11:07 17/01/2018
דף הבית > מורשת > תופעה ושמה קנאה | פרשת וישב

תופעה ושמה קנאה | פרשת וישב

"וַיְקַנְאוּ בוֹ, אֶחָיו וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ": הקנאה הרב-דורית בסיפורי בראשית, ובמיוחד בסיפור יוסף ואחיו, מלמדת שאפשר להגיע למצבים בהם היא מוציאה את האדם מן העולם

תלמידתו המובהקת של זיגמונד פרויד, הפסיכואנליטיקאית מלאני קליין (1882-1960), הבדילה בין שני סוגי קנאה‏: הראשון, רגש הקנאה הגלוי, המכונה jealousy, שמתבטא תמיד, לדבריה, במשולש – בין שלושה אנשים. אדם אוהב אובייקט אחד ומקנא באובייקט אחר, יריב, שעלול לקחת ממנו את מושא אהבתו.

סוגקנאה זה מתבטא, למשל, ביחסים בין בני זוג או בתסביך אדיפוס. סוג הקנאה השני, על פי קליין, הוא גם סוג הקנאה הבסיסי והראשוני. קנאה זו, המכונה envy, היא בעצם רגש בסיסי שנמצא בתת מודע. היא מתבטאת בתור רגש של כעס פנימי שמתעורר, כאשר אדם מבין שאובייקט אחר מחזיק בדבר  מה שהוא עצמו חושק בו.

דוגמא לכך ראינו בסרט הישראלי של יוסי סידר, "הערת שוליים" (2011), המתאר קנאה של האב בבנו, שניהם פרופסורים בחוג לתלמוד באוניברסיטה העברית. האב (שלמה בר אבא) מקנא בבנו (ליאור אשכנזי) על שזכה בפרס ישראל. זאת קנאה עוצמתית של אב בבנו, שאיננה יודעת גבולות ומשתלטת על האב. זוהי קנאה פתלוגית, כאנטי תיזה לכך שאין אדם מתקנא לא בבנו ולא בתלמידו, כנאמר בתלמוד במסכת סנהדרין, ק"ה, עמ' ב': "דאמר רב יוסי בר חוני: בכל אדם מתקנא, חוץ מבנו ותלמידו".

גם בסיפורו האוטוביוגרפי של עמוס עוז, אותו הוא חושף בספרו "סיפור על אהבה וחושך". שם הוא מספר כי אביו היה מלומד, חוקר ספרות, ומעולם לא זכה להכרה בה זכה דודו, יוסף קלאוזנר, וכי אביו שאף לקבל משרה באוניברסיטה, אך תמיד נשאר ספרן בספריה.

פרשתנו שולחת אלומת אור לתופעה הפוקדת את מחוזות קיומה של האנושות מאז ומעולם – תופעה ושמה קנאה. "וְיִשְׂרָאֵל, אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא, לוֹ; וְעָשָׂה לוֹ, כְּתֹנֶת פַּסִּים. וַיִּרְאוּ אֶחָיו, כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ, אֹתוֹ; וְלֹא יָכְלוּ, דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם. וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם, וַיַּגֵּד לְאֶחָיו… וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ, עַל חֲלֹמֹתָיו וְעַל דְּבָרָיווַיְקַנְאוּ בוֹ, אֶחָיו; וְאָבִיו, שָׁמַר אֶת הַדָּבָר… וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ. וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו: הִנֵּה, בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא. וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ, וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת (בראשית, ל"ז , ב'-כ').

תופעת הקנאה נוכחת במעגלי החיים השונים: המשפחה, החברים, הקהילה, מקום העבודה, הפוליטיקה, החברה, המדינה וביחסים בין מנהיגי מדינות ועמים. הקו המאפיין אותה היא מערכת יחסים ואינטראקציה בין אנשים (מה שהאמריקאים מכנים "people to people").

היכן שיש אנשים – קיימת קנאה

בנרטיב של יוסף ואחיו בפרשתנו מתרחשת קנאה פרועה המביאה לשנאה גדולה בתוך המשפחה וצרות עין בין אחים. הקנאה נובעת מיצירת מציאות של אי שוויון ואי צדק חלוקתי במשאבי אהבת הורים ותשומת הלב המוענקים לילדיהם. קנאה הנובעת מאפליה והעדפה מובחנת של הורים בין ילדיהם.

