"וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה, וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב; לַעֲשׂוֹת אוֹתָם, יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה, וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ, וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹנִים… וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים בְּכָל-דּוֹר וָדוֹר, מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה, מְדִינָה וּמְדִינָה, וְעִיר וָעִיר; וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה, לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים, וְזִכְרָם, לֹא-יָסוּף מִזַּרְעָם" (אסתר, ט')

מקרא מגילה
כדי לפרסם את הנס, נוהגים לקרוא ברוב עם, בבתי הכנסת את מגילת אסתר המספרת את סיפור החג.

משתה ושמחה
נוהגים לערוך סעודה כיד המלך ולשתות יין, שכתוב: "חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" (מסכת מגילה ז', א')

משלוח מנות
נוהגים לשלוח איש לרעהו משלוחים המכילים מזונות ויין. כדי לצאת ידי חובה יש לשלוח לפחות לשני אנשים.

מתנות לאביונים
נוהגים לתת מתנות או כסף לעניים, יש אומרים כדי שיוכלו לסעוד את סעודת הפורים ויש אומרים שהמתנה נועדה לשמח בלבד, והרמב"ם מסביר: "שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים, שהמשמח לב האומללים האלו דומה לשכינה" (מגילה ב, י"ז)

על מה ולמה?

את הפורים הראשון חגגו היהודים בפרס אחרי שניתן להם האישור "לְהִקָּהֵל וְלַעֲמֹד עַל-נַפְשָׁם–לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת-כָּל-חֵיל עַם וּמְדִינָה הַצָּרִים אֹתָם". הצו עליו חתם המלך, ביוזמת המן הרשע – להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים – לא היה ניתן לביטול, שכן על פי החוק הפרסי "כְתָב אֲשֶׁר נִכְתָּב בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ וְנַחְתּוֹם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ אֵין לְהָשִׁיב" (אסתר ח',ח'). כך שהשמחה לא הייתה על ביטול הגזרה, אלא על האפשרות לפעול נגדה ולהציל את עצמם.

מדוע אנחנו חוגגים היום את מה שקרה אז? חג הפורים וסיפורו ממחיש יותר מכל את סגולת הנצחיות של עם ישראל, את ההבטחה של הקב"ה שאת העם הזה אי אפשר "להשמיד, להרוג ולאבד", כמו שניסו ומנסים עמים אחרים משחר ההיסטוריה ועד היום. בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו והקב"ה מצילנו מידם. זכירת סיפור פורים, מביאה אותנו לתודעה שגם כאשר עם ישראל נמצא במצב קשה רוחנית ופיזית, גם בגלות וגם מפוזר ומפורד – יש לנו רשת ביטחון. לאורך ההיסטוריה עמים קמים ונעלמים, אימפריות קורסות, אבל עם ישראל, לא משנה כיצד ינהג, לא יכול להיכחד מעל פני האדמה. אותה רשת ביטחון היא מקור השמחה שלנו בכל דור ודור, גם היום. וכך נכתב בסוף המגילה: "ימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה, לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים, וְזִכְרָם, לֹא-יָסוּף מִזַּרְעָם".

האחדות

אם בתחילת המגילה הוגדרו היהודים כעם "מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים", הרי שהצרה הביאה אותם להתאחד, "להִקָּהֵל" ולקחת אחריות כעם על גורלם. גם חגיגות השמחה נעשו ביחד: "יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה, וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ, וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹנִים".

שתיית יין בפורים

לפי הרמב"ם, צריך לשתות יין מעט יותר מהרגלו בימות השנה ולישון כשהוא מדושן ושבע, אך בוודאי לא לשכרות שמביאה לביזיון, אלימות וכו'. רבי משה איסרליש, גדול פוסקי העדה האשכנזית, כתב: "אין צריך להשתכר כל כך, אלא ישתה מעט יותר מלימודו וישן, ותמוך כך שישן אינו יודע בין ארור המן לברוך מרדכי. ואחד המרבה ואחד הממעיט העיקר שיכווין לבו לשמיים".

הרב זמיר כהן אומר כי עניין השתייה בפורים תלוי במעשיו ובהרגליו של האדם. במידה והשכרות הקלה מביאה אותו לידי שמחה, מצב רוח מרומם ורוח חג – הדבר מבורך, אך במידה וחלילה השכרות גורמת לההפך – צריך להימנע מהשתכרות גם בחג הפורים.

חוגגים פורים. צילום: פלאש90
חסידי תולדות אהרון במהלך חגיגות חג הפורים בירושלים, 2017. צילום: יעקב לדרמן, פלאש90
אביה ריש

אביה ריש

עורכת תוכן, אתר ערוץ 20