מתוך "היום הזה", א'-ה' ב-23:00

ואולי לצד מערכת היחסים העכורה בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לבין התקשורת, צריך להודות שקורים גם כמה דברים טובים. הנה העיסוק המוגבר בנתניהו, בני משפחתו וסביבתו העלים השנה כמעט לחלוטין את מה שקרוי בברנז'ה עונת המלפפונים. יולי-אוגוסט השחונים, בדרך כלל, היו ועודם רווים בכותרות וסיפורים, הרבה זמן אוויר בטלויזיה וברדיו, אינצ'ים למכביר בעיתונים. ביבי מוכר עיתונים. ממש כמו בקריקטורה הזאת שהתפרסמה בעיתון הארץ בסוף השבוע ועומדת היום במרכז מאמר, באותו עיתון שפרסם רזי ברקאי.

עמוס בידרמן (המאייר של הארץ) מייתר מאמרים על בנימין נתניהו. הקריקטורה הערמומית שלו ב"הארץ" ביום שישי האחרון, ובה נתניהו בסרבל כחול של "ישראל היום" מחלק גיליונות של "הארץ" לליכודניקים, כדי שיפנימו מה האויב חושב עליו (כלומר, עליהם), עשתה לי את סוף השבוע. ׁכותב רזי ברקאי. המראיין הותיק מגלי צה"ל מדלג במאמר הזה בקלילות מדהימה מכיסא העיתונאי לכיסא הפסיכולוג ומנסה להסביר באריכות מדוע נתניהו מת לחזור לרחביה – שכונת רחביה כשם קוד לאותה סביבה אלטיסטית  או בלשונו של ברקאי "נתניהו צריך את המתנחלים ואת הפריפריה ואת דוד ביטן ואת מירי רגב ואת "הצל" ואת משפחת אזריה ואת גני התערוכה רק כדי להשתמש בהם".ׁ  ברקאי מדבר על אליטזם – אבל מעיד רק על עצמו. הנה בעיניו הציבור הגדול הזה שמנה בטיעוניו הם בעצם פיונים. חסרי דיעה. כלים על לוח השחמט של נתניהו.

אבל לרזי ברקאי מותר. כי לרזי ברקאי יש, ע"פ עדותו, סנטימנט לנתניהו: "שנובע גם באובדן ששנינו חווינו כששכלנו אח בכור שאהבנו ובסוגריים מסביר ברקאי (יוני מת מוות "ראוי" יותר, אחי צחי נהרג מכדור תועה בתרגיל יעד מבוצר בבית הספר לקצינים, אבל הריק הוא אותו הריק, אם כי הקילומטראז' שנתניהו עשה על יוני תמיד צרם לי)".

שמעתם טוב. "הקילומטרז' שנתניהו עשה על יוני". העובדה שברקאי הוא אח שכול לא הופכת את האמירה הזאת ללגיטימית בשיח על נתניהו. הערות כאלה, הקשורות בשכול האישי של ראש הממשלה היו בעבר אבל הנה הפעם זה בא מפיו של מי שאמור להבין דבר אחד או שניים בכאב, באובדן, ובעיקר באותם כללים מקודשים. במה שלא נוגעים. ושימו לב לניסוח שלו: את הקילומטרז עשה נתניהו על יוני, לא מעובדת היו אח שכול, אלה על יוני, על אחיו. מה נאמר – מפגן של רגישות.

ואי אפשר לסכם את הפרק היומי שבין נתניהו לתקשורת ללא המאמר שפרסם היום אמנון אברמוביץ' ב"ידיעות אחרונות" "ברית המתחזים". אם להשתמש בשפתו של הפסיכולוג ברקאי אז אברמוביץ' לא יודע את נפשו מאז פורסמה ברבים המתיחה שעשה לו הבדרן יוסי וידר. "כאשר ראש הממשלה לוקח הקלטה בידורית ומצמיד אותה לפסייבוק שלו זה סימן, עוד סימן, שהוא איבד עשתונות. שהוא החליט לשבור את כללי המשחק. האם זה אומר שגם לנו העיתונאים מותר להשתגע? האם רשאי עיתונאי לפרסם את שיחותיו עם ביבי – מה הציע, מה ביקש, על מה התחנן?".

אברמוביץ' יוצא מנקודת הנחה כאילו עד עכשיו, עד לפרסום אותה מתיחה בעמוד הפייסבוק של נתניהו הקפידה התקשורת הקפדה יתרה על כללי המשחק ביחסה לראש הממשלה. כאילו אותם כללים שהרגע האשים את נתניהו  בשבירתם – נשמרו טהורים ושלמים עד עכשיו. ואפשר גם לתהות בקול מדוע אברמוביץ' מנכס לעצמו את המקרה בו נשברו הכללים. אולי כל מה שיש כאן זה רק עוד מקרה קלאסי וביטוי למשפט המפורסם והבוטה על המקום ממנו זורחת השמש. אלה שהפעם זכינו לראות את אותה שמש, דווקא ברגעים בהם היא שוקעת.