11:44 18/12/2017
דף הבית > אקטואליה וחדשות > קצת על הרבה: מי ינקוט באלימות ביום פינוי עמונה?

קצת על הרבה: מי ינקוט באלימות ביום פינוי עמונה?

התקשורת שוב פתחה בקמפיין הכפשה נגד המתיישבים שעומדים בפני פינוי. כך זה נראה בפעם הקודמת: "פצועים על אלונקות, בכי, צעקות, דם דם דם, ראשים פתוחים"

עשר שנים וחצי עברו מאז הגיעו כוחות משטרה ליישוב עמונה שבבנימין בפעם האחרונה. אז הם המשימה הייתה להרוס תשעה בתים, הפעם הם יגיעו על מנת להרוס את כל היישוב. בשני המקרים בג"ץ מעורב, אך התנהלות הממשלה סביב הפינוי השתנתה בתכלית. זו לא הממשלה שרוצה בפינוי, אך היא זו שנדרשת לבצע אותו.

"אולמרט רוצה מלחמת אחים", נתניהו לא. צילום: נתי שוחט, פלאש 90
"אולמרט רוצה מלחמת אחים", נתניהו לא. צילום: נתי שוחט, פלאש 90

כמו אז, כך גם היום מרבית כלי התקשורת מתכנסים על מנת לתהות על אלימות המתיישבים הפוטנציאלית. כל תושב עמונה שעולה לשידור בתחנות הרדיו נשאל אם הוא מתכוון לפעול באלימות כלפי כוחות הביטחון. כל נציג ציבור שתומך בהתיישבות נדרש לקרוא שלא לנקוט באלימות. עימות שהגיע לטונים גבוהים בין הנהגת המתיישבים ובין אנשי מטה המאבק להצלת עמונה דווח בכלי התקשורת כתגרה אלימה – למרות שזו לא תועדה כלל. זמביש, שהתנחלויות רבות חבות לו את הקמתן, הפך בין רגע לסמל האלימות שצפויה להתפרץ בעמונה. אם הם מעזים להכות אותו, מה יעוללו תושבי עמונה האלימים לכוחות הביטחון?

אך איש אינו מתייחס לכוחות המשטרה. ביום חמישי האחרון התבטא הסמפכ"ל באופן שהזכיר לרבים את ההתנתקות, פצע מדמם בליבו של המחנה הלאומי. "נפעל ברגישות ובנחישות" אמר, והוסיף, כי במידת הצורך "נפעל בנחישות גדולה יותר".

פינוי עמונה ב-2006 היה מופת של "נחישות גדולה יותר". פציעות ראש, ידיים ורגליים שבורות, הטרדות מיניות מצד שוטרים, ואלימות קשה שפגעה גם בנבחרי ציבור. למרות שלפני עשר שנים בעמונה ולפני אחת עשרה שנים בגוש קטיף הציבור שהגיע שילב ידיים בזמן שסולק מביתו, התקשורת עדיין מנסה לשרטט את קלסתרון אלים של המתיישבים.

מופת של נחישות גדולה יותר. צילום: פייר טרדימן, פלאש 90
מופת של נחישות גדולה יותר. צילום: פייר טרדימן, פלאש 90

חשוב להדגיש, המציאות הפוליטית אז אינה כפי שהיא היום. עמונה אז הייתה חלק ממה שנראה כמו שרשרת של פינויים, מדיניים ומשפטיים כאחד. גוש קטיף ויישובי צפון השומרון היו הראשונים ליפול, אחריהם מאחז שדה בועז סמוך לנווה דניאל שבגוש עציון, השוק הסיטונאי בחברון ואחר כך תשעת הבתים הבלתי מאוכלסים בעמונה.

זה היה עידן אחר. ראש הממשלה אריאל שרון נפל למשכב בשל אירוע מוחי ומחליפו אהוד אולמרט שנבחר חודש קודם לכן, ביקש להראות שהוא יכול להיות בולדוזר, ממש כמו אריק. המתווה שורטט על ידי עו"ד טליה ששון, אז ראש המחלקה לתפקידים מיוחדים בפרקליטות המדינה והיום נשיאת הקרן החדשה לישראל. דו"ח המאחזים שלה הוביל את המערכה המשפטית על ההתנחלויות, והמתיישבים, שהיו פצועים וחבולים אחרי ההתנתקות נאבקו בגופם כדי למנוע התנתקות רבתי.

