בשבוע שעבר סיקרה התקשורת שני אירועים פוליטיים-כלכליים: אחד ברמה העולמית ואחד ברמה המקומית. משאל העם הדרמטי בבריטניה, שם הוכרז על ניצחון תומכי ההיפרדות מהאיחוד האירופי, ו”” של ראשי הרשויות כאן אצלנו בישראל, שניסו להביא את מחאת הפריפריה לתודעת אזרחי ישראל.

האם יש קשר בין הדברים?

לפני כל דבר אחר, ההצעה הדרמטית באנגליה הבליטה בפעם המי יודע כמה את הפער בין מרכז לבין פריפריה – כן, גם שם באנגליה. 52% מהציבור הבריטי הצביע בעד פרידה מהאיחוד האירופאי, ה’’ שטלטל את אירופה ואת שווקי העולם בשבוע האחרון. מנגד, מחוז לונדון השבע והעשיר היה היחיד שהצביע בעד הישארות באיחוד האירופי – 60% מאנשי המחוז תמכו במצב הקיים, צעד שנתמך בשבועות האחרונים גם על ידי מרבית המומחים, הפרשנים הכלכליים והעיתונים המובילים באי הבריטי.

תומכי הברקזיט. תושבי הפריפריה של הממלכה. צילום: הליגה להגנת בריטניה
תומכי הברקזיט. תושבי הפריפריה של הממלכה. צילום: הליגה להגנת

התוצאות היו מובהקות: ברחבי בריטניה, באזורי פריפריה עניים באנגליה או בוויילס, רוב המצביעים תמכו בפרישה. נראה שמגדל השן האקדמי מעולם לא היה מבודד ומנותק יותר: ערים כמו קיימברידג’, אוקספורד, בריסטול וברייטון, הידועות כמוקדי השכלה בזכות אוניברסיטאות מפורסמות ויוקרתיות היושבות בהן – היו חריגות כשהצביעו בעד הישארות באיחוד.

למרות הטענה כי ההגירה היא זו שהכריעה את הסיפור, הרי שבלונדון גרים רוב המהגרים, 130 אלף מתוך 344 אלף שהיגרו לבריטניה בשנת 2015. תושבי הפריפריה באנגליה שמרוויחים פחות ומתחרים על מקומות העבודה מול המהגרים, מאסו באיחוד האירופאי.

מדינת תל אביב

הפער בין מרכז לפריפריה בבריטניה הזכיר לרבים את “מדינת תל אביב” שלנו. זו שכמעט כל בחירות מציגה לעצמה מצג שווא מוחלט, ומתעוררת בהפתעה גמורה ביום שאחרי הבחירות האמיתיות. לא זו בלבד ש”מדינת תל אביב” מחזיקה בדעות הפוכות מאלה של אנשי הפריפריה, היא משלה את עצמה פעם אחר פעם שהיא היא רוב העם – עד שהדבר בא לפני מבחן של ממש.

ראשי הרשויות מהפריפריה שצעדו לאורך שבוע ימים דרשו מהממשלה שוויון אמיתי במשאבים, על מנת לשפר את מצבם של תושבי הפריפריה. ואולי באופן סמלי, האקדמיה העברית גנזה בימים האחרונים את ההצעה לקרוא לפריפריה “שולה”, מהמשמעות של שוליים, לאור המחאה שהתעוררה בעקבות המהלך.

חמש שנים מאז המחאה החברתית. צילום: פלאש 90
המחאה החברתית. צילום: פלאש 90

בנק ישראל פרסם לאחרונה נתונים בדוח בנק ישראל לשנת 2015, החושפים כי ככל שאדם מתרחק מהמרכז הכנסתו יורדת. לפי הנתונים, על כל 100 קילומטרים מתל אביב, ההכנסה יורדת בכ-15%. לפי נתוני הלמ”ס, יותר מ-40% מתושבי המדינה מתגוררים במרכז הארץ, 17% במחוז תל אביב, ועוד 24% במחוזות השרון, פתח תקווה, רמלה ורחובות. לפי נתוני האוצר, ההכנסה החודשית הממוצעת לנפש במרכז הארץ הגיעה ב-2015 ל-13,201 שקל.

