מגילת תהילים הגדולה. מתחתיה מופיע קטע מפסוק א' של פרק קמ"ז שנחשף עתה במחקר. צילום: שי הלוי, הספרייה המקוונת של מגילות מדבר יהודה ע"ש ליאון לוי

 

תגלית: טכנולוגית צילום מתקדמת, שפותחה במיוחד עבור מגילות מדבר יהודה ומשמשת את מעבדות המגילות ברשות העתיקות, חשפה סימני כתב שלא ניתן היה לראותם עד כה.

בשנות ה-50 של המאה ה-20, במערות שליד קומראן, גילו חוקרים ובדואים עשרות אלפי קטעי קלף ופפירוס שנכתבו לפני 2,000 שנה, והיו שייכים לכ-1,000 כתבי-יד. מפאת גודלם ומצבם השימורי הרעוע, חלק מקטעים קטנים אלה הונחו בקופסאות ללא מיון ופיענוח.

לאחרונה, כחלק מפרויקט הדיגיטציה של המגילות, נערכו בדיקות מדגמיות בקופסאות אלה. הבדיקות העלו, כי על אף שהעין אינה רואה סימנים, הרי שציוד הצילום החדשני שבשימוש פרויקט הדיגיטציה, מזהה אותם. זיהוי סימני הכתב מספק מידע חדש בחקר חלק מהמגילות, ויתכן אפילו, שאחד מהקטעים מרמז על קיומה של מגילה שלא הייתה מוכרת עד כה.

קטע מתוך מגילת דברים ממערה לאחר צילום באינפרא אדום. צילום: שי הלוי, רשות העתיקות

 

המחקר הוצג הערב (ג'), במוזיאון ישראל, בכנס הבינלאומי "70 למגילות הגנוזות: "במדבר פנו דרך". הכנס מנוהל בשיתוף פעולה בין מרכז אוריון לחקר מגילות מדבר יהודה באוניברסיטה העברית, רשות העתיקות, היכל הספר במוזיאון ישראל, אוניברסיטת וינה ואוניברסיטת ניו-יורק.

פרויקט הדיגיטציה של יחידת מפעלי מגילות מדבר יהודה של רשות העתיקות הוקם כדי לעקוב אחר מצב שימורה של אחת התגליות הארכיאולוגיות החשובות של המאה ה-20, ולהנגיש אותה לציבור באיכות מיטבית. קטעי המגילות מתועדים באמצעי צילום יעודיים ומשוכללים, שפותחו על בסיס טכנולוגיה שפותחה במקור בנאס"א. הכתב נחשף לאחר שאורן איבלמן, חוקר יחידת המגילות של רשות העתיקות ודוקטורנט באוניברסיטה העברית בירושלים, ביצע בדיקה ראשונית לכמה עשרות קטעים ממערה הסמוכה לקומראן, המכונה "מערה 11". למרבה ההתרגשות, הבדיקה  חשפה על פני השטח סימני כתב בחלק גדול מהקטעים – סימנים שאינם ניתנים לזיהוי בעין. בתום מחקר מעמיק, המתפרסם היום, הצליח אורן לפענח את הכתב, ואף לזהות את כתבי היד שאליהם, כנראה, שייכים חלק מהקטעים החדשים.

שימור מגילה. צילום: שי הלוי, רשות העתיקות

 

אמנם, בקטעים קטנים אלה שרדו רק מספר אותיות, אך בחלק מהמקרים זה היה מספיק כדי לשחזר את הטקסט ולשייך אותו לכתב היד המתאים. החוקרים מציינים, כי מפאת גודלם ומצבם השימורי של הקטעים, זיהוי הטקסטים הוא בסבירות גבוהה, אך לא מוחלטת.