אחרי אינספור הפגנות ומחאות במסגרת קמפיין מאורגן להבאת "8,000 שארית יהודי אתיופיה", במימון הקרן לישראל חדשה [1] והשגרירות הנוצרית הבינלאומית, תחת הכותרת "לא עוצרים עלייה בגלל צבע", שכלל גם הפגנות מול ביתו של שר הפנים אריה דרעי – מחר (ב') תצטרך ועדת השרים 'לעניין שארית יהודי אתיופיה' לקבל החלטה בסוגיית המשך הבאתם ארצה של 8,000 אזרחי אתיופיה הטוענים לקשר משפחתי עם יוצאי אתיופיה שחיים בארץ.

נתינים מאתיופיה שהובאו ארצה במימון שגרירות הכנסייה הבינלאומית בירושלים, יוני 2017. צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

 

ראשית יש להבהיר כי ברובם המכריע לא מדובר ביהודים על פי ההלכה היהודית (מצד אימם), קל וחומר לא בקהילה מאורגנת של יהודים, שכן כבר ב-2008 הכריזה הסוכנות היהודית כי המושג "שארית יהודי אתיופיה" לא קיים עוד ונסתיימה עלייתם של בני הפלאשמורה לישראל[2]. לא מדובר אפילו במי שיש לו אב או סב יהודי, שכן הם אינם זכאים לעלייה על פי חוק השבות.

מדובר באנשים שבעבור חלקם הוגשה בקשה לקבלת אישור כניסה לישראל מטעמי איחוד משפחות. לגבי השאר, אין למשרד הפנים נתונים כלל. המשך הבאתם נעשה במסגרת ניסיונות להכניסם ארצה על פי חוק הכניסה, מה שהצריך עד היום לא פחות מ-8 החלטות ממשלה שונות "לפנים משורת הדין" ו"מטעמים הומניטריים" (לשון החלטות הממשלה) ב-13 שנים, כאשר כל אחת סותרת את קודמתה. בכל אחת מהן סעיף המגדיר כי זוהי הפעם האחרונה בהחלט שבה דנים בנושא וכי מדובר ב"סיום הבאת אחרוני הממתינים".

דוגמאות לסעיפים בהחלטות הממשלה המבטיחים את סיום ההבאה המאורגנת וסגירת המחנות באתיופיה

 

נדגיש כי עליית יהודים ארצה, גם אחרי 70 שנות קיום של מדינת ישראל, היא דבר מרגש מאין כמותו, במיוחד זו שהגיעה מאתיופיה, אחרי חירוף נפש בלתי-נתפס של הליכה מסוכנת במדבר והמתנה בסודן העוינת, ובעיקר לאור העובדה שעל פי ההערכות, מדובר בקבוצה מבני ישראל שהוגלתה עוד בתקופת בית ראשון, 2,500 שנה אחורה. מה שמהווה סגירת מעגל על-טבעית עם שיבתם לציון, נס קיבוץ הגלויות. אלא שכאן יש מי שמנסה לעשות על העלייה הזו סיבוב ולהונות פעם-אחר-פעם את הציבור הישראלי. על כך יצאו למאבק רבים מבני העדה, בהם עיתונאים, פעילים חברתיים, קֵסים (כהני דת) ורבנים.

הרבנות הראשית לממשלה: "אי אפשר לגייר את מי שהבטחתם לו אזרחות"

לגבי הקבוצה הנוכחית, שכונסה במחנות מעבר (עליהם נפרט בפרק הבא בסדרת הכתבות) פרי עמלו של ארגון 'NACOEJ' (ועד צפון אמריקה למען יהודי אתיופיה), מבהירה הרבנות הראשית האמונה על בית הדין לגיורים, כי "משרד ראש הממשלה אמר לרב (הראשי, הרב יצחק יוסף – א.ר) באופן ברור שאין ויכוח שהם לא יהודים".

