ניחוש לא פרוע: אלמלא נקבעו הבחירות לתשעה באפריל, יש להניח שהיועץ המשפטי לממשלה היה מסיים לעבור על כל תיקי נתניהו ביסודיות – כפי שנדרש ממנו – והיה מקיים שורה של ישיבות ממושכות ועמוקות עם הצוות המקצועי המיוחד שהוא הקים לטובת העניין ומפרסם את החלטותיו המנומקות רק לאחר שהפך כל אבן.

פתאום אצה לו הדרך, למנדלבליט.

שנים נמשכו חקירות ראש הממשלה, עברו מהחוקרים לפרקליטות וחזרה למשטרה להשלמות חקירה. איש לא מיהר. כולם הבטיחו לחתור לגילוי האמת. עינוי הדין שנגרם לנתניהו מהתמשכות החקירות לא באמת הטרידה איש.

ועכשיו, היועמ"ש פתאום מעביר להילוך חמישי וכל המערכת נכנסת לסחרור. המערכת המשפטית לא תפספס הזדמנות לשים את עצמה במוקד תשומת הלב הציבורית, לקבוע את סדר היום ואולי אף להשפיע על תוצאות הבחירות. עד כדי כך.

הגענו למצב שבו פקידים בשירות המדינה, כמו היועמ"ש ופרקליט המדינה, עוברים מכנס משפטי לכנס עיתונות, אוחזים במיקרופונים מעל כל במה אפשרית ועסוקים בלשטוח את טענותיהם, ביודעם שכל התבטאות בנוגע לנתניהו תהפוך לכותרת ראשית אצל כמה מעיתונאי החצר שלהם. אותם פקידים אפילו חשים צורך עז לבקר נבחר ציבור, במקרה הזה ח"כ דודי אמסלם, בשל אמירותיו בעניין החקירות.

עומדת לנתניהו הזכות להגן על שמו הטוב

 

דין שי ניצן כדין דינה זילבר. עדיף לו שיתמקד בעבודתו ולא בהתמכרות לזרקורי התקשורת.

בואו נודה על האמת – כולנו כבר יודעים את תוכן החלטותיו של מנדלבליט. כמה עיתונאים מקורבים כבר קיבלו הדלפות ברורות על התוכן ועל מועד פרסום ההחלטה. היועמ"ש לא יעז לסטות מהקו של המשטרה והפרקליטות. החונטה מאוחדת. מי שכונה "פרקליט המשפחה" מחוייב קודם כל למילייה שממנו הגיע ובו צמח.

האם מנדלבליט הולך בדרכי המפכ"ל הכושל לשעבר אלשיך?

כולם מבינים את צדקת טענתו של נתניהו. החלטת היועמ"ש תתפרסם, אבל הציבור ישמע רק אותה ולא את גירסת החשוד. הרי נתניהו לא יספיק בתוך מערכת בחירות סוערת ומורכבת להגן על עצמו או להיערך כראוי לשימוע בתיקים מורכבים כל כך.

ואם ההמלצות יפורסמו לא בפברואר אלא בסוף אפריל? מה יקרה?

עומדת לנתניהו הזכות להגן על שמו הטוב ולהתכונן כראוי לשימוע, אם יהיה, ולא בחופזה כשעליו מוטלת החובה לא רק לנהל את ענייני המדנה הבוערים אלא גם את הקמפיין של מפלגתו.

מנדלבליט חושש יותר מהביקורת בתקשורת ובביצה המשפטית שממנה צמח הרבה יותר מהחיצים שיופנו אליו מכיוונם של נתניהו וחלק מהימין. זאת האמת.

מנדלבליט ירא לשמו הטוב, למעמדו. הוא לא ירצה לסיים את תפקידו כרדוף בקהילתו המשפטית. גם עמדת התקשורת בסוגייה משפיעה וחשובה לו. יעידו על כך הופעותיו התכופות בכנסים ובאירועים פומביים.

האם מנדלבליט הולך בדרכי המפכ"ל הכושל לשעבר אלשיך?

טוב יעשה היועמ"ש אם יקיים את מה שהבטיח לעשות – להתנתק מרעשי הרקע שמגיעים בעיקר מכיוון אחד ברור מאוד ולקבל את ההחלטה המושכלת והנכונה – לא לחבל בהליך הבחירות ובחגיגה הדמוקרטית ולהמתין עם החלטותיו (הצפויות) ועם הליך השימוע המגיע לכל אזרח, ובוודאי שלראש הממשלה – עד אחרי שהציבור יכריע את מי הוא רוצה לראות מוביל את המדינה בשנים הקרובות.

אלירן טל
כתב בדסק המדיני של ערוץ 20