עו”ד דותן לינדנברג

מכיוון שהנזקים שהילד עלול לסבול מהם בהעדר אבחנה הינם גדולים ומשמעותיים, כאשר מתקבלת תביעה בגין רשלנות רפואית בהריון, סכומי הפיצויים יכולים להאמיר לכדי מיליוני שקלים.

אך האם בכל מקרה שבו יוכח שהרופאים לא אבחנו את המומים המולדים, או אבחנו ולא סיפקו את המידע הקריטי להורים בזמן, מדובר בהכרח ברשלנות רפואית המצדיקה פיצוי? ובכן, התשובה מורכבת יותר. “הפיצוי לנפגעים מרשלנות רפואית”, מסביר עו”ד דותן לינדנברג, בעל משרד עורכי דין מוביל העוסק מזה כ-20 שנה בייצוג נפגעי רשלנות רפואית, “תלוי גם בקשר סיבתי בין הרשלנות לנזק”.

עו”ד לינדנברג מדגיש כי בתביעות המוגשות על ידי הורים המשתייכים לציבורים שאינם מאמינים בביצוע הפלה (בין אם מתוך אמונה דתית ובין אם מתוך אמונה אישית), יכולה להישמע כנגדם טענת הגנה לפיה גם אם הם היו יודעים על המומים בעובר, הם לא היו מפסיקים את ההיריון בשל תפיסת עולמם. כיצד בתי המשפט מתייחסים לסוגיה זו? עו”ד לינדנברג מסביר את עיקרי הדברים (ונותן דוגמאות).

“השאלה האם ההורים היו מחליטים להפסיק את ההיריון במידה שהם היו יודעים על המומים בעובר היא מבחינה משפטית שאלת הקשר הסיבתי”, הוא אומר, “עוולת הרשלנות, הקבועה בסעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין, קובעת באופן מפורש שחייב להתקיים קשר סיבתי בין הנזק לרשלנות. כאשר הנתבעים מוכיחים שההורים לא היו מבצעים הפלה בשל אופיים הספציפי, עלולה להישמט הקרקע מתחת לרגליהם בבקשתם לפיצוי”.

דחיית תביעה בטענה שהיולדת החרדית “לא הייתה מבצעת הפלה”

עו”ד לינדנברג מביא לדוגמה פסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי בספטמבר 2010 (ת”א 5193-11-07), ובמסגרתו בית המשפט דחה תביעה בגין רשלנות רפואית באבחון תסמונת דאון. זאת לאחר שנקבע כי הקשר הסיבתי בין הרשלנות לנזק נותק מכך שסביר להניח שהאישה, המשתייכת לעדה החרדית (זרם חב”ד), לא הייתה מבצעת הפלה.

“עם זאת”, מציין עו”ד לינדנברג, “לצד קביעתו שהקשר הסיבתי נותק, בית המשפט הדגיש שלא מדובר בפסיקה הנוגעת לכל הנשים כולן, ואף לא לכל הנשים הדתיות והחרדיות כולן. בית המשפט הגיע למסקנתו לאחר שעמד על נסיבות המקרה הספציפיות, שמע מספר לא קטן של מומחים, התייחס לבדיקות פוליגרף שנערכו לאישה ולרופא המלווה, עקב אחר עדויות האישה בזמן אמת ובזמן המשפט, והגיע לכדי מסקנה כי הפלה לא הייתה באה בחשבון”.

קבלת תביעה למרות השתייכות למגזר החרדי

לעומת זאת, מציין עו”ד לינדנברג, ניתן למצוא גם פסקי דין הפוכים שביקשו להימנע מלקשור אמונה דתית עם שאלה רטרואקטיבית בדבר הפלה כן או לא. “למשל, בית המשפט המחוזי בירושלים הגיע במקרה אחר לתוצאה שונה שבה נקבעו פיצויים ליולדת בגין רשלנות רפואית בהריון, למרות שהאישה משתייכת למגזר החרדי”, אומר לינדנברג.

במקרה הנ”ל (ת”א 3198/01), בית המשפט קבע כי אין זה ראוי בכל תיק מסוג זה לבחון את דתה ואמונתה של היולדת. בפסק הדין נקבע כי גישה כאמור עלולה להפוך את התיק לדיון תיאולוגי, אשר יש בו כדי לסטות מהמדיניות המשפטית הנדרשת והראויה.