היא אף מדגישה: "אנחנו לא מוכנים להתנות את האזרחות שלהם בגיור, מכיוון שזהו לא גיור כנה. אם הגיור מביא לאזרחות, אז זה לא גיור. אז אדם מתגייר בשביל אזרחות, לא בגלל שהוא רוצה להיות יהודי. זה גיור פסול. זה חלק בסיסי בהלכות גיור. אין הבדל בין המגיעים מרוסיה למגיעים באתיופיה". גם למשרד רה"מ האמון על החלטות הממשלה, הודיע הרב הראשי: "אי אפשר לגייר את מי שחייבתם אותו להתגייר בגלל שאתם נותנים לו אזרחות".

"הבנתי שאני חוזה במעמד הזוי הגובל במיסיונריות. הם מייצרים להם אשליה, מעבירים אותם על דעתם ועל דתם". מחנה מעבר בגונדר. צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

 

אך האם הם בכלל מעוניינים להתגייר? על פי שתי החלטות הממשלה האחרונות, קריטריון מחייב לכניסתם לישראל הוא ש"המועמד מבקש להתגייר בישראל לאחר שהוכיח כי הינו מזרע ישראל". האם כל, חלק או מישהו מתוך ה-8,000 אכן הגיש כזו? במשרד הפנים מסרבים לתת תשובה. בני העדה בישראל, בהם אף מבני קהילת הפלאשמורה, מדווחים כי ישנם מאותם מהגרים אשר ממשיכים ללכת בארץ לכנסיות (אחת גדולה כזו קיימת בנתניה), לנהל אורח חיים נוצרי ואף לעבוד במיסיון.

"כשהביקור לא היה מתוכנן, לא מצאתי אותם מנהלים חיים יהודיים"

כבר ב-95' התריע שגריר ישראל באתיופיה לשעבר, אבי גרנות, בפני ראש מינהל הגיור דאז הרב ישראל רוזן, על התנהלות אותם מחנות המועמדים להגירה בגונדר ובאדיס אבבה הבירה. "באותם מקרים שבהם הביקור לא היה מתוכנן, לא מצאתי אותם מנהלים חיים יהודיים", כתב. "תפילות שחרית הומות אדם התקיימו רק כאשר הביקורים היו מתוכננים מראש". לדבריו כבר אז, "אין ספק כי במסגרת הסיפור המכונה 'פלאשמורה' ישנם באדיס אבבה כאלה שאין להם ולא היה להם דבר עם זרע ישראל". מהו האינטרס אם כך, לשחק בהצגה שמביימים עבורם אותם ארגונים כפי שמציגים זאת שליח הסכנות והשגריר? לדבריו, "רבים מאוד מתושבי אתיופיה הענייה מצפים למצוא עתיד טוב יותר בעולם הגדול, וישראל מהווה אטרקציה מבוקשת".
פעילות המיסיון בקרב בני העדה האתיופית בירושלים

ספר [3] שכתב שליח הסוכנות היהודית לאתיופיה עצמו, אורי קונפורטי, אחרי חזרתו לארץ ב-2008, עת הודיעה הסוכנות שלא נותר אף יהודי באתיופיה, מספק גם הוא עדות מבפנים על מכונת העבודה המשומנת של הארגונים המפעילים את מחנות המעבר. על סיור שהתבקש להעביר את בכיר ארגון הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה (ה-UJC) במחנות, סיפר: "עשרות פעמים נכחתי בתפילת הבוקר הזו ואני מכיר היטב את כל שלבי ריטואל ההתכנסות. כשנודע שאישיות חשובה עומדת להגיע לביקור במקום, נעשה המקום צר מלהכיל את כל המתפללים. אין ספק שביקור כזה מהווה שעה מהפנטת לנוכח קהל גדול כ"כ, העומד עטוף בטליתות ואלה שבשורות הראשונות עומדים ומניחים תפילין, ומאות הנשים המגיעות כשתינוקות קשורים לגבן. על הבמה עומדים ארבעה צעירים המנהלים את התפילה והקהל עונה אחריהם אמן במקומות הנכונים… בהיתי בעיני הקהל העצום הזה והבנתי שאני חוזה במעמד הזוי, הגובל במיסיונריות אמיתית, בהתנשאות ובהולכת שולל. דומה שלתחושתי זו היו שותפים גם שאר חברי המשלחת".

