מבזקים
דף הבית > התוכניות שלנו > הרמב"ם היומי > הרמב"ם היומי – הלכות מילה, פרק א'

הרמב"ם היומי – הלכות מילה, פרק א'

באחד הימים עמד דוד המלך בבית המרחץ, כך מספרים חז"ל, ונבהל. הוא חשב לעצמו – אני עומד כאן בלי בגדים, בלי ציצית ובלי תפילין, במקום שבו אסור לומר ואפילו לחשוב דברי תורה. עם איזה מצווה נשארתי? מה הקשר שלי לאלוקים כשאני כך?

אבל אחרי רגע הוא נרגע. הוא נזכר בברית המילה. הוא נזכר שבגוף שלו חקוקה אחת המצוות החשובות ביותר, ונמצאת שם תמיד, גם כששום מצווה אחרת לא נוכחת בחייו.

זה חלק מהמשמעות העמוקה של ברית המילה, שהיא מצווה בבשר ובגוף, מצווה שמלווה אותנו מיום היותנו בני שמונה ימים בלבד. ברית המילה מזכירה לנו שהיהדות שלנו מחוברת אלינו ברובד עמוק יותר מכל המעשים והבחירות שלנו.

למעשה, חז"ל אומרים שאם מישהו נודר שלא לקבל טובות הנאה מ"ערלים" בכל זאת מותר לו לקבל טובות מיהודים ערלים, ואילו אם מישהו נודר שלא ליהנות מ"נימולים", מותר לו ליהנות מגויים שעברו ברית מילה. זה מפני ש"ערלים" הוא כינוי כללי לגויים, גם אם נימולו, ו"נימולים" הוא כינוי כללי ליהודים, גם אם בפועל הם ערלים. רבי צדוק הכהן מלובלין אומר שמכאן רואים, שברית המילה והחיבור לאלוקים, הם חלק מהמהות שלנו, עד שאפילו יהודי שלא נימול בפועל, נקרא מהול מבחינות מסוימות.