מבזקים
דף הבית > התוכניות שלנו > הרמב"ם היומי > הרמב"ם היומי – הלכות ברכות, פרק יא'

הרמב"ם היומי – הלכות ברכות, פרק יא'

כל ברכה פותחת במילה 'ברוך' אומר הרמב"ם בתחילת הפרק שלנו, וזה אולי נשמע טריוויאלי, אבל אם נחשוב נשים לב שזה לא פשוט בכלל. את מי בדיוק מברכים? את אלוקים, לא? נו, האם הוא זקוק לברכות שלנו? האם בכלל ניתן לברך אותו? הרי הוא זה שמברך אותנו, ולא להפך.

נכון, ובהתאם לכך הציעו גדולי ישראל הסברים שונים למשמעות הברכה, שמגלים רבדים שונים של עומק.

ברובד הפשוט ביותר משמעות התואר 'ברוך' דומה לתואר 'רחום' או 'חנון'. אמנם 'שבור' הוא מי ששברו אותו, אבל 'רחום' איננו מי שמרחמים עליו, אלא להפך, מי שמרחם. כך גם 'ברוך' הוא זה שמברך. כשאנחנו אומרים 'ברוך אתה ה" אנחנו מתכוונים להעיד שה' הוא מקור הברכה, והוא זה שמשפיע לנו טוב.

אבל חכמי הסוד ותורת הקבלה לימדו שיש בלשון הזאת משמעות עמוקה נוספת. התלמוד מספר כיצד כביכול ביקש אלוקים מאחד מן החכמים שיברך אותו. למה הכוונה? אלוקים ודאי לא זקוק לברכות שלנו, אבל הוא מבקש שניקח חלק בהשפעת הטוב שלו בעולם. מגדלי גפנים לפעמים לוקחים את אחת הזמורות, ענפי הגפן, ונועצים אותה באדמה, כך שהיא מכה שורש ומצמיחה גפן חדשה. הפעולה הזאת נקראת 'הברכה'. גם הבְּרכה לאלוקים היא מין הברכה (ללא דגש בב') שכזאת – חיבור הטוב האלוקי לעולם, כך שיפרה וירבה.