"ריטואל מוכר". תפילת שחרית במחנה הממתינים בגונדר, אתיופיה 2016. צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

 

כך למעשה, הוא מציג מציאות לפיה ארגון NACOEJ פועל נמרצות במחנות הממתינים שהקים באדיס אבבה ובגונדר להפצת מצג שווא של "מחנות יהודים" מאמינים המתדפקים על דלתה של ישראל מזה שנים ומשוועים לעלייה לארץ הקודש. "הם מייצרים להם אשליה, מעבירים אותם על דעתם ועל דתם. פעולותיהם הן בגבול הפשע המוסרי, אם לא המשפטי", הוא מאשים. ועד צפון אמריקה ושות' מוכרים לאנשים תמימים את חלום החיים הטובים, דוחקים אותם במחנות מעבר עם תת-תנאים, שאפילו בביתם בכפר לא היו כה ירודים, מכסים את כולם בטליתות ולוחצים על רקורד. כל זאת במטרה לעורר את רחמיהם של הפוליטיקאים, התורמים, הרבנים ואנשי הציבור שבאים לחזות מקרוב ב"יהודים האבודים". הרי מי לא ייעתר לתחנוניהם של ילדים קטנים עטויי טלית שאומרים שמע ישראל?

למרות התחייבויות ארגון NACOEJ בפני הממשלה לסגירת המחנות הללו, אשר מתמלאים בכל פעם מחדש, הם לא נסגרו. "שורש הבעיה היה להוריד את NACOEJ מהסיפור, שכן הוא היה הגורם הראשי לכך שהמחנה לא התחסל בעבר", אמר ב-2010 מנכ"ל משרד רה"מ אייל גבאי. "עימתתי אותם במפורש עם העובדה שהם התחייבו בעבר לסגור את מחנה אדיס-אבבה. הם אמרו 'כן, אבל לא התחייבנו שלא לפתוח מחנה בגונדר'".

"ייצא מהמתחם". החלטת הממשלה ב-2010

 

שליח הסוכנות ב-2009: את העלייה הזאת אי אפשר להפסיק

אין ספק שמשפחות מפוצלות הן נושא שתמיד כואב, אך כדי להבין טוב יותר במי מדובר ומהן ההשלכות במציאות, ניתן הצצה נוספת לעדותו של שליח הסוכנות קונפורטי מ-2009: "מבנה המשפחה האתיופית הוא המקור לבעיה. מסתבר שכ-40% מהעולים אינם שייכים כלל לביתא ישראל או לפלאשמורה, אלא הם אזרחים אתיופים נוצרים הנשואים בהווה או בעבר לאיש או אישה מבני הפלאשמורה, וכן קרובי משפחה נוצרים שלהם. הדבר קורה בזכות יחיד השייך לזרע ישראל, המעלה אחריו נוצרים רבים שאין להם שום זיקה ליהדות… לאחר מכן, כשבן הזוג או בת הזוג של איש הפלאשמורה כבר מוכר כיהודי לכל דבר, הוא רשאי מצדו להגיש בקשה לאיחוד משפחות עם קרוביו הנוצרים שנותרו באתיופיה, ואותו תהליך של הבאת הקרובים יחזור על עצמו וכך הלאה, באופן עקרוני, ללא סוף".