שבועיים וחצי לפני תאריך הפינוי הסופי, שמם של המפונים מוכתם שוב. האם יגיבו על הפינוי באלימות? הנה סיפורים של שלושה ישראלים שהיו שם בעמונה לפני עשר שנים. אולי מהם אפשר יהיה לדלות מידע לגבי האחראי על האלימות בעמונה.

"זה היה הרגע הכי מפחיד בחיים שלי"

אחת לשנה יחיעם אייל עורך מסיבת הודיה קטנה, לזכר הנס שקרה לו בעמונה. פינוי תשעת הבתים כמעט עלו לו בחייו. בשיחה עם ערוץ 20 הוא מספר איך נער בן 15 מגיע למצב בו הוא כמעט מוכה למוות על ידי שוטרים. אייל הוא מה שנקרא 'בוגר ההתנתקות'. הוא לא גר בגוש קטיף, אך הגיע להיאבק ולמחות על הפינוי. "הייתי בגוש קטיף, כפר דרום. זה השפיע עליי מאוד. המשכתי לפינויים קטנים, גם לשדה בועז שבנווה דניאל. לפינוי בשוק בחברון לא הלכתי, אמרו שיהיה אלים מדי", אומר אייל בצחוק מר.

"זה בער אז, הייתה אווירה שחייבים למנוע את הפינוי", הוא מתאר.  לעמונה הוא הגיע בחסות חבר שגר ביישוב הסמוך עפרה באמצע הלילה. הכוחות, מספר אייל, החלו להגיע בבוקר. "הלכתי עם קבוצה קטנה לנסות לעצור אותם. היינו אולי עשרים אנשים, כוחות מג"ב גדולים הגיעו מולנו, ממש בעלייה לעמונה. שם חטפתי מכות מהמג"בניקים, אני זוכר שקראו להם מג"ב קצרין, כי אמרו להם "מג"ב קצרין – תפסו אותם", הם באו והכניסו לנו מכות. אלות מעץ וקתות רובים".

"הרגע הכי מפחיד בחיים שלי". צילום: פייר טרדימן, פלאש 90
"הרגע הכי מפחיד בחיים שלי". צילום: פייר טרדימן, פלאש 90

בשלב הזה, לפתע, הפינוי נעצר. השופט אליקים רובינשטיין, ששימש באותה עת שופט תורן, חשש מהתדרדרות הפינוי לעימותים אלימים והחליט להקפיא זמנית את פעולת ההרס. "הכריזו על הפסקה כי בית המשפט דן אם לקבל את העתירה של הרב חנן פורת. עצרו הכול", מספר אייל. אחרי שמג"ב קצרין פינו אותו, הוא חזר אל עמונה. אחרי זמן מה, התקבלה ההודעה כי העתירה נדחית. הכוחות שבו לשטח להמשיך בפינוי.

בתוך המהומה, אייל איבד את חבירו והמשיך לעבר אחד הבתים שעמדו בפני הריסה. "עליתי על גג בית מספר 7 (מתוך תשעה), רק כי ידעתי איך עולים אליו, אבל לא הכרתי אף אחד שם. מהרגע הזה הפכתי לצופה", הוא מספר.

המראות שראה הנער נחקקו בזכרונו כנראה לנצח. "הם נכנסו לבית סוסים עם רוכבים עם אלות ביד וסוסים עם קצף בפה. זה היה הרגע שהכי פחדתי בחיים שלי".

"בדרך איבדתי דופק"

מאמצי השוטרים להוריד את הנערים מגגות הבתים נמשכו. "הביאו מולנו מכת"זית – (מעין צינור מים צבועים באמצעותו השוטרים פינו את המוחים – ע"ל). במקביל, השוטרים עלו לבית 9 ובית 8. אחרי שסיימו איתם באו אלינו. הם ניסו לעלות עם הסולם וניסינו לעצור אותם. הרימו אותם עם כף טרקטור. התיישבנו בסגנון גוש קטיף".

למי שלא זוכר, בגוש קטיף ישבו המפונים על הרצפה עם ידיים שלובות אלו אל אלו. הם לא הרימו יד ולא תקפו את השוטרים, רק נאחזו זה בזה במאמץ להקשות על הכוחות המפנים. זו אחת הסיבות בגללן התמונה הנצורה בתודעה הציבורית היא שירת הנערות בבית הכנסת בנווה-דקלים, ולא מראות אלימים. למרבה הצער, אייל לא הספיק להצטופף יחד עם המוחים ונאלץ לשבת על השורות, מה שהכריע את עתידו. "אחד היכה אותי בקת הפוכה", מספר אייל. "הגנתי על עצמי עם היד, אבל לא היו סימנים עליה. אני זוכר קיבלתי מכה אחת, אבל היו שלוש סימנים בראש".