לניתוח זה של קנאה במשפחה, בין ילדים ואחים, כבר נדרשו חז"ל בהציבם עקרון חינוכי בתלמוד במסכת שבת, דף י' עמ' ב': "אמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב, לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת (כתונת הפסים שהייתה עשויה מילת, צמר מיוחד ביופיו) שנתן יעקב ליוסף, יותר משאר בניו, נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים".

התסמונת ההורית המפלה בין ילדים, שגרמה לקנאה וצרות עין ולשנאה ואיבה בתוך המשפחה, היא קנאה רב דורית בסיפורי ספר בראשית בין יצחק וישמעאל, יעקב ועשיו, לאה ורחל, יוסף ואחיו.

אלו הן דוגמאות לקנאה מהסוג הגלוי, זה שכינתה מלני קליין jealousy, משולש קנאה בין יוסף האחים ויעקב. האחים אוהבים את יעקב ומקנאים ביוסף אחיהם, שעלול לקחת מהם את מושא אהבתם. אך כאן גם מתקיים סוג הקנאה השני, המכונה envy, שמתבטא בתור רגש של כעס פנימי שמתעורר אצל האחים, כאשר הם מבינים שאחיהם יוסף מחזיק בדבר  מה שהם עצמם חושקים בו, כמו אהבת אב או הערכת אב או הענקת בכורה.

הקנאה מתוארת ונוכחת במקורותינו, כך למשל, בקנאת הפלישתים המקנאים בהצלחתו הכלכלית של יצחק שמביאה לאנטישמיות בסתימת הבארות.

כך רחל שמקנאה באחותה לאה: "וַתֵּרֶא רָחֵל, כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב, וַתְּקַנֵּא רָחֵל, בַּאֲחֹתָהּ; וַתֹּאמֶר אֶל-יַעֲקֹב הָבָה-לִּי בָנִים, וְאִם-אַיִן מֵתָה אָנֹכִי (בראשית ל', א').

כך משה רבנו בהעברת התפקיד ליהושע בן נון. הוא פונה לקב"ה כמעדיף: "מאה מיתות ולא קנאה אחת" (מדרש רבה, דברים).

כך שאול המלך המקנא בדוד: "וַיִּחַר לְשָׁאוּל מְאֹד, וַיֵּרַע בְּעֵינָיו הַדָּבָר הַזֶּה, וַיֹּאמֶר נָתְנוּ לְדָוִד רְבָבוֹת, וְלִי נָתְנוּ הָאֲלָפִים; וְעוֹד לוֹ, אַךְ הַמְּלוּכָה. וַיְהִי שָׁאוּל, עון (עוֹיֵן) אֶת דָּוִד, מֵהַיּוֹם הַהוּא, וָהָלְאָה" (שמואל א', י"ח, ח').

כיצד מתנהלת לה תסמונת הקנאה בחיי היום-יום?

בפרשתנו מועצמת הקנאה בין האחים, כאמור, בכתונת הפסים, סממן חיצוני ששופך שמן על מדורת הקנאה. בעיון בטקסט אנו רואים כיצד תהליך הקנאה והשנאה של האחים ליוסף, מתנהל על רצף המנעד – מקנאה חבויה, לעבר קנאה גלויה פסיבית ועד לקנאה גלויה אקטיבית, שסיומה בהשלכתו של יוסף לבור על  ידי אחיו.

תוצאותיה של הקנאה השלילית הן הרות אסון במישור האינדיבידואלי וגם הקולקטיבי במעגלי החיים השונים. עד כמה מהדהדים, דברי רבי אלעזר הקפר בפרקי אבות (ד', כ"א): "הקנאה והתאוה והכבוד, מוציאין את האדם מן העולם". ובדברי החכם באדם בשיר השירים (ח', י'): "קשה כשאול קנאה, רשפיה רשפי אש שלהבתיה". ובמשלי (י"ד, ל'): "ורקב עצמות קנאה".