תמיד יישארו באתיופיה קרובי משפחה של תושבי ישראל
"תמיד יישארו באתיופיה קרובי משפחה של תושבי ישראל". הממתינים מחכים לתחילת עריכת סדר פסח במחנה בגונדר, אתיופיה 2016. צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

 

קונפורטי קובע נחרצות את מה שאנו ממשיכים לראות עם השתלשלות החלטות הממשלה לאורך השנים: "את העלייה הזו מאתיופיה לא יהיה ניתן כנראה להביא לידי סיום, משום שתמיד יישארו באתיופיה קרובי משפחה של תושבי ישראל ממוצא אתיופי, והם ימשיכו להגיש בקשות חדשות לאיחוד משפחות על בסיס הומניטרי. בכל פעם יעשו זאת אותם שהגיעו אחרונים, וכך חוזר חלילה".

"הארגונים עושים שימוש ציני בזעקה 'רוצה אבא ואמא'"

איך לולאת האינסוף הזו עובדת? קונפורטי מפרט: "לאחר שאשתו הנוצרייה של בן הפלאשמורה עברה גיור, אך טבעי הוא שהיא תרצה להביא לארץ המובטחת גם את קרובי משפחתה הנוצריים – את הוריה, ואם אפשר גם את אחיה, ואפילו את ילדיה המבוגרים שנולדו לה מנישואים קודמים לבעל נוצרי. ואכן אפשר להבין את רצונה, שכן מדינת ישראל נטעה בה את התחושה שהיא ישראלית לכל דבר בהיותה נשואה לבעל שהוא מזרע ישראל, וארגונים יהודיים תמכו בה במשך שנים באתיופיה.

"מדוע לא יתאפשר לה להביא ארצה את שאר בני משפחתה מאתיופיה? הרי מדובר בבקשה כ"כ אנושית! אך כשהדבר לא ניתן לה, היא מגיעה להפגנה מול משרד רה"מ וזועקת זעקות שבר כשהיא מניפה שלט 'רוצה אבא, אמא ילדים ואחים שלי'. זעקתה פורטת על נימים אנושיים דקים, משפיעה על השיח הציבורי ומטה אותו לשקול את בעייתה בשיקולים של רגש במקום של היגיון. לנישה זו נכנסים בעלי עניין, אנשי ציבור וארגוני זכויות אדם העושים שימוש ציני במצוקותיה האנושיות".

הפגנת 'מטה המאבק להעלאת יהודי אתיופיה' מול ביתו של דר הפנים אריה דרעי בירושלים בשבוע שעבר. צילום: 'מטה המאבק להעלאת יהודי אתיופיה'

 

"ובאמת, ככל שקרב מועד הסיום של העלייה המאורגנת, כך עלה חלקם של הנוצרים בקבוצות המשוגרות ארצה וירד מספרם של אלה המוגדרים כ'זרע ישראל'. בחודשים האחרונים של המבצע, באביב קיץ תשס"ח (2008 – א.ר), רובם המכריע של העולים היו נוצרים, שהוגדרו ונרשמו ככאלה", כתב. הוא אף הזהיר וחזה נכון את העתיד: "היקף התופעה גדול מאוד, והוא עתיד לגדול עוד יותר אם לא ניתן את הדעת במהרה לשינוי בחוק הכניסה בעניין איחוד משפחות".

את זאת נזכיר שוב, הוא כותב כבר לפני עשור, מאז כמובן שהולכת ומתרופפת יותר ויותר הזיקה הקלושה שהייתה לממתינים במחנות המעבר אי פעם לבני הפלאשמורה, קהילה יהודית שהתנצרה עוד במאה ה-19 ובהמשך התבוללה. עפ"י נתוני הלמ"ס, בין השנים 2009 ל-2016 הגיעו מאתיופיה לישראל 8,894 איש. לגבי שנת 2017 לא קיימים עדיין נתונים, אך עפ"י שכלול המספרים המצוינים ב-8 מתוך 17 מציוציו של ח"כ נגוסה באותה שנה, מדובר במעל ל-614 איש נוספים. "לא נפסיק להאבק עד שיעלה היהודי האחרון מאתיופיה לישראל", הוא דואג לציין עם כל הגירה שנוחתת בישראל.