יחיעם אייל. (באדיבות המצולם)
אייל. "היו שלושה סימנים בראש". (באדיבות המצולם)

המפגינים הבחינו כי אייל נפצע ומדמם מראשו ומיהרו להזעיק עזרה. השוטרים שהיו על הגג אפשרו לכוחות ההצלה להוריד אותו מהגג באמצעות כף השופל שהעלתה אותם. אייל הגיע לאוהל מטה בנימין שהוסב לאוהל פצועים. "רצו להעלות אותי על נט"ן (ניידת טיפול נמרץ – ע"ל) ורצו לפנות אותי, אבל לפני שיצאנו, העלו מישהו אחר, כי חשבו שהוא פצוע קשה יותר. בסופו של דבר עליתי על אמבולנס וכשיצאנו מעפרה, איבדתי הכרה".

מצבו של אייל התדרדר כשבעקבות המכה הוא חווה התקף אפילפסיה באמבולנס. במהלך הנסיעה לבית החולים בירושלים הוא הועבר לאמבולנס אחר ושם החמיר מצבו. אייל איבד את ההכרה ובעקבות המכה הוא חווה התקף אפילפסיה באמבולנס. הוא הפסיק לנשום, הדופק שלו פסק והוא הוגדר כמת קליני. "רצו לפנות אותי להר הצופים, אבל בדרך איבדתי דופק. עשו לי החייאה באמבולנס", מספר אייל.

הרופאים במחלקת הטראומה בבית החולים הדסה עין כרם נאבקו כדי לייצב את מצבו, ולאחר זמן קצר הוא חזר לנשום בכוחות עצמו והדופק שלו חזר לפעום. "הייתי מורדם ומונשם, חסר הכרה. באמצע הלילה, התעוררתי ושאלתי משהו, ואז חזרתי לישון". אייל נשאר בבית החולים ששה ימים לאחר מכן. צלקת עמונה ליוותה אותו חודשים ארוכים ורק אחרי שלושה חודשים הצליח לחזור לשגרה.

"אין חובש, באתי להרוג אותך"

"זה היה נראה כמו מלחמה, דם ואש ועשן, פצועים על אלונקות, בכי, צעקות, דם דם דם, ראשים פתוחים". כך מספר עידו, אז נער בן 16 בשיחה עם ערוץ 20, עשר שנים אחרי הפינוי ההוא. כמו יחיעם אייל, גם הוא נפגע בראשו בעמונה, אך הוא מבקש לשמור על עילום שם, "כי אני רוצה להשאיר את זה מאחורי".

חזרה לעמונה, 2006. כשהפינוי החל, עידו חיפש מחסה מכוחות היס"מ שהגיעו רכובים על סוסים ונכנס לאחד הבתים בעמונה. "אמרו לי ששם יהיה בטוח ממכות של שוטרים", הוא אומר.

"נכנסו לבית דרך החלונות". צילום: יוסי זמיר, פלאש 90
"נכנסו לבית דרך החלונות". צילום: יוסי זמיר, פלאש 90

אבל גם שם, ממש לא היה בטוח. "הם פרצו לתוך הבית דרך החלונות, פשוט קפצו עלינו אחד אחרי השני", מתאר עידו. "ישבנו בידיים שלובות וצעקנו 'יהודי לא מגרש יהודי'. הם לא היססו ופשוט התחילו להכות בנו בכל הכוח עם האלות בלי שעשינו כלום. בגלל שלא היו מצלמות בפנים אז הם הרשו לעצמם להתפרק. ז**נו אותנו שם במכות, אין מילה אחרת", הוא מספר בזעזוע.

"יס"מניק אחד עמד מעליי והרביץ לי ולחברים שלי בלי הפסקה", הוא ממשיך. "מזל שהייתי עם התיק על הגב, כי ככה הגב שלי לפחות לא חטף", ממשיך עידו. "בשלב מסויים הרגשתי ממש מסוחרר וביקשתי חובש. הרוסי אמר לי "אין חובש, באתי להרוג אותך. אני א***ן אותכם כולכם פה. אף אחד לא יוצא מפה בחיים, באנו להרוג אתכם".

