דווקא השנה נבחרה המורה חיה סלומון למורה המצטיינת בבית הספר בו היא מלמדת, בי"ס 'נועם המאירי' בלוד. בעלון בית הספר הסבירו לפני כחודשיים את הבחירה בכך ש"חיה מחנכת שנים רבות כיתות א'-ב' ועושה עבודה מקצועית ומעמיקה עם תלמידותיה מתוך דאגה לקדם כל בת ובת והכל באהבה רבה". ובסיום שנת הלימודים, החליט מחבל לקחת את חַיֶּיהָ כך סתם באמצע סעודת ליל שבת. יחד עם אָבִיהּ ואָחִיהָּ, יוסף ואלעד. ולתלמידות נשאר רק זיכרון.

ראש העיר לוד, יאיר רביבו, שהכיר את חיה הי"ד, העלה פוסט תנחומים עם התמונה מהעלון וגרר תגובות רבות של תלמידות לשעבר והוריהן. "תמיד היה לה חיוך על הפנים", כתבו התלמידות. "אישה מקסימה מורה עדינה עם לב זהב. אבידה גדולה".

מתוך עלון בי"ס 'נועם המאירי' בלוד. תמונה: מתוך עמוד הפייסבוק של ראש העיר
עלון בי"ס 'נועם המאירי' בלוד. תמונה: מתוך עמוד הפייסבוק של ראש העיר

 

"חיה סלומון ז"ל לא זכתה להתחתן ולהקים משפחה", כתבה אם לתלמידותיה לשעבר בפוסט אחר. "אך בקבוצות הוואצאפ השונות של הבנות שלנו רוני שהיא כבר בת 17 וטליה בת 15 הכאב עצום ,ללא מילים, על חיה המחנכת המיוחדת שדאגה לכל אחת ואחת כאילו הייתה אימן, עטפה אותן בכנפי רוח, בחיוך מתמיד, באהבת אמת. תלמידותיה יהיו בנותיה לעד". האם הוסיפה כי "חיה כשמה היא – הייתה תמיד מלאת חיים; מלאת ענווה. לצד הכאב הצובט, הכאב שמשתק וחובק יד ביד עם הפחד, חובתנו לעמוד זקופי קומה, להמשיך לחיות בארצנו, להיות אנשים מלאי אהבת חינם, לחיות! ולשמוח, לשמוח שזכינו להכיר אישיות כל כך גדולה-כמוך. חיה -במותך האכזר ציוות לנו את החיים".

"הלב מסרב להאמין. שנתיים לימדת באהבה את הבת שלי. תודה לך על כל הנתינה והאהבה, עלי לשמיים והעתירי גם משם טוב על תלמידותייך ועל כנסת ישראל. אנחנו כאן בוכים", כתב אב נוסף. אם אחרת, שביקשה להוסיף מילים טובות, הודתה לחיה הי"ד על "שנים של מסירות והשקעה בבנותינו הרכות".

"במותך האכזר ציוות לנו את החיים". תמונת חיה הי"ד על רצפת בית משפחת סלומון בנווה צוף. צילום: מדברים תקשורת
"במותך האכזר ציוות לנו את החיים". תמונת חיה הי"ד על רצפת בית משפחת סלומון בנווה צוף. צילום: מדברים תקשורת

 

מורה שעבדה עם חיה סלומון כתבה: "בישיבה של מעלה כבר כמעט פינו את השולחנות. סעודת ערב שבת הקבועה עם האבות והאמהות, התנאים והאמוראים, ששת המיליונים וכל הרוגי צה"ל ונטבחי הטרור, הייתה כרגיל שיא השבוע בגן העדן. ופתאום נכנסו לחדר שלושה לא מוכרים. לבושים בגדי שבת, לבנים אך מוכתמים בדם. הם נראו עצובים ומבולבלים. מה זה כל האנשים האלה, רק לפני רגע היינו בחיק המשפחה, שם מקומנו. וברגע אחד החלו כל הסועדים לגעות בבכי. בכה אברהם אבינו ובכתה שרה. זעקו יצחק וזעקה רבקה. וכל הנרצחים והטובחים מכל הדורות דיו בבכי. עד מתי. ורק השכינה ישבה על כסאה הרם והנישא, ועטפה בחיבוק אחד גדול את כולם. לא לשווא הוא מותכם. ודמכם יינקם. הבגדים המוכתמים הוחלפו בבגדי מלאכים צחורים. שלושה כיסאות נוספו לשולחן הארוך-ארוך, ורוח אלוהים מרחפת על פני כולם. יהי זכרם של נרצחי נווה צוף ברוך".

מנהל בית הספר, אשר חדד, כתב: "מאוד קשה לדבר על חיה הי"ד בלשון עבר, כיון שתמיד חיה היתה כמי שכל חייה לפניה. מחנכת דגולה שאינה נחה לרגע. כל הזמן בעשייה חינוכית מתמדת עם תפיסה חינוכית מעוצבת. יכולת בינאישית גבוהה. אחריות ומסירות לעבודת החינוך ברף גבוה מאוד. יחד עם זאת, הכל בשקט ובצניעות לצד חיוך קטן המבטא את הכל. חיה היתה שותפה מלאה בתפקידים נוספים בביה"ס. חבל על דאבדין ולא משתכחין וה' ינחם את משפחת סלומון על האבידות המסולאות מפז. הי"ד".

אבל את מילות הפרידה החשובות ביותר כתבה חיה בעצמה לתלמידותיה, רק לפני מסר ימים, ביום קבלת התעודות בסוף שנת הלימודים. "תלמידה יקרה, בחלוקת תעודות, כשהמחצית נגמרת, אני תמיד נזכרת בתעודה אחרת. כמעט כמו בבית הספר… נותן אותה אבינו שבמרום, השוכן בכל מקום", כתבה. "אך במקום מקצועות ותוצאות מבחנים, הוא מחלק ציונים למקצועות הבאים: ידידות, סבלנות, הבנה, אהבה. טוב לב, אחריות, הכרת הטוב, ענווה. והיא חשובה, אותה התעודה, אפילו יותר מכל תעודה אחרת. ולא רק פעם בשנה או פעמיים, אלא בכל דקה שעוברת. כי הרבה פעמים, במרוצת החיים, שוכחים אנו ושוב שוכחים, שלהיות אדם עם מידות טובות, זהו המבחן האמיתי בחיים! בהצלחה, המורה חיה".

יהי זכרה ברוך.

אביה ריש

אביה ריש

עורכת תוכן, אתר ערוץ 20