כדאי לשים לב לשינויים שמתרחשים בחברה הערבית. שיעור הפשיעה הגואה, תחושת חוסר האונים, והניסיונות הכנים של איימן עודה וטיבי לשתף פעולה עם גנץ בממשלת שמאל יבואו לידי ביטוי בבחירות הקרובות בתחילת מארס.
סביר שהפעם הציבור הערבי אכן ינהר לקלפיות ובמספרים שלא ראינו בעבר. הסקר שפורסם אמש שנותן לגוש השמאל-ערבים 60 מנדטים אמור להדליק נורה אדומה אצל כל איש ימין. הרשימה הערבית המשותפת, כך אני מעריך, תתחזק. כחול לבן תשמור על כוחה ואם מפלגת העבודה תחבור למרצ אנחנו עלולים למצוא עצמנו במציאות אחרת, מטרידה מאוד.
רק דמיינו ממשלה עם סתיו שפיר, עופר שלח, יעל גרמן, אבי ניסנקורן ומזהה התהליכים יאיר גולן. תתארו לכם מה רבה תהיה ההשפעה של הח"כים הערבים על ממשלה שתלוייה בהם.
ומה קורה בימין? בוקה ומבולקה. הרב רפי פרץ מתקשה לשדר מנהיגות, וגם אם עוצמה יהודית תחבור לבית היהודי ספק אם הם יצליחו להביא תוצאה משביעת רצון. עדיין לא ברור אם הימין החדש, בראשות בנט הפעם, יצליח לעבור את אחוז החסימה ולהתארגן בתוך זמן קצר למערכת בחירות. ואולי בנט בכלל יזכה לשיריון בליכוד? ואם כך יהיה – מה יעלה בגורלה של איילת שקד?
נתניהו למד את הלקח ממערכת הבחירות האחרונה. הפעם הוא יתמקד ביריביו משמאל ולא בהקטנת המפלגות שמימינו. סביר שלא נשמע שוב את המנטרה לפיה הליכוד חייבת להיות המפלגה הגדולה ביותר כדי להרכיב את הממשלה הבאה. ראינו שזו שטות מוחלטת. תשאלו את גנץ. עדיף לנתניהו שהליכוד ייחלש במעט, אבל שגוש הימין-חרדים יגיע ליעד שנראה כרגע כמעט בלתי אפשרי.
נתניהו, יותר מתמיד, ירצה לשמור על אחדות הגוש שהקים. כל ראשי המפלגות הביעו בו אמון מוחלט ועמדו מאחוריו. הם סירבו לנהל מגעים עם כחול לבן וגם טירפדו כל הצעה מפתה שנשלחה אליהם. נתניהו צריך אותם לצידו מיד עם היוודע תוצאות האמת בשלושה במארס.
נעבור לליכוד. גם שם לא שקט. בשבועיים הקרובים יתעסקו במפלגת השלטון בעיקר בקרבות פנימיים ואחר כך בליקוק הפצעים.
נתניהו מעוניין לנצח את הפריימריז בפער משמעותי. הוא רוצה לזכות ב 65% תמיכה לפחות, כדי להוכיח גם למתחרים מבית, גם לשותפים מגוש הימין וגם לכחול לבן שהוא עדיין המנהיג הבלתי מעורער של הליכוד ושל הימין, למרות כתבי האישום נגדו. נתניהו כבר זנח את הניסיונות להציל אותנו מסבב בחירות שלישי. הוא כרגע ממוקד מטרה – לעצור את הסחף, בעיקר של בכירי הליכוד ברשויות המקומיות, לעברו של גדעון סער.  חלק מרכזי מסדר יומו מוקדש לפגישות ולשיחות עם ראשי ערים ופעילים מרכזיים בליכוד.
אם נתניהו ינצח בדוחק זה עלול להשפיע על סיכויי הגוש להשיג 61 מנדטים. אם סער יפתיע וינצח – כל מערכת הבחירות תיראה אחרת לגמרי ותשליך כמובן על על חלוקת המנדטים.
גם אם נתניהו ינצח ובמספרים יפים, הוא יודע שהליכוד בראשותו מפולג. כבר יש מחנה אחד (לפחות) שרק מחכה להפסד נוסף בקלפיות.
ומילה על קמפיין הבחירות שנתניהו מתכנן. תהיו בטוחים שהוא ייראה שונה ממה שהכרנו. יותר תוקפני וכזה שיתמקד בשחיתות. כן, בשחיתות, אבל כזו שבדרך פלא לא זוכה לכותרות בעיתונים או לחקירת משטרה. קמפיין נתניהו ידבר על פרשת המימד החמישי, של גנץ ואלשייך. על פרשות גבי אשכנזי (ויש כמה כאלה) וגם על התנהלות יאיר לפיד ויש עתיד. הכפפות יוסרו. מן הסתם, הצד השני ישיב אש והנה קיבלנו עוד חודשיים וחצי של ארס והרס.
ומה יש לליברמן להציע לבוחריו? בבחירות האחרונות הוא הבטיח להם שיפעל להקמת ממשלת אחדות חילונית. הוא נכשל. גם הפעם הוא יתמקד בענייני דת ומדינה ויבטיח הרים וגבעות – אבל בהיעדר תשובה ברורה לאיזה גוש הוא משתייך, לימין או לשמאל, למה לנו לתת לו את קולנו? רק מי שחפץ במערכת בחירות נוספת, רביעית, יואיל בטובו להצביע לאדם שהביא אותנו עד הלום.
אלירן טל
כתב בדסק המדיני של ערוץ 20


:עוד באותו נושא