דף הבית > התוכניות שלנו > הרמב"ם היומי > הרמב"ם היומי – הלכות תפילה, פרק ד'

הרמב"ם היומי – הלכות תפילה, פרק ד'

"אני צריך להגיד תודה לראש שלי", כך אומר אחד מחכמי התלמוד הירושלמי. ועל מה? "על זה שכשאני מתפלל, ומגיע הקטע בתפילה שבו צריך להשתחוות, הראש שלי מתכופף להשתחוות מעצמו".

ייתכן שיש באמירה התמוהה הזאת משהו מעט ציני ואולי אפילו מריר. אנחנו מכירים את עצמנו, ויודעים כמה דברים אנחנו עושים על אוטומט. לפעמים אלה הדברים הכי חשובים בחיים. ככה יוצא שתפילה, שאמורה להיות מפגש קרוב ואינטימי עם הבורא, הופכת לפעמים למלמול תוך כדי מחשבות על דברים אחרים לגמרי.

הרמב"ם אומר לכאורה דברים מפורשים מאוד – "כל תפילה שאינה בכוונה אינה תפילה, ואם התפלל בלא כוונה חוזר ומתפלל בכוונה". רק שמנגד, באחד הפרקים הבאים מציין הרמב"ם שגם אם כיוון המתפלל בברכה הראשונה של התפילה, די בכך. האם אין כאן סתירה?

לא. אחד מגדולי ישראל הסביר שתשומת לב למילים עצמן נדרשת לכל הפחות בברכה הראשונה. אם לא התכוונו לפירוש המילים בשאר הברכות, זה לא מוצלח, אבל זאת עדיין תפילה. הכוונה שעליה אומר הרמב"ם בפרק שלנו שבלעדיה התפילה כלל איננה תפילה היא תחושת ההתייצבות בפני אלוקים. הכוונה הזאת חייבת ללוות את התפילה כולה, וממילא אנחנו לומדים מכך, שתחושת הקשר עם אלוקים היא היסוד המשמעותי ביותר של התפילה.




jQuery('.shareTochnitIcon').click(function(){ jQuery(this).siblings().toggleClass('hideInDesktop'); jQuery(this).siblings().toggleClass('hideInMobile'); });