מעולם לא ידעה הציבוריות הישראלית התנגשות איתנים כל כך גדולה, בין מערכת המשפט לנבחרי הציבור כשם שאנו עדים לה היום. היו מחלוקות ועימותים מתוקשרים. אף נולדו מטבעות לשון, כמו “כנופית שלטון החוק” שתבע רובי רבלין, או הביטוי “אקדח על השולחן” שנשיאת העליון דאז מרים נאור השתמשה להרתיע את שרת המשפטים איילת שקד. אבל מה שקורה פה היום עוד לא נראה במחוזותינו.
מול ההצגה הכי טובה בעיר, יושב הציבור הכללי ומנסה לגבש דעה. לא בדבר אמונו במערכת המשפט, שכן לפי הסקרים האחרונים נראה שהקרב הזה הוכרע נגדה, אלא בשאלה “האם לעמוד מהצד או לקחת חלק במחאה המתגברת נגד התנהלות הגורמים המשפטיים?”
ההצדקות להימנע מהשמעת קול זעקה קשורות בעיקר לאופי השחקנים ויש בהן יסוד של הגיון.
אומר המתלבט “הרי ביבי היה זה שמינה את ניצן למשרת פרקליט המדינה.” על אפם וחמתם של אנשי ימין רבים אשר זכרו עד כמה התנכל להתיישבות ביו”ש ודיכא ללא רחם את זכות ההתאגדות וההפגנה של מתנגדי הגירוש מגוש קטיף.
אומר המתלבט “כיצד יכול עכשיו נתניהו, שהתגאה בכך שסיכל עשרות הצעות חוק לאיזון כוחם של בג”צ והפרקליטות, לקרוא להצלה רק מפני שאותה מערכת הפנתה כעת את חרבה נגדו?”
ומה לגבי שר המשפטים אמיר אוחנה? הייתכן שהשר נמרץ כל כך ולו רק במטרה לגרוף קולות רבים יותר בפריימריז הקרובים? אולי השר שש אילי קרב רק כדי לשפר את מעמדו הציבורי? ומה עם הממלכתיות? בכל זאת, מדובר בשר משפטים, אז מדוע תבע את המושג “פרקליטות שבתוך הפרקליטות”, הרי הוא לא טוקבקיסט. האם האיש הזה ראוי בכלל לעזרתי? בשביל השניים האלה אלך להפגין?
אז התשובה הנכונה לכל השאלות הללו היא- “כן”. בוודאי שחובתו של כל אזרח שוחר חוק ואוהב את ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית לצאת ולהפגין, לקחת חלק בבלימת ההשתוללות חסרת הרסן של הרשות השופטת. זה לא “ביבי ולא אוחנה”, טמבל. זה אתה. אתה נלחם כאן למען עצמך.
אזרח שרוצה לחיות במדינה דמוקרטית, או לכל הפחות במדינה מתוקנת, לא יכול לשתוק כאשר לנגד עיניו מתגבשת שכבה עליונה לניהול מדינה הניצבת מעל נבחרי העם, ושעומדת על כך שרק על פיה יישק דבר. זו אינה הפיכה שיפוטית, אלא הפיכה משטרית של ממש.
איך הגענו למצב שהיועץ המשפטי לממשלה, כשמו כן הוא- יועץ, קובע לשר הממונה את מי מותר למנות ואת מי לא, למרות שהשר עשה הכול לפי החוק. ועוד עומד היועמ”ש על כך שיש למנות לתפקיד רק את מי שהוא-הוא, חושב שיש למנות. וכשהסוגיה עולה לבג”ץ, דקה לפני כניסת מועמדת השר לתפקיד, מוציא שופט עליון צו ארעי בהול לסיכול המינוי. למרות עשרות סיבות שבגינן היה עליו לפסול עצמו לחלוטין מטיפול בסוגיה. למשל העובדה השולית הזו שהשופט מזוז קשרי חברות עם מועמדו של היועמ”ש לתפקיד, שדעתו הידועה על השר היא ממילא שלילית שכן כינה אותו לו “מציק ומטריד”.
מי חלם על כך ששופטי בג”ץ יראו לנכון לדון בשאלה האם נתניהו יוכל להרכיב ממשלה? והרי זה מה שיקרה ביום שלישי הקרוב. כאשר ידוע לכל שמדובר בדיון תיאורטי בלבד, הרי הבחירות לא התקיימו עדין. אז ניחא הקביעה השערורייתית “הכול שפיט” וניחא לקבוע שאין למילה בחוזה שום משמעות, אלא לאחר שזו פורשה על ידי שופט, כעת גם העתיד הקונספרטיבי הופך לשפיט? ואולי כל הסימפוזיון הזה, נקבע במטרה אחרת והיא לפגוע בסיכויו של נתניהו להיבחר מלכתחילה. הרי מי ירצה לבחור באדם שמועצת השופטים העליונה פסלה מראש?
טמבל! על זה אתה לא רוצה למחות? שודדים לך את הדמוקרטיה לאור היום, ואתה מתחבט אם לזעוק זעקת שבר רק בגלל שביבי זה ביבי ובגלל שאוחנה הוא אוחנה?
וכך תילקח הדמוקרטיה ממך ומילדיך. השלב הבא זה גם לקחת מכם את זהותה היהודית-לאומית של המדינה. כבר נקבע לכך תאריך. שכן ביוני הקרוב יתקיים דיון בבג”ץ בשאלה אם חוק יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי הוא חוקתי.
הציונות נשמטת מתחת לרגליך ואתה מדבר על ביבי ואוחנה, טמבל.

, יו”ר תנועת “

אלדר ממן

אלדר ממן


רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו לקבוצת וואטסאפ או טלגרם שלנו.