אגב, על פי עדותו של קונפוטרי, מערך ההגירה מאתיופיה מתבסס אך ורק על עדויות בעל פה של הממתינים. כבר אז הוא קבל על כך וקרא למקבלי ההחלטות להתוות "מדיניות ברורה לגבי השימוש בשיטות מדעיות לבדיקת אמיתות הקשר הביולוגי שבין קרובי משפחה", שכן באתיופיה לא קיים מרשם אוכלוסין מאורגן.

"לא ניתן להתעלם ממאות ואף אלפי הבקשות לעלייה שעתידות להיות מוגשות על בסיס של איחוד משפחות על סמך ילדים שייוולדו בעתיד או עבור צאצאים שנולדו מקשרי נישואים, שזהותם המשפחתית וקשריהם למבקשים מוטלים בספק", חזה קונפורטי את השנים הבאות.

חשוב אף להדגיש כי למרות העמדה הציבורית המחמירה, מבחינה הלכתית – יהודי שהתנצר, התאסלם או המיר את דתו לכל דת אחרת – עדיין נשאר יהודי. על פי היהדות, יהודי אינו יכול לצאת ממנה. על כן, פסק הרב עובדיה יוסף בהיותו הרב הראשי ב-1973, כי קהילת 'ביתא ישראל' הם יהודים לכל דבר, צאצאי שבט דן.

פסיקת הרב עובדיה יוסף לגבי יהדותה של קהילת ביתא ישראל בשנת 1973

 

ב-2003 הוציא ממשיכו, הרב שלמה עמאר, שכיהן אז כרב הראשי, חוות דעת לפיה יש להכיר גם בבני קהילת הפלאשמורה, שהתנצרה במאה ה-19, כיהודים. שלא כמו קהילת "בית ישראל" ששמרה על המסורת היהודית ועלתה קודם לכן – הם נדרשים לעבור גיור לחומרה, בשל ההנחה המובנת-מאליה שהקהילה התבוללה במשך השנים עקבות התנצרותה ולא כולם בעלי אם יהודיה, כהלכה. אך לאחר הגיור, הם הוכרו כיהודים בקרב הרבנות הראשית. בני הפלאשמורה סיימו לעלות לארץ כבר ב-2008.

חוות הדעת של הרב שלמה עמאר בעניין בני הפלאשמורה ב-2003

 

אלא שהממתינים, אותם רוצים להביא הארגונים ונציגם בכנסת ח"כ נגוסה, כאמור, אינם נמנים כלל על קהילת הפלאשמורה. בני קהילת הפלאשמורה בישראל אף תוהים בעצמם מדוע ישראל ממשיכה לעשות שימוש במושג זה, שכן כל בני הקהילה כבר כאן.

אולם כל זאת לא מפריע למפגינים, המשתייכים ל"מטה המאבק להעלאת יהודי אתיופיה", לעשות שימוש במושג "שארית יהודי אתיופיה" ובכך לנגן על המצפון הציוני. קמפיין הבאתם של "הנתינים" – כפי שהם מוגדרים בהחלטות הממשלה – הוא קמפיין מסיבי אותו דוחף ח"כ אברהם נגוסה, כיו"ר ועדת העליה והקליטה בממשלת נתניהו, החולש על התחום הזה בכנסת יחד עם דודי אמסלם, שכיהן בתקופת החלטת הממשלה הרלוונטית כיו"ר ועדת הפנים. נגוסה אגב, עמד עד כניסתו לתפקיד ח"כ כראש עמותת 'מכנף דרום לציון' שקיבלה את תקציבה מ-NACOEJ, הקרן לישראל חדשה והארגון האמריקאי SSEJ. על פי רשם העמותות, לעמותה אין אישור ניהול תקין.

ב-2015 אף מימן ארגון NACOEJ את טיסות חברי הכנסת למחנות באתיופיה. מתוך נתוני בקשות לאישורי נסיעה של חברי הכנסת ה-20 שאושרו ע"י ועדת האתיקה

 

כדי להשיג את המטרה, ח"כ אמסלם התראיין בנושא באולפני התקשורת, שם הציג את הצורך להציל את הממתינים במחנות מהמצב ההומניטרי הקשה שם ואף טען: "אנשים מתים באתיופיה". תרחיש שלא הצלחנו למצוא לו אף תיעוד או סימוך.

