3:36 23/10/2017
מבזקים
דף הבית > אשת חיל > על תשובה, תפילת הילדים ובקשה בעת נעילת שער

על תשובה, תפילת הילדים ובקשה בעת נעילת שער

חיה טוויל-טסלר, שליחת חב"ד לארגנטינה, מספרת על יום הכיפורים שלה ועל הזכות להיות מוקפת באנשים שמלמדים אותה מדי יום תשובה מהי

כמעט יום כיפור. שוב אני ילדה קטנה מתחת הטלית של אבא, בדקות לפני שיוצאים לבית הכנסת. מצטופפת עם אחיי לזכות במנהג של "ברכת הבנים" וגם הבנות, מאבא ואמא .

הדמעות שלי מתערבבות להן בלי בושה, מרעידות לי את הלב. אבא מברך אותנו בנוסח המקובל, ואני, מנסה לנחש מה הוא מוסיף בגרסה הפרטית שלו, בכל גיל.

גם בתור נערה מתבגרת, זכיתי להיות ב"770", מרכז חב"ד העולמי, בניו יורק. הייתי נוסעת לשהות בחודש החגים בחצרו של הרבי מליובאוויטש, לשאוף רוחניות וכוחות לשנה הבאה עלינו לטובה.

"יום הדין" לא היה מתחיל ללא הברכה הזו. מצאתי את עצמי עומדת בתור לטלפון הציבורי ברחוב קינגסטון. מחזיקה בידי כרטיס חיוג, מסתבכת עם המספרים והקידומת, מנסה שוב ושוב, אבל לא מוותרת לדבר עם ההורים. היה חשוב לי לבקש סליחה על כאב הראש שאני מצליחה במשך השנה לגרום להם.

חיה ומשפחתה. צילום: חיה טוויל-טסלר
חיה ומשפחתה. צילום: חיה טוויל-טסלר

היום, כשאני כבר אמא בעצמי, מרגישה שזקוקה לברכות האלו, יותר מתמיד. מתפנה לכמה דקות שקטות בתוך המולת האורחים והבישולים כדי לברך ולהתברך. מרגישה שהרגעים היקרים מפז, פותחים לי את הלב לתשובה. כל שנה וה"תשובות" שהיא מבקשת.

מעיפה מבט על השנה החולפת ומרגישה מלאת זכות, להיות מוקפת באנשים שמלמדים אותי מדי יום מהי תשובה. רואה את המאמצים של מרי – יהודית. בשבילה כל שבת להניח את הנייד בצד לכמה שעות, זהו מאמץ עילאי.

מקשיבה לרונית שמתארת לי מה זה בשבילה להיות יהודיה בתיכון לא יהודי. מזהה את הזהירות של יהונתן להיות קצת פחות ציני עם מי שסביבו, מתפעלת מפבלו שהכניס לבית "שגעונות חדשים" בתפריט היהודי, וברגישות, לא מוותר על העקרונות שלו.

הרשימה הארוכה, מרגשת אותי ומעוררת בי מעט קנאה. הצעדים הקטנים והגדולים, לצד ההחלטות המשמעותיות של היקרים לנו, מחזירים אותי לבית האישי שלי ולברכת הבנים של הילדים הפרטיים שלנו.

גם לסלטה כבר הגיעו ניחוחות של ערב יום הכיפורים. אמנם הכפרות נעשות ללא תרנגולות, וגם הקרעפלך נראים קצת שונה מכיסוני הבשר שהכינו הסבתות שלנו, אבל הדופק המהיר והמתח סביב מה כדאי לאכול/לא לאכול במהלך היום, מורגש.

ברכת הבנים. צילום: חיה טוויל -טסלר
ברכת הבנים. צילום: חיה טוויל -טסלר

ילדינו מתברכים במשך השנה מסבא וסבתא כמעט רק דרך הטלפון ושיחות וירטואליות. הם בתפקיד מגיל אפס. דור של שליחים נאמנים, דוגמא חיה לוויתורים ומסירות בתחומים רבים ומגוונים.

דמעותיי, הפעם כאמא, מתערבבות להן עם מבוכת ילדי, ועם דמעותיהם. ההתרגשות של בעלי, מתחת הטלית, ניכרת גם בילדים הלבושים בחגיגיות, בבגדי לבן שעדין נקיים.