אולם גם כאן, בית המשפט הגיע למסקנתו לפי נסיבות המקרה הספציפי. אמנם דובר על יולדת חרדית, אך כזו שלאור אופייה ועדותיה, שהראו שהיא – כלשון בית המשפט – “אינה חרדית טיפוסית”, היה אפשר להניח שהייתה מבצעת הפלה.

“בפסק הדין הנ”ל, אשר ניתן על ידי כב’ השופט משה דרורי, קיבלנו דוגמה טובה לרציונל שמאחורי החלשת הממד הדתי והגישה לגבי הפלות אל מול ניתוק הקשר הסיבתי בדיני נזיקין”, אומר עו”ד לינדנברג, “כב’ השופט דרורי תיאר בפסק דינו מקרה דמיוני שבו שוכבות במחלקת יולדות מספר נשים אשר עובריהן סובלים מאותו מום קשה שלא התגלה בהיריון. אחת יהודייה-חילונית, אחת יהודייה חרדית, אחת יהודייה דתייה, אחת מוסלמית ואחת נוצרית”.

“האם ייתכן, שואל השופט דרורי בפסק דינו, שבעוד שהפיצויים ליהודייה החילונית הינם וודאיים, הפיצויים לכל אחת מהנשים האחרות יהיו לפי טווח האמונה שלהן? מדובר כמובן בשאלה רטורית שהתשובה עליה, לפי השופט, היא לא. כלומר, אין זה מתפקידו של בית המשפט לבדוק בכל תיק ותיק את פרטי הדינים בדתות השונות, על הזרמים בהן, ובנסיבות אותו המום”.

עו”ד לינדנברג מפנה גם לפסק דין נוסף אשר ניתן לאחרונה, באוגוסט 2017, ובו התקבלה תוצאה ברוח דומה. “מדובר בפסק דין שעסק ברשלנות רפואית בהפריה חוץ גופית”, אומר עו”ד לידנברג, “ההורים ניסו להיכנס להריון במשך כשנתיים וחצי, והופנו בסופו של היום לטיפולי הפרה חוץ גופית. באחד הניסיונות האישה הרתה עם שלישייה והומלץ לה לבצע דילול עוברים בכדי להימנע מהריון מרובה עוברים שהינו בסיכון. האישה התייעצה עם רב וההורים סירבו לדילול. בסופו של היום נולדו להורים שלושה ילדים אשר אחד מהם נכה מבחינה קוגנטיבית ומוטורית בשיעור של 100%”.

עו”ד לינדנברג מציין כי בית המשפט קיבל את התביעה מכמה סיבות. ראשית, נקבע כי הרופאים התרשלו בכך שהם החזירו לרחמה של היולדת שלושה עוברים מבלי להסביר לה את הסיכונים הכרוכים בכך. קרי, הסיכונים בנוגע להיריון מרובה עוברים נמסרו רק בשבוע השישי להריון וכאשר התובעים היו במצב של לית ברירה (אינם יכולים לבצע הפלה בשל היותם חרדים).

יתרה מזו, הטיפולים בוצעו בבית חולים בירושלים המתהדר ב”פיקוח רבני” ובתחילת התהליך האישה ובעלה אף התבקשו למלא שאלון בדבר מידת אמונתם וזהות הרב המייעץ להם. דהיינו, בית החולים היה צריך לדעת שהחזרת שלושה עוברים תהיה מעין דרך ללא מוצא שכן במידה ששלושת העוברים ייקלטו, וההיריון יהפוך להיריון בסיכון גבוה, לא יהיה בידי ההורים לעשות דבר.

דוגמאות לסוגיה רחבה הרבה יותר

“המקרים הנ”ל הם דוגמאות לסוגיה רחבה ומורכבת הרבה יותר”, אומר עו”ד לידנבנרג, “הצגתי אותם בכדי להבהיר את המסר המרכזי והחשוב לפיו כל תביעת רשלנות רפואית בהריון נבחנת בסופו של היום לפי נסיבות המקרה. התביעה מושפעת מנסיבותיהם האישיות של ההורים, ולעתים עד לרמה של אמונה דתית. בנוסף ניתן לראות שמכיוון שאנו נתקלים בפסקי דין לכאן ולכאן, קיימת חשיבות לתפיסה של השופט או השופטים אשר יושבים בדין”.

מאמר בשיתוף עורך דין רשלנות רפואית דותן לינדנברג

מערכת ערוץ 20

מערכת ערוץ 20


רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו לקבוצת וואטסאפ או טלגרם שלנו.