עידו מספר כי הפחד והזעם של אותו יס"מניק גרמו לו להאמין לאיומי האלימות. חבר שלו, שראה כמה קשה הייתה פגיעת הראש, ניסה לסוכך על עידו, אך ללא הואיל. "חבר שלי אומר לו "אתה רוצה שהוא ימות פה?" אז הוא ענה לו "כן, אני א***ן אתכם, באתי להרוג אתכם!", מספר עידו.

שני חברים של עידו שהיו איתו הגנו עליו וניסו למנוע מהשוטרים להמשיך להכות אותו. "הייתה השתוללות מטורפת של השוטרים בחדר", הוא אומר. "אנחנו יושבים חסרי ישע ומיגון והם מוגנים מכף רגל ועד ראש, אנחנו לא תוקפים בכלל, אבל הם מפרקים אותנו".

"ואז זרקו אותי מהחלון". צילום: נתי שוחט, פלאש 90 (למצולם אין קשר לכתבה)
"ואז זרקו אותי מהחלון". צילום: נתי שוחט, פלאש 90 (למצולם אין קשר לכתבה)

כעבור כמה דקות ארוכות, מגיע שוטר ושואל מי ביקש חובש. "אמרו לו שאני. הוא תפס אותי ופשוט זרק אותי מהחלון החוצה, עם הראש קדימה. נפלתי ואז התנפלו עליי השוטרים שהיו בחוץ", הוא מעיד.

גם בעודו פצוע וחבול, מסכת המכות לא נגמרה. אחרי ששאלו את עידו אם הוא מחכה לחובש, החלו להכות בו שוב. "הם אמרו לי "אתה מחכה לחובש?", עניתי "כן" וניסיתי לקום על הברכיים. אבל אז אחד מהם דפק לי ברך לראש ונפלתי שוב. בעטו בי וצחקו עליי עד שמישהו גרר אותי משם ושאל אם אני יכול לעמוד על הרגליים או שאני חייב אלונקה, כי אין מספיק אלונקות לכל הפצועים".

אחרי בדיקה קלה באוהל הפצועים – אותו אוהל של מטה המועצה המקומית בנימין שהוסב לטובת הפצועים הרבים – נשלח לאוהל הפצועים קל. "לא הבנתי איפה זה, הסתובבתי ולא מצאתי את האוהל של הפצועים קל. אני זוכר שפשוט התיישבתי איפשהו והתחלתי לבכות כי לא יכולתי להכיל את המראות האלה, אשכרה מלחמה. דם פצועים ואש. הדבר הבא שאני זוכר זה ששכבתי שוב באותו אוהל ממקודם ושוב שאלו אותי מה כואב לי. בדיעבד גיליתי שאיבדתי את ההכרה וחברים לקחו אותי מהמקום שהתיישבתי לאוהל פצועים".

"לא האמנתי שעם ישראל יכול להגיע למקום כזה"

הסיפור של יחיעם אייל ושל עידו הוא דוגמה למה שקרה בעמונה. לרבים שיצאו משם עדיין קשה לחזור. אחד מהם הוא עובד המועצה המקומית שטיפל בפצועים במקום, אך מעדיף לשמור על עילום שם בגלל תפקידו. "קשה לי לחזור לזה. זה היה יום שלרגע לא דמיינתי שעם ישראל והמשטרה יכולים להגיע למקום כזה, בנס אנשים לא קיפחו את חייהם", הוא אומר בשיחה עם ערוץ 20.

"כוחות היס"מ עברו מקו הביוב מהצד הדרום מערבי של היישוב, הדחפורים, ואז הגיעו לכיוון תשעת הבתים, אזור מבודד. היה שם פרופסור אריה אלדד, שברו לו את היד. עד היום היד שלו לא מתפקדת. ח"כ מוטי יוגב, אז מזכ"ל בני עקיבא, שברו לו את הרגל, עד היום יש לו בעיה, קשה לו ללכת במדרגות".

