No Tag To Print

תיפלה ליד הים. אילוסטרציה. לא צולם בחג. צילום: פלאש 90

שמונה דברים שלא ידעתם על המנהג הכי מיוחד בחג

מה מקורו של מנהג התשליך ואיך ניתן לקיים אותו בבידוד?

  • עיקרו של המנהג הוא  קריאת פסוקים שמבטאים את רחמי הקב"ה וסליחתו: "מִי אֵ-ל כָּמוֹךָ, נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע, לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ, כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא. יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ, יִכְבֹּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ, וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם. תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם" על פי תורת הסוד, פסוקים אלו מכילים משמעות עמוקה מאד ומרומזות בהם "שלוש עשרה מידות הרחמים", שיש להן כוח לעורר את רחמיו של אלוקים למחול על כל העוונות.
  • המנהג לרוקן את הכיסים, מהווה סימן לחטאים אותם אנו משליכים מאיתנו, אך אין זה עיקרו של המנהג, אך בכל זאת התקבל מאוד.
  • כבר לפני למעלה מאלף שנה יש עדות על מנהג הדומה למנהג התשליך. ע"פ המנהג הקדום, בתחילת חודש אלול היו מגדלים עציץ עבור כל אחד מבני הבית, ובערב ראש השנה היו משליכים את העציץ לנהר ואומרים "זה חליפתי וזה תמורתי".
  • מקור התשליך המקובל כיום הוא בקהילות אשכנז, ונראה שמקורו בסביבות המאה ה-15. מאוחר יותר התקבל המנהג כמעט בכל הקהילות הספרדיות בהשפעת רבי חיים ויטאל, תלמיד האר"י, ששיבח את המנהג.
  • נהוג ללכת למקום בו ישנם דגים, אך אין זה חובה. לא בגלל שהדגים אוכלים את החטאים כפי שישי מי שחושב, אלא משום שבני ישראל נמשלו לדגים – כמו שהדגים נשפטים על ידי הדייג ורשתו, כך נשפטים בני ישראל בראש השנה על ידי אלוהים. כמו כן, דגים מהווים סימן ברכה ש'אין עין הרע שולטת בהם', ואף נהוג לברך  'שיפרו וירבו כדגים'.
  • ניתן לומר את הנוסח גם ליד ברז רגיל. בשנה הזו בעקבות הסגר שיחול בערב חג, רבים יקיימו את המנהג בצורה זו.
ברז מים. קרדיט: ללא
  • בקרב יהודי כורדיסטן היה מנהג לקפוץ למים עם הבגדים, לאחר אמירת התשליך. חלקם הסתפקו באמירת התשליך כשהם עומדים על רפסודות בנהר כאבור.
  • במקרה בו החג הראשון חל בשבת, כמו בחג הקרוב, בחלק מהקהילות, האשכנזיות בעיקר, נהוג לדחות את המנהג ליום השני של החג. סיבת הדחייה – החשש שמא האנשים יטלטל את סידורי התפילה מחוץ לעירוב. דבר האסור בשבת אך מותר בחג.

 

It is not Android