לפעמים נדמה שהתחביב מס’ 1 של התקשורת הישראלית הוא להוכיח כמה החברה בישראל גזענית. בכל נקודה בה ישראלי מעדיף להיפרד מערבי, מיד זועקים נגדו ‘גזענות’ והפלאש-בקים על הערבים הנוהרים מהבהבים.

שלשום (ג’) בערוץ 10 “הכל כלול” הציגה את “הגזענות” הישראלית דרך מלון “מג’יק סאנרייז” באילת. בעקבות חגיגות סיום הרמדאן, התקשר המלון ללקוחות שאמורים היו להגיע לנופש בסוף השבוע והזהיר אותם מפני “הרבה ערבים” שיהיו שם. שוב הישראלים מודאגים מ”ערבים נוהרים”. פעם לקלפיות, היום למלון.

בכל פעם שישראלים יכולים לבחור אם להיות יחד עם ערבים, הם בוחרים שלא לעשות זאת. איך אני יודע? כי בכל מקום בו האזרח הממוצע משלם את מיטב כספו כדי לקבל שירותים, הוא מעדיף שיהיו שם אנשים דומים לו.

מלונות לא מזהירים את לקוחותיהם היהודים מפני הגעה של ערבים, ברור שזו דרישה שעולה מהלקוחות. טבעי שתיירים שמגיעים מחו”ל יקבלו התראה על חג יהודי שקרב. זו לא גזענות, פשוט שירות טוב.

גם במחלקות היולדות של בתי החולים ברחבי הארץ – אחד הגופים המופרטים ביותר במערכת הבריאות – מפרידים בין יולדות ערביות ויהודיות. ואל תטעו, זה לא בגלל הגזענות היהודית, גם לנשים הערביות אין שום צורך ללדת לצד נשים שונות מהן.

רוצים להיות ביחד, אבל עם גבולות

הנסיון לטפול על החברה הישראלית גזענות פעם אחר פעם נגוע בלא מעט צביעות. אם הרמוניה של דו קיום עם ערבים היא נאורות, מה הדחף להיפרד מהפלשתינים?

מה ההבדל בין הערבים שנמצאים מהצד הזה של הקו הירוק ובין אלו שנמצאים בצדו השני, תעודת הזהות? זו לא נאורות וזו לא גזענות, זו צביעות.

לפי ערכי התקינות האזרחית (פוליטיקלי קורקט) האחר הוא אני. בעולם האמיתי, קרוב אדם אצל עצמו. יהודים אוהבים להיות עם יהודים, ערבים אוהבים להיות עם ערבים. אין בכך שום פסול, זה עניין תרבותי פשוט.


רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו לקבוצת וואטסאפ או טלגרם שלנו.