"לא מבין מה המקום שהפך אותם ללא אנושיים". עמונה 2006. צילום: נתי שוחט, פלאש 90

"המשטרה הייתה תוקפנית מאוד, הם היו נחושים בכל מחיר", אומר הרופא. "אוהל של 100 מטר מרובע נהפך לתחנת איסוף נפגעים. שכבו שמה שוטרים לצד מפגינים. מהר מאוד התחילו להגיע פצועים בדרגה בינוני, הווה אומר מצב לא טוב. מהר מאוד הבינו בצבא ובמשטרה שאי אפשר לפנות מפגינים באמבלונס כי הצירים היו חסומים. אנדרלמוסיה גמורה".

בשלב הזה, גם כוחות הביטחון מבינים שהמצב דורש חילוץ פצועים במסוק. "הקמנו מנחת מסוקים והתחלנו לפנות פצועים". אחת הצרות בהן נתקלו אנשי מערך הרפואה במקום היו מחסור במים. כחלק מהמאמצים לצמצם את שהות המפגינים במקום, הצבא והמשטרה ניתקו את החשמל והמים מכל היישוב. בשלב הזה, מצוקת המים הקשתה מאוד על הפצועים.

"אני מסתכל על השוטרים ולא מבין. בסופו של יום, מחכה להם בבית אשה וילדים, מה הפך אותם ללא אנושיים? ראיתי שםסיטואציות ששוטרים מרביצים בשביל הנאה ופורקן", הוא מתאר בזעזוע.

"חברים שלי שברו להם ידיים ורגליים סתם. ילדים בני 16-17 שחוץ מלשבת צמודים אחד לשני לא עשו כלום. אפילו לא התנגדו התנגדות אקטיבית, כלום. כל פשעם היה שנעלו עצמם בבתים וישבו דבוקים אחד לשני שלובי ידיים. על זה שברו להם ראשים, ידיים, רגליים".

עמונה 2016

עשר שנים אחרי ועמונה שוב עומדת בפני פינוי. התקשורת כבר מתורגלת בקמפיין: חפש אלימות בקרב המתיישבים, הבלט אותה והקל על הפינוי. כמובן, הנהגת המתיישבים עצמם ומרבית המוחים על הפינוי מתנגדים לשימוש באלימות נגד כוחות הביטחון. כל מי שמרואיין בנושא עמונה נדרש לסוגיית האלימות והסרבנות, בעוד איש מהמשטרה אינו נאלץ להבטיח שמה שהיה אז לא ישנה. האם גם הפעם יזדקק נער לנס כדי לצאת משם בחיים?

אותו נער, יחיעם אייל, אומר היום כי הוא "מייחל שבמידה וחס וחלילה יתרחש הפינוי, הוא יעבור בצורה לא אלימה. הממשלה והמשטרה לא מעוניינים בפינוי אלים וכל שכן הצד המפונה" הוא אומר. "חובה למחות אך יש צורות שונות של מחאה, וגם אם נגזר על המשטרה לפנות יש דרכים שונות לפנות. אל תתנו למראות מ-2006 לחזור". האם מישהו במשטרה ישמע אמרות כאלו מצד המפכ"ל?

בתי היישוב עמונה. צילום: נועם מושקוביץ', פלאש 90
בתי היישוב עמונה. צילום: נועם מושקוביץ', פלאש 90

זו סגירת מעגל עבור עמונה. כמו אז, כך גם היום היא ניצבת בשער של הליך משפטי. אז של סדרת פינויים, הפעם של תחילת עדין ההסדרה. מרבית המחנה הלאומי, מבצלאל סמוטריץ' ועד לראש הממשלה בנימין נתניהו חתומים על חוק ההסדרה שימנע פינויים דומים בעתיד, כשכולם עמלים למצוא פתרון ראוי לתושבי עמונה עצמם. רוח המפקד של אולמרט אינה שורה כעת ובכל מקום בו נדרש נתניהו לפינוי מתיישבים מבתיהם הוא עשה כל שביכולתו על מנת להימנע מאותם מראות ומאותם פינויים אלימים, כך בגבעת אסף, כך בגבעת האולפנה וכך במגרון.

האם גם הפעם יצליח?

אלעד שור סייע בהכנת הכתבה

לתגובות

אולי יעניין אותך גם

הלוויית המחבלים שנהרגו במנהרה, עזה. צילום: עבד רחים ח'אטיב, פלאש 90

החזרת גופות מחבלים: הקבינט יבקש דיון נוסף בבג"ץ

בהמלצת היועמ"ש, הקבינט המדיני-ביטחוני מבקש דיון נוסף בבג"ץ בנושא גופות מחבלים, הליכי החקיקה יעוכבו