"ברכת הבנים" מזמינה אותנו לברך באהבה את הילדים – שה' ישימם כאפרים וכמנשה. המילים שבירך יעקב אבינו את הנכדים לפני פטירתו מהדהדות בתוכי. "ישימך אלו-הים כאפריים וכמנשה". הוא בירך את שני הילדים שהשוני בינהם בלט מגיל קטן.

אפריים מתאפיין כילד, שבאופן טבעי, הנימה אליו אוהדת וחיובית. ההתייחסות למנשה, מאתגרת אותנו. זה הילד /התלמיד שמתמודד ומנסה כל יום מחדש, והמשיכה שלו היא לא תמיד רק לטוב. שניהם כאחד זקוקים ל"הסרת התוויות" שהצמידו להם ולהכוונה אישית. אולי בעצם, מדובר בצדדים שונים באישיות של ילדינו ושלנו. מתחננת לאלוקים שנזכה לאהוב באמת כפי שהיא מלמד אותנו, ללא אבחנה, שנראה פנים שוחקות.

 

ברכת הבנות. צילום: חיה טוויל-טסלר
ברכת הבנות. צילום: חיה טוויל-טסלר

ולבנות, יש איחולים וייחול יחודי משלהן: "ישימך אלוקים כשרה רבקה רחל ולאה" – אמהות האומה, נשים אציליות שחוו טלטלות רבות במהלך חייהן ודווקא מהמקום הזה, דיברו עם הבורא "בגובה העיניים" ונענו.  שנזכה לכך כל אחד ואחת מאיתנו.
 
ובעת פתיחת ארון הקודש, טרם" נעילת השער" ושנייה לפני שהשופר יציין את המעבר החד, אזמזם את המנגינה האהובה והמוכרת "אבינו מלכנו" ואבקש עבורי ועבור עמי "עשה עמנו צדקה וחסד, והושיענו"!
 
וזהו נוסח הברכה
 
יְשימְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה (לבנות יְשימֵךְ אֱלֹהִים כשָרָה רִבְקָה רָחֵל ולֵאָה)
 
יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ:
יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ:
יִשּא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשם לְךָ שָׁלוֹם:
 
יש שנוהגים להוסיף:
 
וִיהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁיִּתֵּן בְּלִבְּךָ אַהֲבָתוֹ וְיִרְאָתוֹ, וְתִהְיֶה יִרְאַת ה' עַל פָּנֶיךָ כָּל יָמֶיךָ שֶׁלֹּא תֶחֱטָא, וִיהִי חִשְׁקְךָ בְּתוֹרָה וּמִצְווֹת. עֵינֶיךָ לְנֹכַח יַבִּיטוּ, פִּיךָ יְדַבֵּר חָכְמוֹת, וְלִבְּךָ יֶהְגֶּה אֵימוֹת, (=אימת ה') יָדֶיךָ יַעַסְקוּ בְמִצְווֹת, רַגְלֶיךָ יָרוּצוּ לַעֲשֹוֹת רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם. יִתֶּן לְךָ בָּנִים וּבָנוֹת צַדִּיקִים וְצִדְקָנִיּוֹת עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה וּבְמִצְווֹת כָּל יְמֵיהֶם, וִיהִי מְקוֹרְךָ בָּרוּךְ, וְיַזְמִין לְךָ פַּרְנָסָתְךָ בְּהֶתֵּר וּבְנַחַת וּבְרֶוַח מִתַּחַת יָדוֹ הָרְחָבָה וְלֹא עַל יְדֵי מַתְּנַת בָּשר וָדָם, פַּרְנָסָה שֶׁתִּהְיֶה פָּנוּי לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, וְתִכָּתֵב וְתֵחָתֵם לְחַיִּים טוֹבִים וַאֲרֻכִּים בְּתוֹךְ כָּל צַדִּיקֵי יִשרָאֵל, אָמֵן:

לתגובות

אולי יעניין אותך גם

מניח תפילין

לוויה בשמחת תורה

חיה טוויל טסלר, שליחת חב"ד בארגנטינה, על שמחת התורה שעברה עליה ועל משפחתה, הכרת הטוב, והקשר לפרשת השבוע - פרשת נח