במחוזות הדרום והצפון, להלן “הפריפריה”, מתגוררים כ-31% מהתושבים בישראל. ההכנסה הממוצעת באזורים אלה עומדת על 8,908 שקל בלבד. כלומר, ההכנסה במרכז הארץ גבוהה בממוצע בכמעט 50% מההכנסה בפריפריה.

28% הנותרים מתגוררים באזור שנמצא מבחינה גיאוגרפית בין הפריפריה למרכז, וכולל את מחוזות ירושלים וחיפה (כ-12% מהאוכלוסייה מתגוררים בכל אחד מהם) ואת שטחי יהודה ושומרון (3%). ההכנסה החודשית הממוצעת באזורים אלו עומדת על 10,523 שקל.

לפי הנתונים, הפערים הולכים וגדלים עם השנים. מ-12% בתחילת העשור הקודם לכ-20% כיום. בנוסף, שיעור האבטלה בישראל עומד כיום על 5.3%, אבל גם הוא לא מפוזר באופן אחיד – שיעור האבטלה במחוז תל אביב עומד על 4.52%, במחוז חיפה עומד שיעור האבטלה על 5.85%, בצפון 6.13% ובדרום 6.57%. במחוז ירושלים הוא עומד על 7%.

שיעור ההשתתפות בעבודה בישראל עומד על של 60.8% – באזור המרכז הוא עומד על 70%, במחוז חיפה 63%, בצפון ובדרום על 58%-60% ובמחוז ירושלים על 55% בלבד.

“השלכות ביטחוניות”

אנשי הפריפריה כאן אצלנו מתוסכלים מכך שמעמדם הכלכלי רחוק מזה של תושבי מרכז הארץ, בעוד שבבחירות לממשלה דווקא הם יוצאים כשידם על העליונה.

רק בבחירות האחרונות ניצחה מפלגת המחנה הציוני בתל אביב, בחיפה ובערי השרון, בעוד שהדרום והצפון בחרו באופן מובהק במפלגתו של בנימין נתניהו, שכזכור ניצח בפער ניכר. בבאר שבע, למשל, 40% בחרו בנתניהו, בעוד רק 12% הצביעו למחנה הציוני. בקרית גת זכה הליכוד ל-39% מהקולות, ואילו המחנה הציוני קיבל רק 7% מהקולות.

האם הפריפריה באשר היא סובלת מאותם מאפיינים? לדברי ד”ר יאיר זימון, מרצה בכיר לכלכלה ומימון במרכז האקדמי לב, “תוצאות משאל העם שהתקיים בבריטניה לגבי ההיפרדות ממדינות האיחוד האירופי מלמדות על ההבדל המשמעותי בין ההצבעה של הפריפריה לבין תושבי לונדון. התחושות של תושבי הפריפריה באנגליה היא כי הם אלה שיישאו בנטל הכלכלי שעלול לקרות בעקבות הגירה גדולה של תושבי מדינות אחרות אליהם, ולהערכתם הם מקופחים בהשוואה לתושבי לונדון.

“לחלק משמעותי מתושבי הפריפריה בישראל יש תחושות דומות. הם חשים כי הם מופלים לרעה בתחומי הבריאות והחינוך. אי השוויון הוא מהגדולים בעולם, אחוז הנמצאים מתחת לקו העוני הוא הגדול ביותר מבין מדינות ה-OECD. יש המגדירים את תושבי בריטניה כשתי אוכלוסיות נפרדות, ואי-השוויון ותחושת הקיפוח שמורגשים שם, במידה מסוימת, נכונים גם לגבינו”.

זימון מתריע כי ממשלת ישראל נדרשת לערנות בנוגע לתחושה הזו של תושבי הפריפריה, “מכיוון שלהשלכות הכלכליות והחברתיות עלולות להיות גם השלכות ביטחוניות”.