השניים אף איימו במרץ 2016 להפיל את הממשלה אם החלטה להבאת הממתינים במחנה לא תעבור, וכיוון שהאיום היה ממשי עם צרותה של הממשלה (61 ח"כים, לפני הצטרפות 'ישראל ביתנו' לקואליציה), נכנע ראש הממשלה והדיל נסגר. "תודיע לראש הממשלה שאני ואברהם נגוסה נוסעים הבייתה עד שהוא ימצא את הכסף להביא אותם", הטיח ח"כ אמסלם בנציג משרד רה"מ ונעל את דיון הוועדה בראשה הוא עומד. כעבור חודש הושג סיכום לפיו 1,300 איש יועלו כבר במהלך אותה השנה. מאז, ההגירות נמשכות. לדברי הפעילים המתנגדים למהלך, ניתן רק לשער למי יובטח קולם בקלפי של אלפי האזרחים החדשים שנוחתים כאן בעקבותיו.

את טקס נספי סודן ביום ירושלים האחרון, ניצל רה"מ כדי להכריז: "אנחנו פועלים בשיתוף עם העלאת יוצאי אתיופיה, עוקבים אחרי העליה של היהודים שנותרו באתיופיה".

"עוקבים אחר היהודים שנותרו". רה"מ בטקס יום הזיכרון לנספי סודן בירושלים. צילום: עמוס בן גרשום

למרבה ההפתעה, מי שאחראי על ניהול "מטה המאבק להעלאת יהודי אתיופיה" הוא לא אחר מאשר מי שהיה עוזרו של ח"כ נגוסה עד לא מזמן, אורי פרדניק. גם לעמותה זו אין אישור ניהול תקין.

לא זכאי? לא נורא

יש לציין כי ייתכן שנותרו יהודים בודדים ברחבי אתיופיה, בהם כאלה שהמירו את דתם לנצרות, כביכול, אך אלה לא נמנים על ממתיני המחנות. אז על מה בכלל השאלה? על פי טדי פקדה, מרכז דסק אתיופיה ברשות האוכלוסין וההגירה של משרד הפנים, מתוך אותם 8,000 הממתינים במחנות, עפ"י הארגונים, נבחנו בסה"כ בקשותיהם של 2,174 מועמדים ורק 1,300 מתוכם אושרו כזכאים. "אין בידי רשות האוכלוסין וההגירה מידע על מספר הבקשות שהוגשו ועדיין לא הובאו לבחינה, או של מספר הנפשות הכלולות בבקשות אלו", הכריז. מה שלדבריו אינו מאפשר את סיום יישום החלטת הממשלה האחרונה (מס' 1911). אלא שבסעיף 4 לאותה החלטה, הובהר כי "אין לעכב את הממתינים עד לגיבוש רשימת כל הזכאים לכניסה לישראל". כלומר, יש להביא את כל מי שמעוניין, גם בלי שזכאותו נבחנה כלל.

מעבר לכך, ברשות האוכלוסין מסבירים לנו כי "שרי הפנים, עם השנים, קיבלו החלטות חריגות במקרים מסוימים מטעמים הומניטריים". כמה? אין לדעת.

כמו כן, יש לתהות מדוע ארגונים כה עשירים, המתוקצבים במיליוני דולרים, מותירים את מחנות המעבר אליהם הם דוחסים את "הממתינים" במצב כה רעוע ובתת תנאים. תמוה גם כיצד המספר 8,000 נותר כבר שנים קבוע בפי מנהלי הקמפיינים, בעוד המחנות מתרוקנים ומתמלאים מחדש מידי הגירה. לא ברור גם מהו האינטרס העיקש העומד מאחורי מאמציהם של יהודי צפון אמריקה להתערב מרחוק במדיניותה הפנימית של ממשלת ישראל. מה שכן ניתן להגיד בבירור, הוא שמדובר במאמצים שמשנים שעלולים לשנות את צביונה היהודי של מדינת ישראל.

