תאמינו לי שלכתוב טור אישי על התחושות בסיום קורס טיס זו משימה לא פשוט בכלל. למה?

בעיקר כי זה לא מרגיש לי הגיוני לסיים. תמיד החברה שמסיימים היו נראים 'החברה הגדולים', כאלה שאולי יום יבוא ותעמוד כמוהם אבל לא באמת ריאלי להסתכל כל כך רחוק. שלוש שנים זה באמת לא מעט, שלוש שנים של הכשרה, יותר משירות סדיר של כל חייל סטנדרטי. אני לא כותב את זה כדי לטפוח לעצמי על השכם אלא באמת כי זה מרגיש כמו משהו שלא נגמר לעולם. היעד, "לסיים קורס טיס" תמיד היה נראה אי שם באופק, אבל פתאום ברגע, זה נהיה המציאות.

ששה שלבים שבמהלכם הבסיס הופך לבית יותר ויותר (בין היתר כי הזמן שמקבלים לבלות בבית האמיתי די מוגבל).

ששה חצאי שנים מטורפות ומגוונות באין סוף תחומים וחוויות: לעלות על מדים ולקבל נשק, הצחוקים בלילות עם החברה באוהל במכין (גם כשהוא מתפרק עליך בגשם), 15 טיסות ראשונות בשמי הארץ, נפרדים מחברים הכי טובים, בוחן לוחם, מסעות עד שמאבדים תחושה בכתף בגלל האלונקה, מנק"רים, טירונות, עשרות קילומטרים של ניווטים ביחד ובדד, צניחה, מילוט, קבלת סיכת קצין בזריחה על המצדה, נפרדים מעוד כמה וכמה חברים טובים, 10 טיסות מבחן, חצי שנה שלמה של טיסות על עפרוני, טיסת סולו ראשונה, ניווט בגובה 100 מטרים מעל ים המלח ומכתש רמון, מעבר למערך התובלה, תואר ראשון בפוליטיקה וממשל במשך שנה, כבר לא הכי צעירים בביס"ט, אחים גדולים וחונכים של החברה מתחתינו, לימודים ושטויות בחדר עד השעות הקטנות של הלילה, מפקדת חניכים, הווי וגיבוש קורסי בלי סוף, טיולים, שבתות חינוך, מסע ישראלי, חברים הכי טובים, אין סוף הרצאות ומור"קים, חצי שנה אחרונה של טיסות על צופית, טיסת הדדי ראשונה ועכשיו – עכשיו מסכם פה לעיתון.

נשמע קצר וקולע שמסכמים ככה בפסקה אבל זה הרבה הרבה יותר. אז מה המוטיבציה שדוחפת אותך קדימה במשך כל כך הרבה זמן? לדעתי זה מתחלק לשני מניעים מרכזיים:

הרצון להיות הכי טוב יום יום. כשאתה קם בבוקר ועולה לטיסה, יוצא לניווט או כל דוגמא אחרת ממה שכתבתי למעלה אתה פשוט רוצה להיות הכי טוב. למה? קשה להסביר, ככה אני. זה פשוט משהו בפנים.

השני והמשמעותי מבין השניים הוא המשמעות שמעבר לכאן ועכשיו. ההבנה שבסוף הדרך, גם אם עכשיו קשה לראות את זה, אתה הולך להיות חלק מצוות אוויר שמשפיע נחרצות על ביטחון המדינה. העובדה שבעתיד תוכל להוביל כקצין, כמפקד וכטייס גם עליך, גם על הסביבה וגם על החברה, ממלאת אותך גם ברגעים הכי קשים כאשר כמעט ונגמר כבר הכח, גם כשאתה נכשל פעם אחר פעם אחר פעם.

סגן א׳, בוגר קורס טיס מחזור 177 מגמת תובלה.

מערכת ערוץ 20

מערכת ערוץ 20