מדע בדיוני: צבא ארה"ב נערך לשדה הקרב העתידי עם תותח לייזר שיוצב על גבי טנקים ויתן מענה להתקפות מל"טים מהאוויר, כך דווח באתר 'פופולר מכניקס'.

צילום: באדיבות צבא ארה"ב

 

גורמים בצבא האמריקאי, שהתראיינו לאתר, אמרו כי הם מקווים שתותח הלייזר – שצפוי להיכנס לשירות ב-2023 – יוכל לתת מעטפת הגנה נוספת לכוחות הקרקעיים במקרה של התקפת מל"טים פתאומית.

פיתוח נשק עם אנרגיה מוכוונת, דוגמאת לייזר, נמצא כיום בעדיפות עליונה במערכת הביטחון בארה"ב. הטכנולוגיה החדשנית הגיעה לנקודה בה לייזרים אינם שייכים רק לסרטי פעולה עתידניים, אלא מיועדים להיות חלק חשוב במשימות צבאיות ובלחימה באוויר בים וביבשה.

למה לייזר?

לייזר הוא סוג של קרן אור יעילה במיוחד, שניתן לכוון על כל מטרה באופן מאוד מדויק ולהתיך אותה תוך מספר שניות.

מהסיבה הזו החלו גם בישראל לבחון את הנושא כבר בתחילת שנות ה-80 של המאה הקודמת. כך, בפרויקט 'נאוטילוס' של צה"ל השתמשו בלייזר לציון מטרות ולמדידת טווחים כבר במלחמת לבנון הראשונה.

נשק לייזר-נייד שיורכב על גבי משאיות, כחלק מפרוייקט הנאוטליוס. צילום הדמיה: צבא ארצות הברית

 

הפרויקט נועד, בראשית דרכו, לספק מענה כנגד רקטות הקטיושה שנורו על-ידי החיזבאללה מדרום לבנון לעבר יישובי הגליל העליון. שימושים נוספים בלייזר נועדו לאפשר לנשק מונחה להתביית במדויק על מטרה. במסגרת הניסויים, אלומת קרן לייזר הצליחה ליירט קטיושות, ומאוחר יותר גם פגזי מרגמה בעת מעופם. עם סיום הפיתוח התברר כי המערכת היא נייחת, מסורבלת להפעלה וגדולה מדי.

שנים מאוחר יותר, בעקבות ירי מאסיבי של טילי קסאם מרצועת עזה לשטח ישראל, התגבשה במערכת הביטחון תפיסה לפיה מערכת הלייזר עשויה לספק הגנה יעילה נגד הרקטות ובמשרד הביטחון החלו להאיץ את הפיתוח. כשהתברר ב-2006, כי משרד ההגנה האמריקאי – שהיה שותף במימון הפרוייקט – החליט להפסיק את ההקצבה, הפרוייקט הופסק, 200 מיליון דולר ירדו לטימיון והחל פיתוחה של 'כיפת ברזל'.

יחד עם זאת, הויכוח בדבר יעילות השימוש בלייזר בשדה הקרב נמשך בצה"ל, ככל הידוע, גם היום.

לינור בר-אל

לינור בר-אל