"שילמנו את המחיר הגדול ביותר כדי להיות פה, העובדה שגויים עולים לפה בלי שום בעיה הופכת את כל הציונות שלנו לבדיחה"

מי המפסידים הגדולים מכל המהלך הזה? מלבד האינטרס הלאומי שמדינת היהודים תהיה – לא עלינו – של יהודים, הנפגעים הישירים מהגירת גויים מאתיופיה לארץ הם בני העדה היהודים שכאן. אם פעם ידענו להצביע על כך שכל יוצא אתיופיה ממוצע בארץ הוא יהודי, היום זה כבר לא יהיה ברור. יהודי אתיופי שיגיע היום לרבנות כדי להינשא למשל, מיד ייחשד כלא-יהודי ומלאכת ההוכחה תוטל עליו.

גרוע מכך, אי אפשר להתעלם מהתחושות הקשות שמהלך שכזה מעלה בקרב יהודי אתיופיה. "שילמנו את המחיר הגדול ביותר שיכול להיות כי הבנו שאנחנו צריכים להיות פה", מספר לנו פעיל חברתי בן העדה שמעדיף להישאר בעילום שם. "אחרי המסע המפרך הזה, ואחרי שחרפנו את נפשנו כדי להגיע לפה מאידאולוגיה ציונית, העובדה שגויים יכולים לקנות כרטיס ולעלות לפה בלי שום בעיה הופכת את כל הציונות שלנו לבדיחה. אם גויים יכולים לעלות לפה סתם בגלל שהם מחליטים להיות פה, אז מה היה הערך בלהקריב ולסכן את עצמנו ולבוא לארץ הזאת? יש אלפים של אנשים שנלחמו כדי להגיע לארץ הזאת בגלל שהם האמינו בכל מהותם שהם יהודים ושמקומם הוא כאן".

"מה היה הערך בלהקריב ולסכן את עצמנו?". המסע לארץ ישראל מאתיופיה

 

"המתנגדים מפחדים לדבר"

"הפכו את המאבק להעלאתם של הממתינים למאבק בגזענות, ולכן המתנגדים מפחדים לדבר", מסביר אברהם ירדאי, ממובילי המאבק נגד הבאתם של הממתינים, שעלה לארץ מאתיופיה עוד ב-1970. למרבה האירוניה, בפגישה שערך יחד עם פעילים נוספים מול הרב הראשי, אמר כי כמי שנאבקו בעבר להעלאת יהודי אתיופיה, היום נאצלים להיאבק כדי לעצור את פרץ ההגירה שהיא הפכה להיות ברבות השנים.

הפעילים המתנגדים להמשך הבאת הממתינים מבקשים להדגיש כי מגוחך לטעון שגזענות היא העומדת מאחורי מניעיהם, שכן הם עצמם מבני העדה. אדרבה, הם מוסיפים, הכללת כל שחומי העור בישראל כמקשה אחת, היא כשלעצמה גזענית.

ביום ראשון האחרון ערכו אותם פעילים פגישה עם הרב שלמה עמאר, מי שמסר לממשלה ב-2003 חוות דעת חיובית, לפיה אם מדובר באנשים שהם מזרע ישראל מצד אימותיהם – יש לראות בהם כיהודים לאחר שיעברו גיור לחומרא. לטענת הפעילים, הרב עמאר הודה הדגיש בפגישה כי חוות דעתו התייחסה אז למכסה ספציפית של ממתינים. אלא שעד היום, כמעט שני עשורים אחרי, רבים מסתמכים על אותה חו"ד כפסק הלכתי באשר לכל הממתינים שנוספו מאז.

ירדאי אף מבקש להבהיר כי קהילת ביתא ישראל בארץ מונה בסך הכל כ-33,000 אלף איש, בעוד קהילת בני הפלאשמורה המוגדרים כ'זרע ישראל' מונה כ-50,000 איש – יותר מהמקור.

