סבטלנה, סבתם של שני אחים מאוזבקיסטן עלתה לישראל בשנת 1997 מכוח חוק השבות בשל נשואיה ליהודי זכאי שבות. באוזבקיסטן נותרו בתה ושני נכדיה של סבטלנה. זמן קצר לאחר שנולדו האחים אביהם עזב את הבית והקשר איתו נותק. 

בשנת 2004 הבת נכנסה לישראל עם שני הילדים שהיו באותה עת בני 7 ו-8. לאחר מספר שנים הבת יצאה מישראל ונטשה את הנכדים בישראל אצל סבתם. מאז הם לא ראו את אמם והקשר עמה כמעט שנותק. במשך כל השנים חיו האחים ללא זכויות בסיסיות במדינה. ללא קופת חולים, ללא תעודה מזהה כלשהי וזאת למרות כל ניסיונותיה של סבתם להסדיר את מעמדם מול משרד הפנים.

גם רשויות הרווחה פנו שוב ושוב במהלך השנים למשרד הפנים בבקשה להסדיר את מעמדם של הקטינים בישראל. אך ללא הועיל.

בשנת 2015 עניינם של האחים הובא לדיון בפני הוועדה ההומניטארית במשרד הפנים אשר דחתה את בקשתם. 

 בשנת 2018 פנו האחים לעורכת הדין מירי נחשונוב אשר הגישה עבורם ערר לבית הדין לעררים ובמסגרת ערר זה ביקש משרד הפנים לבחון את התיק שנית במסגרת הועדה ההומניטארית. לצערם הרב של האחים, לאחר הבחינה המחודשת משרד הפנים חזר על עמדתו השלילית וטען כי כיום האחים שחיים בישראל מגיל שבע יותר מ- 15 שנים, כבר בגירים ויכולים לחזור לחיות בארצם.

ערר שהוליד ניצחון

הדיין מרט דורפמן אשר דן בתיק ושמע את הצדדים בדיון בבית הדין , הצביע בפסק דינו על טעויות המדינה והדגיש את העובדה שהוועדה ההומניטרית ומשרד הפנים התעלמו מכך שהאחים הובאו לישראל בהיותם קטינים בני 7 ו-8 ושאמם למעשה נטשה אותם וכי במשך השנים הם גדלו בישראל אצל סבתם כילדים יתומים דה פקטו.

הדיין ציין בהקשר זה כי המדינה אינה יכולה לדבר בשני קולות: מצד אחד לדרוש מינוי הסבתא לאפוטרופוס ומנגד להתעלם מכך שהסבתא פעלה בהתאם לדרישתם זו ולא להעניק לה כל משקל.

בית הדין ביטל את החלטת משרד הפנים והורה למשרד הפנים להעניק לאחים רישיון עבודה ואישור שהייה בישראל לתקופה של שנתיים שלאחריה תיבחן אפשרות של שדרוג מעמדם לתושבות ארעית. מאבק ארוך שנמשך שנים הגיע לסיומו והאחים יוצאים לחופשי במדינה בה גדלו והתחנכו.

מערכת ערוץ 20

מערכת ערוץ 20