האנגליות במסע רכש חסר תקדים. צילום: מתוך פייסבוק
האנגליות במסע רכש חסר תקדים. צילום: מתוך פייסבוק

 

חלון העברות בכדורגל העולמי שנסגר אתמול מסמן מגמה שהחלה כבר בתחילת העונה, מגמה שמסמלת שינוי בהגמוניה בכדורגל העולמי או במילים פשוטות יותר : לאנגליות נמאס. הקבוצות האנגליות הוציאו קרוב לחצי מיליארד ליש"ט מתוך מטרה אחת ברורה: לחזור לקדמת הכדורגל האירופי אחרי שנעדרו משם במשך כל כך הרבה שנים.

נפתח בנוסטלגיה קצרה: בין השנים 2005-2009, כל עונה נגמרה בכך שיש קבוצה אנגלית אחת בגמר ליגת האלופות. ליברפול ב-2005, ארסנל ב-2006 , ליברפול שוב ב-2007, מנצ'סטר יונייטד וצ'לסי ב-2008, ויונייטד שוב ב-2009. ואז הגיע המהלך שלדעת רבים העביר את ההגמוניה לטובת הספרדים: המעבר של כריסטיאנו רונאלדו לריאל מדריד, כאשר מסי החל בפריחה שלו ודור השחקנים הספרדי נמצא בשיאו, כאילו אותת לעולם: "סליחה, אבל עכשיו תורנו". ואכן בין השנים 2010-2017 רק פעמיים הגיעו קבוצות אנגליות לגמר כאשר ברוב המקרים הן בכלל לא העפילו לשלבים המאוחרים, כל זה בזמן שבארבע השנים האחרונות רק קבוצות ספרדיות זוכות בגביע.

ואילו השנה – חמש קבוצות אנגליות העפילו לשמינית גמר ליגת האלופות, כל זאת בזמן שהמאבק בליגה עצמה כבר הוכרע (מנצ'סטר סיטי מטיילת לאליפות), ועדיין הן בחרו לצאת למסע רכש וצירוף שחקנים, כדי לזכות בגביע הנכסף. שחקנים אלו לא בהכרח טובים ונכונים לקבוצות בתכנון ארוך, כאשר לקבוצות אלו יש שחקנים רבים על הספסל בהם צעירים. אך הם מהווים פלסטר מידי לצרכים של הקבוצות, כזה שיעזור להן להגיע להצלחה השנה במסגרת האירופאית.

פפ גוארדיולה. צילום: Niklas B
משייט לאליפות ורוצה גם את הצ'מפיונס. פפ גוארדיולה. צילום: Niklas B

 

רוב השחקנים שהחליפו מדים יכולים לשחק בשלבים המאוחרים של העונה האירופית, בניגוד לקוטיניו למשל, שעבר לברצלונה ולא יהיה רשאי לשחק איתה בליגת האלופות השנה, דבר שבהחלט מראה את החשיבה והמיקוד במפעל הזה.

כך, מנצ'סטר סיטי רכשה את הבלם איימריק לפורט ב-65 מיליון יורו כשיפוץ קל למכונה המשומנת שלה. ליברפול עשתה אותו דבר כאשר רכשה את הבלם וירג'יל ואן דייק בסכום עתק של 75 מיליון ליש"ט. מנצ'סטר יונייטד שהרגישה כי יש לה בעיה בחוד, העדיפה לקנות את אלכסיס סאנצ'ס (למרות שחוזהו מסתיים בסוף העונה) ולא חלוצים אחרים בגלל הצורך בחלוץ שיוכל לשחק בליגת האלופות.

טוטנהאם שנראית מצוין העונה בראשות הארי קיין ודלה עלי, צירפה את לוקאס מורה לשדרוג של החלק הקדמי והכדורגל המהיר שלה. צ'לסי צירפה את אוליביה ז'ירו ולא התאבדה על אדין דזקו והמחיר שדרשו עליו, בגלל השיקול של ליגת האלופות.

רונאלדו. צילום: רויטרס
המעבר שלו שינה את ההגמוניה. רונאלדו. צילום: רויטרס

 

ארסנל בכלל זה סיפור מרתק: היא מכרה בחלון הזה שלושה מהחלוצים המובילים שלה (וולקוט לאברטון, סאנצ'ס ליונייטד וז'ירו לצ'לסי) לקבוצות המתחרות איתה באופן ישיר, ובתוספת המכירה של צ'מברליין בתחילת העונה לליברפול זה כבר עולה לארבעה חלוצים. כתחליף היא הביאה את אומביאנג, חלוץ נהדר מדורטמונד, ואת מחטיריאן, הקשר הארמני שלא התאקלם ביונייטד, שניים שיוכלו לשחק איתה בשלבים האחרונים של הליגה האירופית.

כאמור, חמש קבוצות אנגליות יהיו השנה בשמינית גמר ליגת האלופות, כאשר ארבע מתוכן פייבוריטיות לעבור את הקבוצות שנגדן (אולי חוץ מצ'לסי, שבנחיתות מסוימת מול ברצלונה).

לא יהיה מופרך לומר כי מתוך שמונה קבוצות ברבע הגמר, ארבע קבוצות יבואו מהליגה האנגלית. וזה בתוספת החימוש המאסיבי של הקבוצות הללו מובילות למסקנה שהפעם אחרי כל כך הרבה שנים, קבוצה אנגלית אחת תהיה כנראה בגמר ליגת האלופות. עכשיו רק נותר לראות האם אחרי העונה הזו, נבחרת אנגליה תידבק באטרף ותיתן תצוגה במונדיאל, וסוף סוף תראה שהליגה האנגלית היא לא רק זרים, אלא גם שחקנים אנגלים טובים.