עם הקמת הממשלה ה-35 והשבעת 34 שרים הגיע הזמן שלמדינת ישראל יהיה שר לענייני השכלה גבוהה.

כיום, תקציב ההשכלה הגבוהה (כ-11 מיליארד ₪) מגולם בתוך תקציב משרד החינוך שעומד על כ-60 מיליארד ₪ והוא המשרד עם התקציב השני בגובהו בישראל. משכך סכומים אלה כבר יוצאים מכיסנו. פיצול משרד החינוך יהפוך את משרד החינוך למשרד עם תקציב של כ-50 מיליארד ₪ בעוד שהמשרד לענייני השכלה גבוהה יהיה משרד עצמאי עם תקציב של כ-11 מיליארד ₪ והוא יהיה המשרד עם התקציב השישי בגודלו.

רעיון פיצול משרד החינוך אינו חדש, שר החינוך בעבר שי פירון (יש עתיד) כבר דיבר על הצורך להפריד את ההשכלה הגבוהה מידי משרד החינוך, ואמר בין היתר כי “שר החינוך לא יכול להיות אחראי על עולם ההשכלה הגבוהה. אין לו זמן לזה!” ובנוסף הדגיש כי “מתנהלת פה מערכת שהיא בסדר גודל של כל משרד ממשלתי אחר שאני מכיר מן המשרדים הקטנים והבינוניים, עם תקציב של למעלה מ-10 מיליארד שקל, בלי שר! בלי שר! בלי אדם שמתווה מדיניות”.

בעשורים האחרונים, ממשלות במדינות המפותחות בעולם כמו בריטניה עוברות תהליך של העברה סמכויות והאחריות של מערכת ההשכלה הגבוה מידי אנשי הסגל האקדמי לידי משרדי ממשלה.
בישראל עד כה התהליך נעצר עקב הלחץ של המועצה להשכלה גבוהה (מל”ג) וחבריו. התוצאה היא ירידה של הרמה האקדמית (הוראה ומחקר) של ישראל ביחס לעולם.
לעומת בריטניה ורוב מדינות המערב, בישראל מי שמחליט לגבי תקצוב המוסדות ומפקח עליהם הוא לא שר החינוך אלא המל”ג, גוף בעל רוב של אנשי מוסדות האקדמיה. מצב זה יוצר את הניוון האקדמי מצד אחד ואת עצירת הרפורמות הדרושות על מנת להביא את האקדמיה הישראלית למאה עשרים ואחת. כך למשל מל”ג אינה מאפשרת לגופי בקרה בינלאומית לערוך השוואה בין תכניות אקדמיות בתוך ישראל, אינה מתרגמת לעברית דוחות בקרה שכבר נעשים. המל”ג לא העלתה (בניגוד להחלטות שנתקבלו בוועדות השונות בכנסת) מערכת השוואה בין המוסדות להשכלה גבוהה בישראל, אין פיקוח אמיתי על רמת ההוראה והמחקר, אין תעדוף לטובת הציבור בתקציב המל”ג, ולא הוקם גוף מתאים לתלונות סטודנטים שאינו כולל בתוכו את אנשי המוסדות עצמם, בבחינת שהחתול ישמור על השמנת או במילים של שרת החינוך לשעבר יולי תמיר (מפלגת העבודה): “מרבית חברי המל”ג הם נציגי האוניברסיטאות והמכללות כך שנציגי המפוקחים הם המפקחים” כך שרק משרד לענייני השכלה גבוהה ברשות שר שעוסק אך ברק בענייני האקדמיה יוכל לבצע רפורמה ולהחזיר את הפיקוח לנבחרי הציבור.

את הבעיות והאתגרים הנציבים בפני האקדמיה בישראל זיהו גם אנשי ה-OECD. במספר דוחות שפורסמו הם קבעו כי משרד החינוך איננו משחק תפקיד בהשכלה הגבוהה בישראל וקבעו גם כן כי הגוף המרכזי במערכת ההשלכה בישראל הוא המל”ג, והוא מייצג בעיקר את האינטרסים של המוסדות להשכלה גבוהה. משום כך הגיעו ב-OECD למסקנה כי המצב בישראל אינו מקובל במדיניות ה-OECD האחרות ולכן יש קשים ביישום רפורמות בהשכלה הגבוהה בישראל.
לצד הבעיות במישור הניהולי בשנים האחרונות בעיות הפוליטיזציה החמורות הולכות ומחריפות ללא טיפול ראוי. אמנם בממשלה האחרונה עבר “קוד אתי” שהיה אמור להתחיל לתקן חלק מהליקויים, אך לאחרונה פורסם כי המועצה להשכלה גבוהה טרם בדקה האם המוסדות אימצו את העקרונות שנקבעו בהחלטת המל”ג לפני שנתיים . משיכת הזמן וחוסר הפעילות בנושא הם הגורמים לכך שרק השבוע פורסם כי 22 מרצים ממוסדות אקדמיה ישראלים דורשים מממשלת גרמניה לפטר את הנציב הממונה על המאבק באנטישמיות כי הוא ביטל את הופעתו של פילוסוף תומך BDS שעמדותיו נחשבות לאנטישמיות בגרמניה בזכות חוק שהגדיר את ה BDS כאנטישמיות לכל דבר (שאגב, גם נגד החוק הזה יצאו מרצים ישראלים בעצומות ופרסומים). חשוב להדגיש כי רוב המרצים שפנו לממשלת גרמניה עובדים במוסדות אקדמיים ישראלים ציבוריים ולכן משכורתם מגיעה מכספי הציבור, והם משתמשים במעמדם האקדמי בשליחת המכתב. עד כה המל”ג לא התייחס לאותם מרצים התומכים באלה המחרימים את ישראל. משרד לענייני ההשכלה הגבוהה יוכל לטפל בסוגיות אלה כראוי ולהקים כמו בבריטניה ברור רשמי לתלונות סטודנטים נגד האוניברסיטה.

בנוסף לכל האתגרים הניצבים בפני מערכת ההשכלה הגבוהה, הקמת משרד לענייני השכלה גבוהה יהווה פתרון עבור הקשיים הפוליטיים שנוצרו בעת הרכבת הממשלה. פיצול משרד החינוך למשרד לענייני השלכה גבוה ייצור משרד עם תקציב מרשים ובעל השפעה גדולה על עתידה של מדינת ישראל. רק בשביל למנוע ספקות, אין מדובר בשר ה-37 אלא ההצעה היא לוותר על אחד מהמשרדים הקטנים והלא נחוצים על מנת לפנות מקום למשרד באמת ראוי שיכול להחזיר את השפיות לאקדמיה הישראלית שהפכה להיות עם השנים גילדה סגורה ובלתי מפוקחת הגורמת נזקים לעתידה של מדינת ישראל.

אלון שוורצר, ראש אגף מדיניות בתנועת “אם תרצו”


רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו לקבוצת וואטסאפ או טלגרם שלנו.