חברים וחברות יקרות ויקרים.
יום הכיפורים..

אתם יודעים, תמיד חשבתי שיום הכיפורים הוא יום בקשת סליחה מאלוקים.
יש מישו שם למעלה, כך חשבתי, שיושב ו מצפה מאיתנו.
שנהיה אנושיים. רוחניים. אמיתיים. ועוד..
ואנו בני אדם.. מסתבר שלא תמיד זה רץ כמו התכנון.. והנה באנו לבקש סליחה מהאל על כל ההחטאות שקרו לנו השנה. נרכין את ראשנו. לא נאכל ונשתה.
אולי יחוס ויסלח..

אבל.. האם זה כך?
הלא אלוקים הוא עצמו ברא אותנו כך?
עד כמה זה פייר לברוא אדם, כחיבור של 'רוח' אך גם 'חומר', ולצפות לשלמות?
הלא אין סיכוי לאף אדם לעמוד מול 'סרגל מושלמות' טוטאלי..

ואז שמתי לב..
שיש רק אדם אחד, שיושב ומצפה ממני.
רק אדם אחד מתאכזב ממני כל יום מחדש. כבר לא רואה בי תקוה.
שמביט מתוסכל על העבר. מיואש מהעתיד.
לא מאמין לשום מילה שלי.
רק אדם אחד, לוקח כל פאשלה ברצינות תהומית, וכל הצלחה כצירוף של כמה מקרים..
רק אדם אחד שהחליט- מה אני בחיים לא אצליח. לא אהיה. לא אעשה. לא יקרה. לא לא לא !!!
נכון. אני עצמי….

ופתאום קלטתי שהכל הכל הפוך !!!
שיש רק אחד שבא אלי ואומר לי:
בן יקר, בוא נתחיל מהתחלה !!!
בוא נשים את הכל מאחורה.
מה שהיה.. היה. העבר כבר עבר..
תסלח לעצמך כבר…. !!!!
בוא נוריד יחד את קליפות היאוש שלך מעצמך- אחת אחת. ננקה את הכאב שצברת והעמסת, במשך שנות, בעדינות.
ונגיע לבסיס, לרצון הראשוני שלך. הלבן. הבריא בנפשו. השמח. הקדוש. האנושי.

כן. לפי גישה זו, אלוקים הוא הממציא הגדול של האפשרות הבלתי נתפסת, של הרפיה מהעבר, התנקות מוחלטת, ושיבה אל עצמי.
ואם זה כך.. אם הוא מאמין בי שאני יכול.. ארים ראשי.. !!!

מברככם, ביום כיפור מנקה ומשחרר
את עומק עמקי הלב.



אלדר ממן

אלדר ממן