הויכוח הציבורי סביב השאלה האם יש להכניס עשרות אלפים (במצטבר) של גויים לישראל לצורך איחוד משפחות, ככל הנראה יימשך. אך כדי לערוך אותו ביושר, את הההטעיה, לכאורה, המכנה אותם יהודים.

תגובת רשות האוכלוסין וההגירה:
"רשות האוכלוסין וההגירה הינה בגדר מוציאה לפועל של החלטות ממשלה ולא קובעת את המדיניות. לאור העובדה שבהחלטות כולן נקבעו עד אחרון הפרטים, כולל הקריטריונים הקובעים זכאות, הרשות בדקה בקשות בהתאם לזכאות וקבעה האם המבקש אכן זכאי להיכנס לישראל (לא לעלות). שרי הפנים עם השנים, קיבלו החלטות חריגות במקרים מסוימים מטעמים הומניטריים".

תגובת הסוכנות היהודית:
"הממשלה הטילה על הסוכנות לדאוג להבאתם ארצה של בני הפלאשמורה שכניסתם אושרה ע"פ חוק הכניסה לישראל, מטעמים הומניטאריים ושל איחוד משפחות, בהתאם להחלטת הממשלה בעניינם. בני הפלאשמורה המגיעים ארצה ע"פ החלטת ממשלה שוהים במרכז קליטה ועוברים תהליך גיור, שבסיומו הם מקבלים מעמד עולה. לא ידוע לנו על מקרים שבהם סרבה הרבנות לגייר מי מהם".

מטעמו של ח"כ נגוסה נמסר באוגוסט 2017:
"את השאלות צריך להפנות אל גופים המבצעים את החלטת הממשלה. זה לא רלוונטי לתפקיד חבר כנסת כי הוא אינו גוף מבצע. כמיטב ידיעתנו, העולים מגיעים על פי החלטת הממשלה". תגובה עדכנית סירבו בלשכתו של חבר הכנסת להעביר.

מטעמו של ח"כ דודי אמסלם נמסר:

"לא נמאס לך להיות גזענית? אני פשוט בשוק שאת מקבלת על זה משכורת. מעניין מאוד מה המוטיבציות שלך ומי מפעיל אותך".

תגובת מנהלת ארגון NACOEJ:
"אנחנו לא מטפלים בנושא הזה. בכל עניין הקשור למבקשי העליה שכרגע באתיופיה צריך לפנות רק למשרד בארה"ב".

ממשרדי הנהלת NACOEJ בארה"ב לא נמסרה תגובה נכון לשעת כתיבת שורות אלו, למרות פנייתנו ששגורה כבר לפני עשרה חודשים.

במשרד רה"מ סירבו לאפשר לראש המחלקה האתיופית במערך הגיור במשרד רה"מ להתראיין.

〈הפרק הבא בסדרה יעסוק בארגונים והגופים העומדים מאחורי מצגי השווא במחנות המעבר ומאחורי מימון הקמפיינים להבאת הממתינים〉

בהכנת התחקיר סייעו העיתונאים איינאו פרדה סנבטו ועקיבא לם.

___________________________________________________

[1] דו"ח מרכז ליב"ההחלטת ממשלת ישראל להעלאת הפלאשמורה – ניתוח משמעויות והשלכות על צביונה היהודי של המדינה, דצמבר 2015

[2] "22,892 בני "זרע ישראל" הועלו לישראל. בזה בא אל סיומו מעגל היסטורי של עליית יהודי אתיופיה לישראל". מתוך הודעת נציג הסוכנות היהודית באתיופיה למבקר המדינה, יוני 2008

[3] ציונות, הפוך על הפוך: סיפור הבאתם של בני הפלאשמורה לישראל, מאת: אורי קונפורטי, הוצאת הספריה הציונית, 2009

אביה ריש

אביה ריש

עורכת תוכן, אתר ערוץ 20