ישראל: מקום ראשון בפערים בין תלמידים

“צעדת השוויון” היא שלב נוסף בדרישה של ראשי רשויות בעיקר בפריפריה לתקצוב דיפרנציאלי בחינוך וברווחה. הצועדים קראו לממשלה לתקן את הפער התקציבי שנוצר ממודל ה”מאצ’ינג” בתקציב – במסגרתו המדינה מממנת תקציבי חינוך ורווחה בהתאם ליכולת של הרשות המקומית להעמיד סכום דומה מצידה, מה שמעניק כמובן תקציבי יתר ממשלתיים דווקא לרשויות חזקות (שיכולות להביא סכומים נכבדים מקופתן).

לדברי מיכאל ביטון, ראש עיריית ירוחם, איש מפלגת העבודה וממובילי המחאה, “זו נבואה שמגשימה את עצמה. איפה שנולדת זה ההישג שלך. יש יוצאים מן הכלל שפילסו את דרכם בקושי, אבל הממשלה צריכה לתת את הדין ולתת לילד הזדמנות שווה ולתת למשפחה רווחה שוויונית. הכאב הכי גדול שלי זה שיש היום עשרות אלפי הורים בבת ים ש-60 שנה לא מקבלים סל חינוכי ראוי, כי לעירייה אין מה להשקיע, ולעיריית ראשל”צ יש פי ארבעה לתת”.

ערכי השוויון. הפגנה באונברסיטת תל אביב. באדיבות: פלאש 90.
ערכי השוויון. הפגנה באונברסיטת תל אביב. באדיבות: פלאש 90.

ביטון הוסיף כי “אי השוויון בחינוך וברווחה קיים במדינה עשרות שנים, לכן התיקון שלו לא יקרה ביממה, הוא יתפרש על תכנית חומש שצריכה לבוא גם בחינוך הפורמלי וגם בחינוך הבלתי פורמלי”. לדבריו, “הגשנו לממשלה תכנית של השקעות בהיקף של 5 מיליארד שקלים בחינוך וברווחה, במטרה להקטין את ההשתתפות העצמית של הרשויות שאין להן את המשאב להביא את העובד הסוציאלי”.

גם הרבנית עדינה בר שלום שוחחה עם הצועדים. לדבריה, “כשמדובר בחרדים, זו פריפריה חברתית. מאז קום המדינה אף אחד לא חשב בואו ניתן להם הזדמנות בואו ננסה לשאול אותם מה צריך לעשות כדי לשנות את דרך החינוך שלהם ודרך החיים שלהם ולתת להם להיות שווים בין שווים”. בר שלום הוסיפה, כי “זה עוול נורא, שהמדינה גורמת לא רק לילדים שלנו, אלא גם לעצמה. אנחנו צריכים את הילדים שלנו בעמדה שווה לילדים בכל הארץ. אי אפשר לעשות את זה באותו תקציב, צריך תקציב יותר גדול ותשומת לב אחרת. לא יכול להיות שחלק גדול מהמנהיגים, אם נסתכל אחורה, למדו באותו בי”ס – כולם באים מאותה קליקה”.

ח”כ אורלי לוי אבקסיס הסבירה כי “לא באנו להמציא את הגלגל, כשהמדינה רוצה היא יודעת לתקן את העוולות הללו. אבל כשמגיעים שרים מסוימים וחושבים לאן להסב את הכסף, אז אנחנו צריכים להגיד שלא רק שזה חשוב למדינה מבחינת הכנסות והצלחות עתידיות וכדומה, זה חשוב כי ככה זה צריך להיות. ככה המדינה צריכה להתנהל. לא מי קרוב יותר או מי חשוב יותר, אלא מה המטרה המשותפת והמטרה שלנו היא חברה בריאה וטובה יותר, ובטווח הארוך זה גם יקצץ בהוצאות”.

לפי נתוני ה- OECD, ישראל היא המדינה בה הפערים הגדולים ביותר בין תלמידים מרקע חלש לתלמידים מרקע חזק. בנוסף, על פי נתוני פיז”ה 2012, ישראל היא במקום הראשון בפערי ההישגים בין בתי הספר. בתי ספר בפריפריה החברתית והגיאוגרפית מצויים הרחק מאחור ביחס להישגי התלמידים בבית הספר ברשויות חזקות.

נחמן שפירא

נחמן שפירא

עורך השבועון נופים
נחמן שפירא

רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו לקבוצת וואטסאפ או טלגרם שלנו.