הקנאה נוכחת במרחבי חיינו השונים. תיעולה למסלול חיובי או שלילי, מסורה רק בידי בני אדם. בתפילה הנאמרת על ידינו כל בוקר, בסיומה של תפילת שמונה עשרה אנו מבקשים "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו, שלא תעלה קנאת אדם  עליי ולא קנאתי על אחרים".

לצערנו, הקנאה השלילית עלולה להביא לסכסוכים במשפחה, הרבה פעמים כתוצאה מטעויות אסטרטגיות של הורים בחלוקת משאביהם לילדיהם באופן לא שוויוני. כך גם בכיתה בבית ספר, בקנאה בין תלמידים, כתוצאה מהעדפה מוחצנת של מורה לתלמיד מסוים ביחס לשאר התלמידים. כך גם במקום  עבודה, בקנאה בין עובדים, כתוצאה ממנהל שמפלה לטובה עובד זה או אחר, ביחס לעובדים האחרים. כל אלו מביאים לפירוקן של רקמות אנושיות של משפחה, אחים וחברים. שהרי כולנו בני אדם פגיעים ובעלי רגשות אנושיים.

אחד השירים היותר אהובים עליי הוא השיר "ירדה לנו השבת". מילותיו של יהושע רבינוב ולחנו של דוד זהבי (1946) משרים בעולמנו, עם כניסת השבת, אוירה של רוגע ורגישות המונעים כל קנאה. לכולם יש מקום, כל אחד מפרגן לשני. ממש אידיליה בעת ירידת השבת הקדושה: "יָרְדָה הַשַּׁבָּת אֶל בִּקְעַת גִּנּוֹסָר, וְנִיחוֹחַ עַתִּיק בְּשׁוּלֶיהָ… נָשְׁקָה הַשַּׁבָּת לְרֹאשׁוֹ שֶׁל הַבְּרוֹשׁ, לָאֵזוֹב שֶׁבַּסֶּלַע נָשָׁקָה. וַיְּהִי הַדַּרְדַּר לְשַׁרְבִיט שֶׁל מַלְכוּת עַל רָמוֹת דְּמָמָה מְרוֹנֶנֶת. יִמְשֹׁךְ אָז הַתּוֹר בְּקוֹלוֹ הַמָּתוֹק חֶמְדַּת כִּסּוּפִין מְעַדֶּנֶת… וְהָיְתָה הָעֶדְנָה בְּבִקְעַת גִּנּוֹסָר לְנִשְׁמַת עִבְרִיּוּת נֶאֱצֶלֶת".

כוחה של השבת ונשמתה היתירה מסלקת כל קנאה בין יצירותיו של הקב"ה בעולמנו. השבת מעניקה תשומת לב מלאה לכולם, לברוש, לאזוב, לדרדר ולתור.

שבת שלום ומבורך.

ד"ר זאב ווה פרידמן

ד"ר זאב ווה פרידמן

מנכ"ל המרכז הישראלי לאפוטרופסות – הקרן לטיפול בחסויים. לשעבר, מנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו. בשנת 2008 נבחר ד"ר זאב פרידמן כמנכ"ל המרכז הישראלי לאפוטרופסות – הקרן לטיפול בחסויים. ד"ר פרידמן בוגר תואר ראשון במינהל חינוכי ופסיכולוגיה באוניברסיטת בר-אילן; תואר מוסמך (M.S.W) בעבודה סוציאלית, מינהל ותכנון חברתי מטעם אוניברסיטת בר-אילן. תואר שלישי Ph.D במדעי החברה, באוניברסיטת תל-אביב. עבודת הדוקטורט שלו עוסקת בפיתוח מודל תיאורטי ויישומי של הגורמים המקדמים והמעכבים תהליך יישומו של מיזוג ארגוני במגזר הציבורי בכלל ובשירותים החברתיים בפרט.
לתגובות

אולי יעניין אותך גם

הרב זאב קרוב ז"ל. צילום מסך

הרב זאב קרוב הלך לעולמו

ברוך דיין האמת: הרב זאב קרוב נפטר הבוקר (ד') לאחר מאבק ממושך במחלה קשה. הרב קרוב הוא אביו של אהרון קרוב, הפצוע הקשה ביותר במבצע "עופרת יצוקה"