופה שנכבשים כאלה שערים מרגלי שחקני על שכאלה. ההשוואה חייבת להיות כל הזמן וכל אחד בוחר את הצד שלו.

אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שהשחקנים תורמים לכך בעצמם. בבחירת שחקן השנה בעולם בין מסי לרונאלדו, אף אחד מהם לא יבחר ביריב הנצחי שלו, אפילו אם מדובר בשנה שבה ברור מי מהם יזכה בלי תחרות מיריבו, ולכן אין מה לפחד מפרגון. הרי שניהם מודים, בינם לבין עצמם, כי לאחד הייתה שנה טובה יותר מבחינת תארים, אך מכאן ועד להצביע עבורו הדרך ארוכה. נדיר היה לשמוע כי קווין דה בריינה, קשר מנצ'סטר סיטי, שמועמד מוביל לשחקן השנה באנגליה, בחר ביריבו הישיר, מוחמד סלאח מליברפול לשחקן השנה באנגליה.

מי הגדול מכולם? מספיק עם ההשוואות. מייקל גורדן ולברון גיימס. צילום: פליקר

 

גם בכדורסל המצב אינו שונה בהרבה. בשבוע שעבר פרץ שוב הוויכוח לגבי האם לברון ג'יימס מגיע לרמתו של מייקל ג'ורדן ואף עולה עליו או שיש לו עוד דרך ארוכה כדי להגיע לרמתו של "אלוהי הכדורסל". אייזיאה תומאס, שלא ידוע בחיבתו לג'ורדן עוד מתקופת היריבות ביניהם, אמר שלברון שחקן שלם יותר, טוב ביותר אספקטים במשחק. סקוטי פיפן מנגד, חברו של ג'ורדן מימי תור הזהב של שיקגו, הגן עליו בחירוף נפש ואמר שדבריו של תומאס מונעים מאינטרסים אישיים ולא מהבנת המשחק. גם כאן במקום ליהנות מכך שאנו ראינו לנגד עינינו גם את "הוד אוויריותו" וגם את מפלצת הכדורסל העונה לשם לברון ג'יימס, אנחנו כל הזמן מחפשים נתונים סטטיסטים להשוות ביניהם.

צריך לזכור גם כי כלי ההשוואה הוא כלי מוגבל מאוד כיון שבסוף יש את שאלת ההתחברות האישית, לא משנה מה הסטטיסטיקה אומרת. בקיצור תנו ליהנות, עזבו את ההשוואות (יהיה מספיק זמן בשבילן אחרי פרישה) ותגידו תודה על כך שאתם צופים באחת התקופות המדהימות בספורט, עם שחקנים שיש סיכוי טוב שלא יחזרו ולא יהיו בעשור או בדור הבא. הדבר משול לטיול ארוך במקום יפה שבמקום ליהנות ולחוות את המקום, אתה רק מצלם תמונות שתוכל לראות ולהתעסק איתם אחרי הטיול. תיהנו מדרום אמריקה, תיהנו מאירופה, תיהנו מארה"ב, יפה שם. ואל תיכנסו להשוואות.