דף הבית > התוכניות שלנו > הרמב"ם היומי > הרמב"ם היומי – הלכות תפילה, פרק ו'

הרמב"ם היומי – הלכות תפילה, פרק ו'

אי אפשר להיות חלק מקבוצה, ופשוט "לא לספור" את שאר השותפים בה חוץ ממך. לכן הגמרא מספרת שכשרבי עקיבא היה מתפלל בציבור, הוא היה משתדל לקצר בתפילתו, כדי לא להטריח את שאר האנשים לחכות לו, אבל כשהוא היה מתפלל ביחידות, הוא היה מרבה ומאריך בתחנונים ובכריעות והשתחוויות, עד שבסיום תפילת העמידה הוא היה ניצב במקום אחר לגמרי, בחדר שבו התפלל, בלי ששם לב שזז ממקומו הראשון.

בעקבות הסיפור הזה פוסק הרמב"ם להלכה שכשאדם מתפלל בציבור, עליו לדאוג שלא להאריך באופן כזה שיצטרכו להמתין לו. רבי יוסף קארו מוסיף וכותב בשולחן ערוך ששליח ציבור שמתחזן ומסלסל בקולו, אם הוא עושה את זה לכבוד אלוקים זה דבר ראוי, אבל אם זה סוג של "שוויץ", זה מכוער וצריך להימנע מכך.

על הרבי מקוצק, שהיה איש אמת חד ותקיף, כזה שלא אהב הצגות ולא היה יכול לסבול חוסר אותנטיות, מסופר שלא אהב חזנים שהאריכו בסלסולים בפיוטי הימים הנוראים. היה לרבי מקוצק חזן קבוע, שהיה מקצר בתפילתו. באחת השנים פרצה שריפה בקוצק וביתו של החזן נשרף לחלוטין. הגיע החזן לרבי וסיפר מה קרה. השיב לו הרבי ואמר לו – "זה בגלל שכשהגעת בפיוט 'ונתנה תוקף' למילים 'מי באש' סלסלת באריכות…




jQuery('.shareTochnitIcon').click(function(){ jQuery(this).siblings().toggleClass('hideInDesktop'); jQuery(this).siblings().toggleClass('hideInMobile'); });